בר"מ 8022/13 עיריית פתח תקוה נ. חן המקום בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 28.10.2013 (ת"מ 8495-03-13, השופט י' שפסר ) וכן בקשה לעיכוב ביצוע של צו לגילוי ועיון במסמכים, שניתן במסגרת החלטה זו. בהחלטה נדחתה בקשתה של עיריית פתח תקווה (להלן: המבקשת ) לסילוק על הסף של התובענה המינהלית שהגישה חן המקום בע"מ (להלן: המשיבה ).

רקע והליכים קודמים

2.

המשיבה היא חברה העוסקת במתן שירותים לפינוי אשפה עבור רשויות מקומיות. בינואר 2011 פרסמה המבקשת מכרז להפעלה זמנית של תחנת מעבר לטיפול בפסולת (להלן: המכרז ), ובמרץ 2011 החליטה על זכייתה של אחת המשתתפות, שאינה המשיבה. המשיבה (כמו גם חברות נוספות שהשתתפו במכרז ולא נבחרו כזוכות בו) הגישה בעניין זה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד שבה דרשה כי ייקבע שההצעה הזוכה פסולה. בעתירתה ביקשה המשיבה כי היא תוכרז כזוכה במכרז, ולחילופין כי הדיון בשאלת הזכייה יוחזר לוועדת המכרזים או שהמכרז יבוטל (להלן: העתירה הראשונה ). עתירה זו נדחתה (עת"מ 60018-03-11, הש' י' שיינמן ). בית המשפט המחוזי קבע כי השתכנע שהחלטתה של ועדת המכרזים של העירייה הייתה סבירה וניתנה כדין וכי אין מקום להתערב בהחלטתה.

3.

המשיבה ערערה על פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה לבית משפט זה. בהמשך, וזאת בעקבות שריפתה של תחנת המעבר שעליה נסב המכרז המקורי, פורסם מכרז חדש בנושא והדיון לגופו של עניין התייתר. על כן, הצדדים הגיעו להסכמה, שלה ניתן

תוקף של פסק דין ביום 10.11.2011 (עע"ם 3328/11, המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים נ' הנדל ו -י' עמית ). הסכמה זו כללה, בין השאר, את הדברים הבאים: "היה ויבקשו מי מהמערערות להגיש תביעה כלשהי כלפי העירייה... לא יהיה בפסק הדין של בית המשפט קמא ו/או בהסכמה זו... בכדי להוות מניעה או השתק כלפי מי מהצדדים והמערערות לא יחשבו כמי שלא מיצו את ניסיונותיהן לזכות במכרז" (להלן: הסכמת הצדדים ).

4.

בתאריך 5.3.2013 הגישה המשיבה תובענה מינהלית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים שבה ביקשה כי ייפסקו לטובתה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהשתתפותה במכרז המקורי ומכך שזכתה בו בסופו של דבר חברה אחרת (להלן: התובענה ). במסגרת התובענה, ביקשה כאמור המשיבה כי יינתן צו לגילוי ועיון במסמכי המבקשת הקשורים למכרז.

5.

בעקבות הגשת התובענה, המבקשת הגישה בקשה לסילוקה על הסף בטענה כי כלל טענותיה של המשיבה הועלו כבר במסגרת העתירה הראשונה ונדחו בפסק הדין שניתן בה (עת"מ 60018-03-11). לטענת המבקשת, בכך נוצר מעשה בית דין החוסם את הגשתה של תובענה זו. בנוסף, טענה המבקשת כי דין התובענה להידחות גם בשל השיהוי בהגשתה, בשים לב לכך שהוגשה כשנה וחצי לאחר מתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור שהוגש אליו. לבסוף, טענה המבקשת כי יש לדחות את התובענה גם בשל העדר ניקיון כפייה של המשיבה, שהצעתה במכרז הייתה נגועה בתכסיסנות.

6.

המשיבה התנגדה לבקשה לסילוק על הסף. לשיטתה, לא ניתנה לה האפשרות לערער על קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין שניתן בעניינה של העתירה הראשונה. בנוסף לכך, טענה המשיבה כי התובענה שהגישה אינה "פותחת" קביעות עובדתיות שנכללו בפסק הדין, וכי מכל מקום, הגשת התובענה עולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים שלה ניתן תוקף של פסק דין בבית משפט זה. כמו כן, דחתה המשיבה את הטענות שהועלו בדבר שיהוי והעדר ניקיון כפיים מצידה.

7.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה שהוגשה לסילוק התובענה על הסף וקבע כי משמעותה של הסכמת הצדדים, שלה ניתן תוקף של פסק דין, הייתה שפסק הדין בעתירה הראשונה לא יהווה השתק פלוגתא כלפי מי מהצדדים. בית המשפט קמא דחה גם את טענת השיהוי שהעלתה המבקשת. בהמשך, בית המשפט קמא נענה לבקשתה של המשיבה ונתן צו לגילוי ועיון במסמכים כפי שהתבקש.

בקשת רשות הערעור

8.

בקשת רשות הערעור שלפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט קמא. גם בפני המבקשת חוזרת למעשה על עיקרי טענותיה כפי שהובאו בפני בית המשפט קמא. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את הבקשה לסלק על הסף את התובענה שהגישה המשיבה. לשיטתה, התובענה מבוססת כולה על הטענות שהועלו על ידי המשיבה במסגרת העתירה הראשונה ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי באותו הליך, ועל כן הדיון בתובענה יפגע בעקרון סופיות הדיון. המבקשת מוסיפה וטוענת עוד כי החלטתו של בית המשפט קמא אינה הולמת את התוכן המעשי והפרשני שיש לייחס להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. לטענת המבקשת, הסכמתה התייחסה אך לכך שמחיקת הערעור לא תתפרש כאי-מיצוי הליכים לצורך הגשת תובענה מינהלית לפיצויים. המבקשת מדגישה כי לא הסכימה, ואף לא הייתה מוסמכת להסכים, "לבטל" את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי בפסק הדין שנתן בעניינה של העתירה הראשונה. היא מוסיפה כי לא ייתכן שהסכמת הצדדים אשר נועדה לחסוך במשאבים שיפוטיים תביא לכך שבפועל הדיון בתובענה יהפוך את בית המשפט קמא ל"ערכאת ערעור" על פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. בענייננו מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה דיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף של תובענה מינהלית מחמת "מעשה בית דין" (אפשרות שנוספה רק בעקבות תיקון שנעשה בשנת 2008 בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, הקבועה כיום בסעיף 12(ב)(3ח) לחוק).

10.

ראשית, הלכה היא שבית המשפט יסלק על הסף תובענה רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, ויפעיל סמכותו זו בזהירות מופלגת – כאשר אין ולו אפשרות קלושה שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש (רע"א 1635/13 מדינת ישראל נ' אלדר , בפסקה 13 (12.3.2013); רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב , בפסקה 34 (3.10.2011) (להלן: עניין סלאלום ) ). זאת, על מנת להבטיח שלא יישלל מתובע יומו בבית המשפט.

11.

שנית, בית משפט זה קבע לא אחת כי היקף התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית להוסיף ולברר את ההליך לגופו הוא מצומצם ביותר (ראו: רע"א 422/06

חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים , בפסקה ג' (18.5.2006); רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ ( 31.01.2011); עניין סלאלום , בפסקה 33 (3.10.2011). כן ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). במקרים מסוג זה הדיון ברשות הערעור במקביל להליך העיקרי שמוסיף להתברר צורך זמן שיפוטי יקר. זאת, ועוד, ככל שיתברר בדיעבד כי התביעה הייתה צריכה להידחות מן הטעם שהוצג במסגרת הבקשה לסילוק על הסף ניתן יהיה לפצות על כך בין היתר בהשתת הוצאות. טעמים אלה, שנדונו בעבר בבקשות רשות ערעור על החלטות מסוג זה בהליכים אזרחיים יפים אף להליכים מינהליים ולא ראיתי טעם לסטות מהכלל בענייננו.

12.

על כך יש להוסיף כי בנסיבות העניין לא ניתן לומר שפרשנותו של בית המשפט קמא להסכמת הצדדים כהסכמה השוללת מפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה כל נפקות כהשתק פלוגתא היא בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה בשלב הדיוני הנוכחי.

13.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. משנדחתה בקשת רשות הערעור, אין עוד צורך להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע של הצו לגילוי ועיון במסמכים שנתן בית המשפט קמא. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.