רע"א 6271/21 אורבניקס בע"מ נ. אסיה חדרה ישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 60444-12-20 (כב' השופט א' נאמן ), מיום 31.5.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, היא הנתבעת בהליך העיקרי, לסילוק תביעתן של המשיבות 2-1 (להלן:

המשיבות ) על הסף.

רקע עובדתי

1.

ביום 27.12.2020 הגישו המשיבות תביעה כספית בסכום של כ-23 מיליון ש"ח, נגד המבקשת והמשיבה 3 (להלן: העירייה ; שתיהן יחד יכונו להלן: הנתבעות ) בגין גביית יתר של היטלים שונים על ידי העירייה, שחושבו, לטענתן, באופן שגוי ורשלני על-ידי המבקשת.

2.

הנתבעות, מצדן, הגישו בקשות נפרדות לסילוק תביעת המשיבות על הסף מטעמים שונים שאינם מענייננו, ובכלל זה מחמת התיישנות, שיהוי והיעדר סמכות עניינית. כמו כן – וזהו הפרט החשוב לענייננו – במסגרת בקשתה לסילוק התביעה על הסף, טענה המבקשת להיעדר עילת תביעה כלפיה ולהיעדר יריבות בינה ובין המשיבות. לטענתה, מדובר בתביעה כספית למתן סעד של השבת היטלים שנגבו, לכאורה, שלא כדין על-ידי העירייה בעוד המבקשת כלל לא עסקה בגביית הסכומים הנטענים כך שלא ניתן לצפות ממנה להשיבם לידי המשיבות. עוד נטען, כי המבקשת פעלה בשירות העירייה וערכה עבורה את התחשיבים על יסוד הנתונים שהועברו אליה על-ידי העירייה, כך שבנסיבות העניין אין כל יריבות בינה לבין המשיבות.

3.

ביום 31.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיהן של המבקשת והעירייה לסילוק התביעה נגדן על הסף. באשר לטענות המבקשת להיעדר עילה ויריבות – אשר עומדות כאמור במוקד הבקשה דנן – קבע בית המשפט המחוזי:

"אין מחלוקת על פניו כי העיריה היא זו אשר גבתה הסכומים מטעם התובעות. אין גם

מחלוקת כי אורבניקס [המבקשת] היא זו אשר ערכה החישובים והתחשיבים עבור העיריה. אומנם הסעד המבוקש בתביעה הינו השבה, אך האם אורבניקס אינה סבורה כי הינה רלוונטית לבירור התביעה? הלא ככל וייקבע בסופו של יום כי דין התביעה להתקבל ויש להשיב סכומים אלו או אחרים בשל רשלנות התחשיבים, קיימת לה אחריות בשים לב לעובדה שהיא זו אשר ערכה התחשיבים עבור העיריה ועל פי חישוביה והוראותיה גבתה העיריה את אשר גבתה - עניין זה דורש בירור במהלך המשפט, כאשר אורבניקס הינה צד נדרש. (במאמר מוסגר אוסיף, כי לו הייתי מקבל את בקשת אורבניקס ומסיר אותה מהתביעה, מן הסתם העירייה הייתה מייד מגישה כנגדה הודעת צד ג' והיינו נמצאים באותו מקום... אין כל טעם בכך למען יעילות הדיון).

על כן הבקשה מטעם זה נדחית".

4.

על רכיב זה בהחלטה מיום 31.5.2021 נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית טענות המבקשת

5.

לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קיבל את בקשתה לסילוק התביעה על הסף מטעמים של היעדר עילה ויריבות, חרף העובדה שקיבל, הלכה למעשה, את טענותיה בכל הנוגע למערך היחסים שבינה ובין העירייה. לשיטתה, בית המשפט המחוזי קבע כי העירייה היא זו שגבתה את ההיטלים בעוד שהמבקשת ערכה תחשיבים בלבד בהתאם לנתונים שהועברו אליה מטעם העירייה. עם זאת ועל אף שמדובר בתביעה שכוללת סעד של השבה בלבד, בית המשפט המחוזי הותיר את המבקשת כנתבעת בהליך אך בשל היותה "צד נדרש". ואולם, כך טוענת המבקשת, לא די בנימוק זה כשלעצמו על-מנת להקים נגדה עילת תביעה נגדה יש מאין, וניתן היה להסתפק בזימון נציגיה להעיד בהליך, תחת הותרתה כנתבעת בו כאמור. המבקשת מעלה תהיות אף בכל הנוגע לקביעת בית המשפט המחוזי כי העירייה הייתה מגישה כלפיה הודעת צד ג', בציינה כי העירייה לא פעלה כך בהליכים דומים בעבר. בנסיבות אלה ומשלא נגרם למשיבות כל נזק מעבר לגביית יתר על-ידי העירייה – עותרת המבקשת להורות על סילוק תביעת המשיבות כלפיה, על הסף.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

7.

כידוע, ביקורת של ערכאת הערעור על החלטות ביניים שהתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, תיעשה ככלל במסגרת הערעור על פסק הדין, וזאת למעט במקרים חריגים (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984; רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 10 (20.5.2012); רע"א 2971/21 אוחנה נ' הרוש , פסקה 10 (29.6.2021)). על רקע זה, נפסק כי ערכאת הערעור תיטה שלא להיעתר לבקשות רשות ערעור שמופנות כלפי החלטות שדוחות בקשות לסילוק על הסף, אלא במקרים שבהם נפלה טעות מהותית בהחלטתה של הערכאה הדיונית או שקיים חשש ממשי לניהול הליך סרק שכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו: רע"א 2498/19 הרוש נ' כהן , פסקה 12 (3.6.2019); רע"א 6340/19 טאבטייל בע"מ נ' קושניר , פסקה 11 (25.2.2020); עניין אוחנה , בפסקה 10; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

8.

כפי שנקבע לא אחת, אין לסלק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה או יריבות, אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולוּ קלושה, שהתובע יצליח בתביעתו (ראו למשל: רע"א 5630/17 נוואמה נ' כהן , פסקה 11 (27.3.2018); רע"א 6794/18

איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ , פסקה 9 (26.11.2018); רע"א 5318/18 Unibin Resourcer Ltd נ' מרוז , פסקה 16 (16.1.2019)).

9.

בענייננו, אין חולק על כך שהעירייה היא שגבתה את ההיטלים מהמשיבות, בעוד שהמבקשת היא זו שערכה את התחשיבים עבור העירייה. כך אף קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא ענייננו. ואולם, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי " ככל וייקבע בסופו של יום כי דין התביעה להתקבל ויש להשיב סכומים אלו או אחרים בשל רשלנות התחשיבים, קיימת לה [ למבקשת ] אחריות בשים לב לעובדה שהיא זו אשר ערכה התחשיבים עבור העיריה ועל פי חישוביה והוראותיה גבתה העיריה את אשר גבתה ". ואכן, עיון בכתב התביעה שהגישו המשיבות, מעלה כי נכללו בו טענות לרשלנות מצד המבקשת בכל הנוגע לאופן שבו נערכו התחשיבים על-ידה (ראו למשל: סעיף 61(ז) לכתב התביעה, נספח א' לבקשת רשות הערעור בו נטען כי אין באחריות העיריה כדי לגרוע מאחריות המבקשת אשר " התרשלה בתפקידה כאמור ולא פעלה ע"פ נוהל משרד הפנים ולא ביצעה חישובים מדויקים ו/או ניתחה את הנתונים כפי שנדרש בדין ו/או ע"פ כללים מקובלים "). לטענת המבקשת סעד ההשבה מקורו בדיני החוזים ו/או בדיני עשיית עושר ולא במשפט. סעד זה לא מתכתב עם עילת התביעה כלפיה – רשלנות - שמקורה בדיני הנזיקין. משעניין לנו בבקשה מקדמית לסילוק על הסף די אם נאמר שדיני הנזיקין מבקשים לפצות את מי שנפגע ממעשה אסור (עוולה) שנעשה על ידי הזולת, כאשר הפיצוי נועד להעמיד את הנפגע במצב בו היה נתון אלמלא בוצעה העוולה. מכאן, יש לכאורה חפיפה, או למצער קרבה, בין חובת ההשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט

לפיצוי בנזיקין (ראו בהקשר זה ע"א 8557/06 עיריית פתח תקווה נ' אולימפיה ; 15/9/2010 פסקא 12 שמצביע על זהות מסוימת בין דיני הנזיקין לדיני עשיית עושר בכל הנוגע לסעד ההשבה). אשר לדיני החוזים - שאינם מענייננו – ראו והשוו לדניאל פרידמן ונילי כהן דיני חוזים

כרך א' 2018 עמ' 103 - 107 שמצביעים על חפיפה, או למצער קרבה בין אינטרס ההסתמכות בדיני החוזים, שכולל בתוכו את אינטרס ההשבה, לפיצוי בנזיקין. על רקע האמור לעיל, לא ראיתי, אפוא, להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר מצויה בגדר שיקול-דעתו כערכאה מבררת, להותיר את המבקשת כנתבעת בהליך ולהמשיך בבירור התביעה נגדה לגופה (ראו והשוו למשל: רע"א 7181/20 פקלמן נ' משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ , פסקה 14 (16.3.2021); רע"א 5715/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון , פסקה 13 (18.10.2021)).

10.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.