רע"א 5715/21 אפרופים שיעון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק נ. מדינת ישראל - מ

1.

בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) בת"א 71341-09-16: האחת, מיום 14.6.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למחוק על הסף תביעה שכנגד אשר הגישה נגדם המשיבה (להלן בהתאמה: ההחלטה הראשונה ו המדינה ); השנייה, אשר ניתנה ביום 28.6.2021, ובגדרה נדחתה בקשה מוסכמת לדחיית ישיבת קדם משפט ולאישור הסדר דיוני בין הצדדים (להלן: ההחלטה השנייה ); והשלישית, מיום 8.7.2021, אשר בגדרה נדחתה בקשתם החלופית של המבקשים, להורות למדינה לתקן את כתב התביעה שכנגד (להלן: ההחלטה השלישית ).

רקע והחלטות קודמות

2.

הרקע העובדתי הרלוונטי להליך דנן פורט בהרחבה בהליכים הקודמים (ראו: ע"א 9073/07 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (3.5.2012); רע"א 3402/18 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (11.6.2019) ורע"א 3036/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (10.6.2021)), ולא ראיתי צורך לחזור על הדברים. בתמצית שבתמצית, אציין כי ביום 29.9.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המדינה. בכתב הגנתה אשר הוגש בחודש יולי 2020 העלתה המדינה טענות קיזוז שונות, ובצדו הגישה נגד המבקשים תביעה שכנגד על סך של כ-175 מיליון ש"ח. לטענת המדינה, המבקשים אחראים, יחד ולחוד, להשבת חוב אשר צמח ממענקים והלוואות אשר העמידה המדינה לטובת חברת "קאול-טכ תעשיות בניה בע"מ" (להלן: החברה ), וזאת, בין היתר, מכוח הרמת מסך ההתאגדות של החברה (להלן: התביעה שכנגד ).

3.

ביום 3.9.2020 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף, ולמחיקת טענות הקיזוז המופיעות בכתב ההגנה הנובעות מעילת התביעה שכנגד. זאת, כך נטען, מחמת התיישנות, ולחלופין, בשל שיהוי שחל בהגשת התביעה שכנגד (להלן: בקשת הסילוק

הראשונה ). ביום 21.10.2020, כאשר בקשת הסילוק הראשונה תלויה ועומדת, הגישו המבקשים בקשה נוספת לסילוק התביעה שכנגד על הסף מחמת היעדר עילה (להלן: בקשת הסילוק השנייה ). בהחלטה מיום 22.10.2020 מחק בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק השנייה וציין כי: "הגשת בקשות לסילוק על הסף פעם אחר פעם לא מקובלת. בקשה קודמת [בקשת הסילוק הראשונה, י.ו.] הוגשה והיא מטופלת. די בכך". בהמשך לכך, בהחלטה מיום 25.2.2021 דחה בית המשפט המחוזי אף את בקשת הסילוק הראשונה, ובקשת רשות לערער על החלטה זו נדחתה גם היא בהחלטת בית משפט זה מיום 10.6.2021 (רע"א 3036/21 ).

4.

ביני לביני, ביום 28.2.2021 (לאחר דחייתה של בקשת הסילוק הראשונה ובטרם הוגשה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנדון), שבו המבקשים והגישו בקשה זהה לבקשת הסילוק השנייה, וזאת, כזכור, לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהיעדר עילה (להלן תיקרא בקשה זו: בקשת הסילוק ). בבקשתם טענו המבקשים, בין היתר, כי המדינה מושתקת מלהעלות בתביעה שכנגד טענות אשר היה באפשרותה להעלותן במסגרת הליך משפטי נוסף שהתנהל בין הצדדים, או טענות המבוססות על אירועים אשר נדונו באותו הליך ונקבע כי המדינה נהגה בהם בחוסר תום לב. המבקשים הוסיפו וטענו כי טענה להרמת מסך תתקבל אך במקרים חריגים, ומכל מקום טענה מעין זו מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת, אשר לא הוצגה על-ידי המדינה בכתב התביעה שכנגד. נטען עוד כי הטענות המועלות בכתב התביעה שכנגד נוסחו באופן כוללני ועמום, תוך העלאת טענות עובדתיות חסרות, ללא התייחסות לנתבעים קונקרטיים, ובאופן המקשה על המבקשים להתגונן מפניהן כיאות. מן הטעמים המתוארים לעיל, עתרו המבקשים אף לסילוק טענות הקיזוז המופיעות בכתב ההגנה מטעם המדינה, ואשר מבוססות על עילות התביעה שכנגד. לחלופין, התבקש בית המשפט המחוזי להורות למדינה לתקן את כתב תביעתה בדרך של הגשת כתב טענות ממוקד ומבואר ומחיקת טענות עובדתיות חלופיות, זאת, כך נטען, מכוח סמכותו לפי תקנות 91 ו-143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (אשר היו בתוקף בעת הגשת הבקשה).

5.

בתשובתה לבקשה טענה המדינה, בין היתר, כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי יש מקום לנקוט בסעד חריג כסילוקה של התביעה שכנגד על הסף. המדינה אף הוסיפה במסגרת הדיון שנערך ביום 29.6.2021, כי את ביאור הטענות יש לערוך במסגרת ההליך, גם במסגרת שאלונים ומתן פרטים נוספים.

6.

בהחלטה הראשונה , מיום 14.6.2021, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על מחיקתה של בקשת הסילוק השנייה, וכן הוסיף כי: "ראוי לתביעות, ולרבות תביעות שכנגד, שתתבררנה לגופן. זאת, באופן שיוביל להכרעה עניינית ומבוססת...מעט לא ברורה השאיפה החוזרת ונשנית לפתרון מחלוקות בטענות סף, וגם אם זו תהא טרחה לכולנו, ראוי לתביעה ולתביעה שכנגד שתבוררנה לגופן...".

7.

בהמשך לכך, ביום 27.6.2021, הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי בקשה מוסכמת לדחיית ישיבת קדם המשפט אשר הייתה קבועה ליום 29.6.2021, ולאישור הסדר דיוני ביניהם אשר לפיו, בין היתר, הצדדים יגישו בתוך 30 יום בקשות הנוגעות ל"פרטים נוספים ו/או צמצום סעיפים בכתבי הטענות של הצד שכנגד".

8.

בקשה זו נדחתה במסגרת ההחלטה השנייה , אשר ניתנה למחרת היום, ובה נקבע, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי אינו נכון לקבל כל מתווה אשר יהא כרוך בדיונים הנוגעים לכתבי טענות הצדדים. בית המשפט המחוזי ציין כי כתבי הטענות "נועדו... כדי לאפשר לכל צד לטעון את אשר על ליבו ופסיקת בית המשפט, בבוא היום, תתבסס על הראיות שיובאו בפניו ועל התמונה הכוללת. נקודת המוצא לשני הצדדים תהא, אפוא, שלכל בעל דין הזכות לטעון את טענותיו, וככל שלבעל הדין שמנגד יש טענות כלפי חברו, אלה תתבררנה בהליך הכולל, בבוא העת".

9.

בדיון קדם המשפט אשר התקיים למחרת, שבו המבקשים על טענותיהם בדבר חוסר בהירות שבו לוקה התביעה שכנגד, ובתוך כך, הדגישו את בקשתם החלופית להורות למדינה לתקן את כתב התביעה שכנגד.

10.

בהחלטה השלישית אשר ניתנה ביום 8.7.2021, דחה בית המשפט המחוזי אף את הבקשה החלופית להורות למדינה לתקן את כתב התביעה שכנגד. נקבע כי אף אם בשלב זה ניתן להצביע על עמימות מסוימת בכתב התביעה שכנגד, הרי שאין מקום לסלק על הסף תביעה זו אך בשל כך, וזאת בייחוד לאור הזמן הרב שחלף ממועד התרחשות האירועים הנדונים בה. חלף זאת, נקבע כי עמימות זו תתבהר במסגרת ההליך העיקרי, וכמוה אף טענות המבקשים לחסרים ראייתיים שונים בכתב התביעה שכנגד. אשר לטענות המבקשים באשר לטענת הרמת המסך המועלית בכתב התביעה שכנגד, בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם יש לבחון את טענות המבקשים בנדון ביתר תשומת לב, אך גם זאת ייעשה במסגרת ההליך העיקרי כאמור. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי התנהלותם הדיונית של המבקשים אינה מתיישבת עם הצורך לקדם את בירור ההליכים דנן במהירות וביעילות; וכי על כל פנים, שמורה לצדדים האפשרות לקבל הבהרות אלה מאלה בדרך של הגשת בקשות לקבלת פרטים נוספים, שליחת שאלונים והליכים מקדמיים נוספים.

על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

11.

בבקשתם שבים המבקשים על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפים כי לא התקיים כל דיון בבקשת הסילוק, והמדינה אף לא השיבה באופן ענייני על הטענות שהועלו בגדרה לגופן. עוד טוענים המבקשים כי בירור התביעה שכנגד לגופה יפגע בזכויותיהם הדיוניות ויביא לבזבוז משאבים; וכן שבים על הטענה לפיה עמימות כתב התביעה שכנגד פוגע ביכולתם להתגונן מפניה באופן יעיל. ביחס להחלטה השלישית מוסיפים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הכיר בחלוף הזמן כהצדקה להתרת הניסוח הכוללני והעמום של כתב התביעה שכנגד.

דיון והכרעה

12.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ , פסקה 8 (23.11.2020) ; רע"א 872/20

עיריית נהריה נ' ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ , פסקה 7 (4.2.2020); רע"א 6916/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני , פסקה 8 (5.12.2018)). על רקע זה, נקבע לא אחת כי ערכאת הערעור תמעט, ככלל, להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף, אלא במקרים אשר יש בהם חשש ממשי לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטתה של הערכאה המבררת (ראו: רע"א 7198/18 פלוני נ' פקיד שומה אשקלון , פסקה 8 (24.3.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

13.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. אשר ל החלטה הראשונה , בגדרה נדחתה בקשת הסילוק, יצוין כי כלל נקוט הוא בידינו שאין לסלק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה, אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יצלח בתביעתו ויזכה בסעד המבוקש (ראו: עניין

טמפלרים בשרונה בע"מ , בפסקה 9 ; רע"א 6340/19 טאבטייל בע"מ נ' קושניר , פסקה 12 (25.2.2020) ). ואמנם , עיון בבקשת רשות הערעור דנן ובנספחיה מעלה כי ההליך המשפטי המתנהל בערכאה קמא מצריך בירור עובדתי ומשפטי מקיף, לרבות בסוגיית הרמת המסך הנטענת ובשאלות ראייתיות שונות. בשל כך, סבר בית המשפט המחוזי כי בשלב זה, אין הצדקה לסלק את התביעה שכנגד על הסף, אלא יש להמשיך ולבררה לגופה, ולא מצאתי טעם מבורר להתערבות בקביעתו זו.

14.

אשר ל החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה לשינוי מועד דיון, הרי שהחלטה זו נמנית עם סוגי ההחלטות שעליהן לא תינתן רשות ערעור לפי סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ושמא אף לפי סעיף 1(4) לצו זה, הנוגע ל"שלבי הדיון בהליך"), וראוי היה לחייב את המבקשת בהוצאות לאוצר המדינה אך בשל הגשת בקשה זו.

15.

אוסיף ואציין כי לא ראיתי להתערב אף בהחלטתו השלישית של בית המשפט המחוזי . בדומה להחלטה השנייה, אף החלטה זו – הנוגעת להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי להורות על תיקון כתבי טענות הצדדים – היא החלטה דיונית מובהקת, המסורה לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי כל טעם להתערבות בנדון.

16.

לבסוף, אציין כי לא נעלמו מעיני טענות המבקשים לפיהן ניהול ההליך העיקרי יהא כרוך בהשקעת משאבים מרובים. ואולם, ברי כי בתום ההליך המשפטי, וככל שיראה בית המשפט המחוזי לנכון, ניתן יהא לשפות את מי מהצדדים על הוצאותיו במסגרת ההליך בדרך של פסיקת הוצאות, וכמובן איני מביעה עמדה בנדון.

17.נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

אך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לאוצר המדינה.