רע"א 2764/22 שמעיה שושן נ. אברהם בוקובזה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע, בת"א 52697-08-21 (השופט ג' גדעון ), מיום 15.3.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לדחות על הסף את התביעה שהגישו המשיבים 1-3 (להלן: המשיבים ) בשל קיומו של מעשה בית דין (להלן: ההחלטה ).

העובדות הצריכות לעניין

2.

בשנת 2017 הגישו המשיבים נגד המבקש ונתבעת נוספת (יזמות שש שש בע"מ), היא המשיבה 4, במסגרת ת"א 52337-07-17, תביעה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלים במשותף עם המבקש על מלוא הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 38014 חלקה 51 (להלן: המקרקעין ) ו שרשומים על שם המשיבה 4, בכפוף לתשלום התמורה המוסכמת, על פי הסכם שנערך ביניהם בשנת 2007 (להלן: הסכם 2007 ) וכן להצהיר, כי הסכם מאוחר יותר שכרתו הצדדים לביטול הסכם זה (להלן: הסכם הביטול ) בטל מחמת הטעיה וחוסר תום לב. התביעה הוגשה מכוח הסכם 2007 בו ייפו המשיבים את כוחו של המבקש להגיש בשמו ובשמם הצעה לרכישת המקרקעין במסגרת מכרז שפרסמה עיריית באר שבע באמצעות החברה הכלכלית לפיתוח העיר.

3

ביום 26.09.2019 נתן בית המשפט המחוזי את פסק-דינו וקיבל את תביעת המשיבים. בית המשפט המחוזי קבע, כי הסכם 2007 בתוקף; הסכם הביטול מבוטל; הזכויות במקרקעין שייכות למבקש ולמשיבים בהתאם להסכם 2007, בכפוף לכך שכל אחד מהמשיבים ישלם את חלקו היחסי

בעלות הרכישה בה נשא המבקש (להלן: פסק הדין ההצהרתי ). ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על פסק הדין נדחה (ע"א 7810/19 שושן נ' בוקובזה ; 4.7.2021).

4.

לאחר שפסק הדין הפך לחלוט הגישו המשיבים, ביום 7.7.2021, בקשה בתיק בו ניתן פסק הדין למינוי כונס נכסים זמני ובקשה למתן צו איסור דיספוזיציה לצורך ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה על ידי כבוד השופט ג' גדעון, ביום 11.7.2021, בנימוק כי פסק הדין הינו הצהרתי ואין מקום לתת צווי עשה או מינוי כונס נכסים בהיעדר סעד של אכיפה או צו עשה (להלן: ההחלטה מיום 11.7.2021 ). בהמשך להחלטה זו המשיבים הגישו, ביום 23.8.2021, "כתב תביעה למתן צו עשה" , כך בכותרתו, נגד המבקש, הנתבעת הנוספת, עירית באר שבע והרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין בבאר שבע (המשיבות 5-6). בתגובה, המבקש הגיש, ביום 28.1.2022, בקשה לדחיית התביעה בשל קיומו של מעשה בית דין. המבקש טען בבקשתו, כי התוצאה שתתקבל בתביעה למתן צו עשה שהגישו המשיבים, ככל שזו תתקבל, תהא זהה לתוצאה שהתקבלה בפסק הדין ההצהרתי שכן "כל עוד הנתבעת 4

[עירית באר שבע ש' ש']

לא השלימה את הרישום מדובר בפסק דין הצהרתי זהה לחלוטין לפסק הדין מיום 26.9.2019" . בתוך כך, ובתמיכה לבקשתו, הפנה המבקש גם להחלטה מיום 11.7.2021.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא קם מעשה בית דין שעשוי להצדיק את דחיית התביעה "למתן צו עשה". זאת, משום שאין בפסק הדין שניתן בהליך הקודם בין הצדדים להקים השתק עילה ביחס לתביעה שבמהותה היא תביעה לאכיפת ההסכם שעליו הוצהר בפסק הדין ההצהרתי, או השתק פלוגתא ביחס לפלוגתות שצריכות הכרעה בתביעה הזו. בית המשפט הוסיף, כי ההחלטה מיום 11.7.2021 עניינה בדחיית בקשת המשיבים למינוי כונס נכסים ולמתן צו איסור דיספוזיציה אשר הוגשה בתיק בו ניתן פסק הדין ההצהרתי לאחר שניתן. במצב דברים זה דחיית הבקשה הייתה מהטעם שבגדרי אותו הליך, שכבר הסתיים ושבמסגרתו ניתן פסק דין הצהרתי בלבד, לא היה מקום לתת את הסעדים האמורים.

6.

המבקש לא השלים עם החלטת בית המשפט המחוזי והגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי, כשהוא ממקד את טענותיו ביחס לקביעות בית המשפט המחוזי אשר פורטו לעיל.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקש טוען, כי בהינתן שהמקרקעין מושא פסק הדין ההצהרתי מעולם לא היו בבעלות המבקש ולאור העובדה כי המשיבים לא העבירו לו את התמורה ביחס

למקרקעין אזי פסק הדין שיינתן בתביעה למתן צו עשה יהיה זהה לפסק הדין ההצהרתי ותואם לו. בכך, יש לטענתו, כדי להוות מעשה בית דין. המבקש מדגיש, כי כתב התביעה למתן צו עשה אינו נוקט במילה אכיפת הסכם לאורך כל כתב התביעה ולכן לא ברורה קביעתו של בית המשפט כי זה הסעד המבוקש.

בקשת המשיבים היא לצו עשה ומאחר ואין למבקש עדיין זכויות בנכס, צו כזה מהווה הפרה של סדרי הדין ולא אכיפה של ההסכם. המבקש מציין שהתמורה המוסכמת לא שולמה על ידי המשיבים וחלף המועד לתשלומה ולכן הם הגישו כעת את התביעה למתן צו עשה (ושלמו אגרה נמוכה בהתאם) ולא לאכיפת הסכם של מקרקעין ששווים כיום עולה על עשרה מיליון שקלים. המבקש חוזר וטוען, כי בית המשפט המחוזי היה צריך לדחות את התביעה למתן צו עשה בשל ההחלטה מיום 11.7.2021 בה נדחתה בקשה זהה.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות אף מבלי לבקש תשובה.

9.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) ל חוק בתי המשפט

[נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 4658/21 גרשוני נ' לנדאו , פסקה 4 (21.7.2021); רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ , פסקה 7 (27.4.2021)). יתרה מכך, בפסיקה נקבע לא אחת כי ההתערבות בהחלטה שדוחה בקשה לסילוק על הסף – שמשמעותה כי צד יקבל את יומו בבית המשפט – תיעשה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד, שבהם יש חשש ממשי לניהול הליך סרק שכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטתה של הערכאה המבררת (רע"א 5715/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון , פסקה 12

(18.10.2021); רע"א 2971/21 אוחנה נ' הרוש , פסקה 10 (29.6.2021); רע"א 7198/18 פלוני נ' פקיד שומה אשקלון , פסקה 8 (24.3.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי עמודים 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים שמצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

10.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בנסיבות המקרה שלפנינו, כפי שאף נומק בהחלטת בית המשפט המחוזי, הגם שהתביעה הוכתרה בכותרת "כתב תביעה למתן צו עשה" אף לא נקטה בדיבור זה, נתבע גם נתבע במסגרתה סעד של אכיפת הסכם. משמהות התביעה נלמדת מתוכנה ומהסעדים שמבוקשים בה, לא יכולה להיות משמעות אחרת לסעדים שמבוקשים בסעיפים 7 ו-50 לכתב התביעה, שנוקטים אמנם במילה "להורות", אלא אכיפת ההסכם, על הוראותיו השונות, על המבקש והנתבעים האחרים, בהתאם לפסק הדין ההצהרתי. פסק דין הצהרתי מטרתו לשריין את הזכות של בעל הדין ולכן לא מן הנמנע כי אותו בעל דין יזדקק לתביעה נוספת שבה יידרש לתבוע את הסעד המהותי (אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 827 (2013)). בפסיקה הגישה הרווחת היא כי אין בפסק דין הצהרתי להקים מחסום בצורת מעשה בית דין. ראו ספרה של פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי עמ' 128 (1991):

" אין פסק דין הצהרתי מקים מחסום, כהשתק עילה, לפני תביעה שנייה לסעד מהותי, ואפילו כבר התגבשה העילה לסעד המהותי בעת הגשת התביעה הראשונה. להיפך, משום טיבו של הסעד ההצהרתי, ״אם נתן בית המשפט לתובע הצהרה כדי לשריין את זכותו, הדעת נותנת שיזקק לתביעה נוספת בה הוצרך התובע לתבוע את הסעד המהותי, שאם לא תאמר כן, לא תשמור ההצהרה על זכותו, אלא תכשיל את ביצועה.״

מקרה דומה למקרה בענייננו נדון ברע"א 743/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בן יהודה (14.3.2006). באותו מקרה דובר היה בתובע שזכה בפסק-דין הצהרתי שלא ניתן היה לביצוע במסגרת הוצאה לפועל או הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט. בנסיבות אלו מצא בית משפט זה (השופט ג'ובראן) כי על מנת שיוכל להשיג את היתרון שהוא זכאי לו (בעקבות פסק-הדין ההצהרתי) קיים צידוק להגשת תובענה חדשה שעילתה היא פסק-הדין ההצהרתי:

"מקובלת עלי מסקנתן של שתי הערכאות שקדמו לי ולפיהן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 4.8.96 איננו ניתן לביצוע במסגרת ההוצאה לפועל. פסק-דין זה אכן קובע הוראות ועקרונות לחישוב של הסכומים במחלוקת, אך הוא אינו קובע את סכום החיובים. מדובר, אפוא, בפסק-דין הצהרתי אשר מצהיר על זכויות הצדדים, אך אין בו חיובים אופרטיביים, אשר יש בהם להפוך את פסק-הדין לבר אכיפה. מטרת הליכי ההוצאה לפועל היא אכיפת החיובים הטמונים בפסק-הדין ומשום כך, פסק-דין הצהרתי אינו ניתן לאכיפה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ..... יחד עם זאת, אין כל חשש שמא לא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין למרות היותו פסק-דין חלוט, שכן, המשיבים בחרו בפיתרון הראוי ליישוב המחלוקת בניהם וזאת באמצעות הגשת תובענה חדשה לבית-המשפט המחוזי. אכן, בדרך כלל יפנה התובע שזכה להליכי הוצאה לפועל או להליכי ביזיון בית-המשפט, כדי לאכוף על הנתבע את ביצוע החיוב שבפסק. ואולם, אם פסק-הדין אינו ניתן לביצוע ונבצר מן הזוכה להשיג באמצעותו את היתרון שהוא זכאי לו, קיים צידוק, שהתובע יגיש תובענה חדשה שעילתה היא הפסק הראשון (ראו ע"א 556/75 לוקה (אברהם) צביק נ' דינה צביק פ"ד לא(1) 7 ,עמ' 11-12). "

11.

בהקשר זה, אין בהחלטה מיום 11.7.2021 כדי להוות מעשה בית דין. החלטה זו ניתנה בבקשת המשיבים שהוגשה בתיק בו ניתן פסק הדין ההצהרתי. די היה בכך כדי לדחותה שהרי לא זו הדרך (ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.7.2021, שקדמה להחלטה מיום 11.7.2021 שאותה לא טרח ב"כ המבקש לציין). מעבר לכך, בא-כוח המבקש ציטט את ההחלטה מיום 11.7.2021, בסעיף 23 לבקשה, באופן חלקי תוך עיוות משמעותה המשפטית. להלן הציטוט המלא: "...סבורני, כי פסה"ד שניתן בתביעה ביום 26.9.2019, הינו פסק דין הצהרתי גרידא, ואין מקום ליתן צווי עשה וודאי לא למינוי כונס נכסים בעדר (צ"ל בהעדר ש' ש') סעד של אכיפה או צו 'עשה' בפסק הדין. הבקשה נדחית אפוא" . צא ולמד, בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בהעדר סעד של אכיפה או צו עשה בפסק הדין ההצהרתי אין מקום לבקשה שמוגשת באותו הליך סגור. בית המשפט המחוזי לא קבע שלא יינתנו סעדים של אכיפה או צווי עשה אם תוגש תביעה מתאימה. התביעה שהגישו המשיבים היא התביעה המתאימה.

11.

אשר לטענה שהמשיבים לא שילמו את התמורה כפי שהורה בית המשפט המחוזי בפסק הדין ההצהרתי – טענה זו תתברר במסגרת ניהול התביעה ואינה עילה לסילוק על הסף מה גם שבין הסעדים שהתבקשו בתביעה היה גם סעד להורות על העברת פרטי בנק לתשלום.

12.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.