רע"א 7483/21 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. נטו מ.ע אחזקות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.8.2022 (כב' השופט מ' דאוד ) בת"א 65725-03-19, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק תביעת המשיבות על הסף בטענה שחל עליה מעשה בית דין.

רקע

2.

המשיבות, חברות העוסקות בשיווק ובמכירה של מוצרי מזון, מבוטחות בפוליסת ביטוח אצל המבקשת, הראל חברה לביטוח (להלן: הפוליסה ). המבקשת דחתה את דרישת המשיבות לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו להן בעקבות שריפה שאירעה ביום 6.3.2016 במשחטת טל-הל יסכה בע"מ, שסיפקה למשיבות עופות (להלן: ה אירוע ). בעקבות זאת, הגישו המשיבות ביום 10.1.2018 תביעה נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי שבמסגרתה עתרו לתגמולי ביטוח בשל אי אספקת העופות, מכוח הרחבה בסעיף 10 לפוליסה שעניינה "הרחבת ספקים/לקוחות"; ובהמשך, במסגרת סיכומיהן, גם מכוח הרחבה בסעיף 9 לפוליסה שעניינה "הפרעה בין עסקית" (להלן: התביעה הראשונה , סעיף 10 ו- סעיף 9 , בהתאמה ) .

3.

ביום 14.2.2019 הגישו המשיבות בקשה לפיצול סעדים, שבמסגרתה נטען כי לאחרונה נודע למשיבות על זכאותן לתגמולי ביטוח בגין האירוע מכוח הרחבה נוספת, שבסעיף 14 לפוליסה, שעניינה "רכוש שאינו בבעלות המבוטח" (להלן: הבקשה לפיצול סעדים ו- סעיף 14 , בהתאמה). צוין כי הבקשה לפיצול סעדים מוגשת "כדי לא להכביד בהגשת תביעה נוספת [...] בתביעה שעומדת בפני סיום". ביום 26.2.2019 הודיע בא כוח המבקשת באותה העת, שמאוחר יותר הלך לעולמו, כי בהסכמת המשיבות, הבקשה לפיצול סעדים תימחק בלא צו להוצאות, אך תינתן ארכה למשיבות להגיש תביעה נפרדת ככל שתמצאנה לנכון על פי "המכתב הנזכר בבקשה לפיצול סעדים"

(להלן: ההודעה מיום 26.2.2019 ).

4.

ביום 28.3.2019, בטרם מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, הוגשה תביעה נוספת, היא נושא הבקשה שלפנינו, שבה עתרו המשיבות לקבלת תגמולי הביטוח מכוח סעיף 14; וכן טענו לעילות נוספות המקנות להן זכאות לתגמולי ביטוח לפי הפוליסה, ובהן זכאות מכוח סעיף 9 (להלן: התביעה הנוספת ). בהסכמת הצדדים, ההליכים בתביעה הנוספת הוקפאו עד למתן פסק דין בתביעה הראשונה.

5.

ביום 23.7.2019 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' אטרש ) פסק הדין בתביעה הראשונה. בית המשפט קבע כי יש לדחות את העילה מכוח סעיף 10, משנמצא כי הסעיף האמור חל על חומרי גלם בלבד בעוד שבמקרה דנן מדובר במוצר מוגמר. כמו כן, נדחתה העילה מכוח סעיף 9 לפוליסה, לאחר שנקבע כי הטענה בעניינה עלתה לראשונה בסיכומי המשיבות ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

ביום 19.11.2020 נדחה בהסכמה ערעור שהגישו המשיבות לבית משפט זה על פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (ע"א 6041/19 נטו מ.ע. אחזקות בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (19.11.2020)).

6.

ביום 21.2.2021, לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעמה ובהסכמת בית המשפט, הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה הנוספת על הסף בטענה כי חל השתק עילה בשל פסק הדין בתביעה הראשונה.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לסילוק על הסף. נקבע כי אומנם היה ראוי שהמשיבות תעלנה את מכלול הטענות שמקורן בפוליסה עוד בתביעה הראשונה, בשים לב לכך שהן מבוססות על תשתית עובדתית זהה. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין בפגם זה כדי למנוע מהמשיבות להגיש תביעה נוספת, בייחוד נוכח ההודעה מיום 26.2.2019, שלפיה המבקשת הסכימה להגשת תביעה חדשה בהתאם לנטען בבקשה לפיצול סעדים.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור דנן.

הבקשה דנן

8.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו "כי כל סעיף בפוליסה יוצר עילת תביעה חדשה". לגישת המבקשת, עומדת לה טענת סף מובהקת של מעשה בית דין, שכן לא הייתה כל מניעה למשיבות לכלול את טענותיהן מכוח סעיף 14 עוד במסגרת התביעה הראשונה, ו עם סיומה מיצו המשיבות את עילת תביעתן בגין האירוע. כן טוענת המבקשת כי למצער, היה על בית המשפט המחוזי לדחות במפורש את טענת המשיבות לסעד מכוחו של סעיף 9, בהינתן שזו נידונה והוכרעה בגדרי התביעה הראשונה.

9.

עוד נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ללא הנמקה משפטית ראויה ביחס לקביעה כי הסעיפים השונים בפוליסה מצמיחים עילות תביעה נפרדות. המבקשת אף סבורה כי קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק, בהינתן שמדובר בתובענה מורכבת על סך כ-13,000,000 ש"ח ובהתחשב בכך שההליך בתביעה הראשונה נמשך כשלוש שנים.

10.

בנוסף, טוענת המבקשת כי ההודעה מיום 26.2.2019 משקפת הסכמה "קולגיאלית"

אך למתן ארכה להגשת תובענה נוספת בשל הסמיכות לתחולתה של התיישנות, ולא לעצם ניהול הליך נוסף או לוויתור על טענות למיצוי עילה מצד המבקשת.

11.

לגישת המ בקשת, הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, שכן ה חלטת בית המשפט המחוזי סוללת את הדרך לפסיקה שלפיה מבוטח רשאי להגיש נגד מבטחת מספר תביעות נפרדות מכוחה של פוליסה אחת, בגין אותו אירוע ואותם נזקים. לשיטתה, הדבר יוביל לפגיעה בעקרונות-יסוד של יעילות, הוגנות ונגישות בניהול הליכים משפטיים. עוד טוענת המבקשת כי ניהול הליך נוסף נגדה פוגע בזכותה הדיונית להתמודד עם מלוא הטענות של המשיבות במקשה אחת.

12.

המשיבות מצדן טוענות כי אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן מדובר במקרה פרטני של הסכמה דיונית בין הצדדים שאינו מעורר כל שאלה בעלת חשיבות עקרונית או עיוות דין; ובהחלטה מנומקת היטב של בית המשפט המחוזי. כמו כן, נטען כי אין חשש להליך סרק בהתחשב בסכום התביעה הגבוה ובמיעוט הראיות הדרוש לעניין.

13.

לטענת המשיבות, ההודעה מיום 26.2.2019 משקפת הסכמה שהתגבשה עם בא כוח המבקשת דאז, עמו לדבריהן קיימו קשר חברי וארוך שנים, שהתבססה על ההבנה המשותפת כי סעיף 14 עוסק בעילה שונה מזו שבגינה הוגשה התביעה הראשונה. לפיכך, נטען כי נוצר השתק שיפוטי שלא מאפשר למבקשת להתנער מהסכמה זו כעת.

14.

לגופו של עניין, המשיבות טוענות כי אין מדובר באותה עילה. לשיטתן, בעוד שעילת התביעה הראשונה עסקה בהרחבה בפוליסה לאובדן תוצאתי שניתנה על בסיס ביט דולרי, עילת התביעה הנוספת עניינה בהרחבה בפוליסה לנזק שנגרם לרכוש המשיבות עצמן שניתנה על בסיס ביט שקלי.

עוד טוענות המשיבות כי מסקנה זהה עולה גם בהחלת מבחן העסקה, שכן לשיטתה מערכת העובדות אינה זהה – התביעה הראשונה עוסקת ברכוש של צד שלישי והתביעה הנוספת עוסקת ברכוש המשיבות.

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובנספחים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

16.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 4658/21 גרשוני נ' לנדאו , פסקה 4 (21.7.2021); רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ , פסקה 7 (27.4.2021)). יתרה מכך, בפסיקה נקבע לא אחת כי ההתערבות בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף – שמשמעותה כי צד יקבל את יומו בבית המשפט – תיעשה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד, שבהם יש חשש ממשי לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטתה של הערכאה המבררת (רע"א 5715/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון , פסקה 12 (18.10.2021); רע"א 2971/21 אוחנה נ' הרוש , פסקה 10 (29.6.2021); רע"א 7198/18 פלוני נ' פקיד שומה אשקלון , פסקה 8 (24.3.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

17.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בנסיבות המקרה שלפנינו, כלל לא נדרשת הכרעה בשאלה האם התביעות מבוססות על עילה אחת אם לאו, שכן די בעיון בהסכמות שגיבשו הצדדים על מנת לדחותהּ. כמפורט בהודעה מיום 26.2.2019, הצדדים הסכימו על מתווה שלפיו כנגד מחיקת הבקשה לפיצול סעדים מצד המשיבות, תינתן להן ארכה להגשת תביעה נפרדת שעילתה מבוססת על הנטען בבקשה לפיצול סעדים, קרי על יסוד סעיף 14. בהינתן האמור, תמוהה התנגדותה של המבקשת להגשת התביעה הנוספת, לא כל שכן, טענתה כי המשיבות מיצו את זכויותיהן עם מתן פסק הדין בתביעה הראשונה. אציין כי קשה להלום שההסכמה שניתנה על ידי המבקשת בהודעה מיום 26.2.2019 התייחסה אך למתן ארכה להגשת התביעה הנוספת - הסכמה שעל פני הדברים המשיבות כלל לא היו זקוקות לה - ולא הסכמה ל עצם ניהול התביעה הנוספת, חלף מיצוי הבקשה לפיצול סעדים.

18.

לבסוף, במסגרת התביעה הנוספת שבו המשיבות וטענו לסעד מכוח סעיף 9 ואף העלו טענות נוספות. יש לתמוה על כך, שהרי כאמור ההסכמה בין הצדדים תוחמה במפורש לנטען בבקשה בפיצול סעדים, שהתייחסה לסעיף 14 בלבד . מכל מקום, בית המשפט המחוזי עמד על כך שחל מעשה בית דין על הטענות מכוח סעיף 9 בציינו כי: " עילת התביעה שמוצתה בפסק דין חלוט בתביעה הראשונה, התייחסה להרחבה מכוח סעיפים 9 ו-10 בפוליסה [...]" (סעיף 28 להחלטה. הדגשה שלי י"ו). על כן, ולמען הסר ספק, מובהר כי מלבד הטענה מכוח סעיף 14 שהועלתה כאמור בבקשה לפיצול סעדים, חל מעשה בית דין על כל טענה אחרת, לרבות מכוח סעיף 9.

19.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסכום של 5,000 ש"ח.