רע"א 2498/19 שרית הרוש נ. עו"ד בני בנימין כהן- נאמן לנכסי החייבת

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי ) בפש"ר 57008-05-11 מיום 7.3.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לדחות על הסף את הבקשה שהגיש המשיב 1 (להלן: הנאמן ) לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין.

רקע

2.

המשיבה 2 (להלן: החייבת ) והמשיב 3 (להלן יחד: המשיבים ), רכשו בשנת 2002, עת היו נשואים, דירת מגורים (להלן: הנכס ). על הנכס נרשמה משכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק ) כבטוחה להלוואה שנטלו המשיבים לצורך הרכישה.

3.

זמן לא רב לאחר רכישת הנכס נקלעו המשיבים למצוקה כלכלית, ומשכך העתיקו את מקום מגוריהם והשכירו את הנכס. בהמשך לכך, הוסיף מצבם הכלכלי של המשיבים להתדרדר והם החלו לצבור פיגורים בתשלום חוב המשכנתא לבנק (להלן: חוב הפיגורים ), מה שהוביל למימוש הנכס על ידי הבנק במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

4.

ביום 24.6.2007 נחתם בין המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) לבין המשיבים זיכרון דברים, אותו ערך בעלה של המבקשת, הוא המבקש 2 (להלן: המבקש ). במסגרת זיכרון דברים זה, התחייבו המשיבים למכור למבקשת את זכויותיהם בנכס ולהעביר לה לאלתר את ההחזקה בנכס, וזאת בתמורה לתשלום בסך של 425,000 ש"ח (להלן: זיכרון הדברים ). בהמשך לכך נרשם ביום 11.7.2007 משכון לטובת המבקשת על זכויותיהם של המשיבים בנכס (להלן: המשכון ).

5.

ביום 20.7.2008 נחתם הסכם מכר בין המבקשת לבין המשיבים במסגרתו נקבע בין היתר כי התמורה בגין הנכס תעמוד על סך של 425,000 ש"ח, אשר תשמש לסילוק חוב המשכנתא וחוב הפיגורים המסתכמים יחד ליתרת חוב בסך של 420,000 ש"ח (להלן: הסכם המכר ).

6.

ואולם, חרף התחייבותה בהסכם המכר, לא נשאה המבקשת בפירעון חוב המשכנתא, והפיגורים החודשיים בתשלומו הוסיפו להצטבר, ועל כן המשיך הבנק בהליכי מימוש הנכס במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

7.

בהמשך לכך, המשיבים התגרשו וביום 31.5.2011 הגישה החייבת בקשה להכריז עליה כפושטת רגל. ביום 5.9.2011 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, ביום 29.7.2012 הוכרזה החייבת כפושטת רגל, וביום 16.6.0217 מונה הנאמן לתפקידו זה.

8.

במסגרת הליכי פשיטת הרגל, הגיש הנאמן ביום 22.5.2018 בקשה לפירוק שיתוף בנכס בה נטען בעיקרו של דבר כי התנאים שנקבעו במסגרת זיכרון הדברים והסכם המכר (להלן יחד: ההסכמים ) הם בלתי סבירים באופן העולה כדי עושק של המשיבים, ועל כן הסכמים אלה בטלים, ומשכך בטל גם המשכון שנרשם על הנכס לטובת המבקשת. הנאמן ביקש אפוא כי בית המשפט המחוזי יורה על בטלותו של הסכם המכר ועל מחיקת המשכון שנרשם מכוחו; על פירוק השיתוף בנכס; על קבלת הערכת שווי הנכס; וכן על השבתם של דמי השכירות אשר התקבלו החל ממועד החתימה על זיכרון הדברים אל קופת הנושים מידי המבקשת.

9.

בתשובה טענו המבקשים כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מן הטעם שהמבקשת היא נושה מובטחת בנכס וכן עומדת לה זכות עכבון כמי שמחזיקה בנכס, וכן זכות שביושר המוקנית לה כמי שביצעה עסקה בתום לב ובתמורה מכוח סעיף 99(4) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. עוד נטען כי תוקפו של המשכון עומד בעינו ללא תלות בהסכם שעליו הוא נשען, וכן כי אין עילה לביטול ההסכמים לנוכח התמורה ההוגנת ששולמה עבור הנכס ביחס לשוויו במועד המכירה ולנוכח התנהלות בתום לב של המבקשים. כמו כן, המבקשים טענו לשיהוי ולהתיישנות, וזאת לנוכח חלוף כעשר שנים ממועד עסקת המכר ועד שהגיש הנאמן בקשתו זו. בתוך כך, הוסיפו המבקשים וטענו לתחולתו של החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל לעניין הענקה פסולה, שכן לטענתם העסקה בוצעה, כאמור, בתום לב ובתמורה.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.

בהחלטתו מיום 7.3.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לדחיית בקשת הנאמן על הסף, וקבע כי הטענות בדבר מעמדה העדיף של המבקשת בנכס ובדבר תנאי עסקת המכר אינן ראויות להתברר בגדר טענות סף, ויש לבררן במסגרת הדיון בבקשת הנאמן לגופה. לעניין טענת ההתיישנות, בית המשפט המחוזי ציין כי שאלת תחולתם של דיני ההתיישנות המיוחדים מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל טעונה בירור עובדתי מקיף – ובכלל זה, בחינת תום לבה של המבקשת, כושר הפירעון של המשיבים אותה שעה וכן הערכת שוויו של הנכס במועד העסקה ביחס לתמורה שהשתלמה בעבורו. בית המשפט המחוזי הוסיף בעניין זה כי הנאמן לא כלל בבקשתו התייחסות מקיפה דיה לסוגיית ההענקה ולשוויו של הנכס במועד עסקת המכר, ומשכך הורה בית המשפט המחוזי לנאמן להגיש בקשה מתוקנת אשר תיתמך גם בחוות דעת שמאי ותעמיד בפני בית המשפט את המסד העובדתי הדרוש להכרעה בסוגיות האמורות.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

11.

המבקשים שבים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, וטוענים כי אין עילה לחרוג בענייננו מדיני ההתיישנות הרגילים, ובפרט שאין מדובר בעסקה המהווה הענקה פסולה אשר בגדרה יחולו דיני ההתיישנות המרחיבים הקבועים בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. בתוך כך, טוענים המבקשים כי טענתם האמורה אינה דורשת כל בירור עובדתי, ועל כן יש לקבלה כבר בשלב מקדמי זה ולדחות על הסף את בקשת הנאמן. לחלופין, נטען כי אף אם ייקבע שאין לדחות על הסף את בקשת הנאמן, מכל מקום הרי שיש לאפשר למבקשים להגיש בקשה נוספת לדחייה על הסף ביחס לבקשה העתידית המתוקנת אשר תוגש מטעם הנאמן.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל תשובה.

בית משפט זה פסק לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים הדוחות בקשה לסילוק על הסף תיעשה במשורה ובמקרים קיצוניים, אשר קיים בהם חשש ממשי לניהולו של הליך סרק, הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטתה של הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב , פסקה 7 (8.2.2015); רע"א 6916/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני , פסקה 8 (5.12.2018); רע"א 7198/18 פלוני נ' פקיד שומה אשקלון , פסקה 8 (24.3.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור, ובפרט שעה שהמבקשים לא השכילו להצביע על נזק משמעותי העלול להיגרם להם באם יתבררו טענותיהם במסגרת ההליך העיקרי המתנהל. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

13.

למעלה מן הצורך, ומבלי שאביע עמדה לגופם של דברים, יצוין כי הסוגיות העומדות במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי אכן טעונות בירור עובדתי וראייתי מעמיק במסגרת ההליך העיקרי. שכן, שאלת תחולתם של דיני ההתיישנות המיוחדים מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, חלף דיני ההתיישנות הרגילים מצריכה בירור עובדתי מקיף. בכלל זה, ועל-מנת לקבוע אם אכן אנו מצויים בגדרי סעיף 96 לעניין הענקה פסולה, יש לבחון את כושר הפירעון של המשיבים אותה שעה וכמו גם את תום ליבה של המבקשת ואת התמורה ששולמה בעבור הנכס ביחס לשוויו המוערך במועד העסקה (ראו למשל: רע"א 1357/17 טרדונסקי נ' שוורץ , פסקה 12 (8.8.2017)). אשר על כן, אני סבורה כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לדחות על הסף את בקשת הנאמן ובכך נמנע מלהכריע בסוגיות העולות ממנה כבר בשלב מקדמי זה של ההליך.

14.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.