רע"א 1357/17 יצחק טרדונסקי נ. עו"ד שגיא שוורץ

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.1.2017 (פש"ר 1199-09, השופט ע' מאור ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש לסילוק על הסף של בקשת המשיב 1, הנאמן לנכסיו של המבקש (להלן: הנאמן ), להורות על ביטול הענקה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ).

2.לצורך הכרעה בבקשה שבפני אעמוד בקצרה אך על העובדות הנדרשות. ראשיתה של הבקשה הוא בהסכם ממון שנחתם ביום 12.6.2003 בין המבקש לבין אשתו בנפרד לפיו זכויותיהם בדירה שהייתה בבעלותם (להלן: הדירה ) הועברו לילדיהם. ביום 22.6.2009 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, וביום 31.3.2015 הוא הוכרז כפושט רגל.

3.ביום 5.1.2017 הגיש הנאמן בקשה לביטולה של הענקת הזכויות של המבקש בדירה לילדיו, כאמור. בתגובה, המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של בקשת הנאמן וטען, בין היתר, כי זו לוקה ב"שיהוי בלתי סביר", שכן ההענקה האמורה התבצעה לפני כ-14 שנים.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי "עדיין ניתן לנהל משא ומתן. אין לסלק את הבקשה על הסף. יבקש החייב [המבקש – ד' ב' א'] ארכה לצורך ניצול הזמן לצרכי משא ומתן - יודיע".

5.הבקשה שבפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר וטוען כי הבקשה לביטול הענקה לוקה בשיהוי ניכר בהתחשב בכך שההענקה האמורה התבצעה לפני כ-14 שנה, וכן לנוכח העובדה שחקירתו של המבקש בעניין על-ידי הנאמן התקיימה לפני כשבע שנים. התנהלות זו של הנאמן, כך נטען, גרמה למבקש נזק ראייתי ועולה כדי חוסר תום לב.

6.ביום 20.4.2017 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור.

7.ביום 7.5.2017 הגיש הנאמן את תשובתו לבקשה ובה הוא טוען כי דין הבקשה להידחות. הנאמן טוען כי סילוק על הסף של בקשה ייעשה במקרים חריגים וכי זהו אינו המקרה שבפנינו. הנאמן מוסיף וטוען כי בקשת רשות הערעור היא ניסיון נוסף לעכב את מימוש הנכס, וכן כי בקשתו הוגשה בהתאם להוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. הנאמן טוען כי סיכוייה של הבקשה לביטול הענקה גבוהים, וכן כי כל ניסיון מצדו לבוא בדברים עם המבקש ובא-כוחו העלו חרס.

8.ביום 11.5.2017 הגיש כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי ) את תשובתו לבקשה. אף הכונס הרשמי סבור כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, דחייה של בקשת רשות הערעור לא תשפיע באופן ממשי על זכויותיו של המבקש, שכן טענותיו בנוגע לשיהוי יתבררו לאחר דיון ושמיעת ראיות.

9.ביום 11.6.2017 המבקש הגיש בקשה להגשת תגובה מטעמו לתגובות המשיבים, ולפנים משורת הדין אישרתי לו לעשות כן עד ליום 14.6.2017. מאז הגיש המבקש ארבע בקשות ארכה שכולן הוגשו באיחור. באחת מהן ציין המבקש כי בקשת הארכה נועדה "לנסות ולהביא להסדרת המחלוקת בעזרת הכונס הרשמי מחוץ לכתלי בימ"ש".

10.ביום 26.7.2017 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשת הארכה האחרונה שהגיש המבקש. בתגובתו של הנאמן נטען כי המבקש לא המציא לעיונו ולעיון כונס הכנסים הרשמי את הבקשות שהגיש להארכת מועד. עוד נטען כי ממועד הגשת הבקשה לרשות הערעור המבקש לא פנה לנאמן "בכל הצעה לסיום המחלוקת ולא נוהל כל משא ומתן". לבסוף, הנאמן ציין כי הוא מותיר לשיקול דעתו של בית המשפט האם להיעתר לבקשת הארכה, אך ציין כי ניכר שהתנהלותו הדיונית של המבקש נועדה "לדחות את הקץ" בכל הנוגע למימוש הדירה.

11.הכונס הרשמי הודיע בתגובתו כי הוא מצטרף לאמור בתגובת הנאמן, ובפרט בהתייחס לאי-המצאת בקשות הארכה לידיו חרף פניות חוזרות ונשנות בעניין מצדו.

12.דין הבקשה להידחות . כלל ידוע הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטה דיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף, ובכך מורה על המשך בירורו של ההליך לגופו (ראו למשל: רע"א 422/06

חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים , פסקה ג' ( 18.5.2006 ); רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב , פסקאות 34-33 (3.10.2011) וההפניות שם; להרחבה, ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). כך גם בענייננו. לא מצאתי כי המקרה הנוכחי מצדיק את התערבותי. אין בכך כדי לנקוט כל עמדה באשר לטענותיו של המבקש בנוגע לשיהוי הנטען שנפל בבקשה לביטול הענקה, טענות שיתבררו לאחר קיום הליך שבו יוצגו כלל טענות הצדדים וראיותיהם.

13.בשולי הדברים אוסיף, כי יש אי-נחת מכך שהמבקש, אשר קיבל רשות להגיב לתגובות המשיבים לפנים משורת הדין, לא עמד במועד המקורי שנקבע לכך, ואף לא במועדים מאוחרים יותר שנקבעו לו. מכל מקום, בשלב זה של הדיון אין הצדקה לטיפול נוסף בתיק ועל כן אינני נדרשת לטענות הנוספות שהעלו הנאמן והכונס הרשמי ביחס להתנהלותו של המבקש.

14.לקראת החתימה על החלטה זו הועברה לעיוני בקשה נוספת למתן ארכה שהגיש המבקש ביום 7.8.2017. בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון להיעתר לה.

15.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 שקל לכל אחד.