רע"א 6648/19 smiths detection LLC נ. ווטאירפול הנדסה בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' שוורץ ) בת"א 46557-01-16 מיום 8.9.2019, אשר בגדרה נדחתה בקשת המבקשת – Smiths Detection LLC , לסילוק על הסף של תביעת המשיבה נגדה, ווטאירפול הנדסה בע"מ. כן מוסבת בקשת רשות הערעור על החלטה משלימה שניתנה ביום 19.9.2019 (להלן: ההחלטה המשלימה ) , כפי שיבואר להלן.

רקע והליכים קודמים

2.

המשיבה היא חברה אשר פעלה בישראל כנציגה של מספר קונצרנים בינלאומיים בתחום הבידוק הביטחוני, ובין היתר, התקשרה בשנת 1992 בהסכם בו נקבע כי היא תשמש כסוכנת של חברה גרמנית בישראל (להלן בהתאמה: הסכם הנציגות ו החברה הגרמנית ). בהמשך לכך, המחלקה הרלוונטית בחברה הגרמנית הועברה לבעלותה של קבוצת GE Security Germany Gmbh (להלן: קבוצת

GE ).

3.

ביום 30.7.2009 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי תביעה נגד שלוש חברות זרות מקבוצת GE

( ת"א 23439-07-09; להלן: התביעה המקורית ), וזאת, בעיקרו של דבר, בעילות של הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. בתביעתה טענה המשיבה כי היא זכאית לעמלה בשיעור של 25% עבור עסקה אשר במסגרתה נמכרו לרשות שדות התעופה מכונות לשיקוף מטענים העושות שימוש בטכנולוגיית X-ray Diffraction (להלן: XRD ).

4.

בעקבות זאת, הגישה GE Homeland Protection, Inc . , היא אחת החברות הזרות אשר נתבעו בידי המשיבה כאמור (ואשר שמה שונה ברבות הימים ל- Morpho Detection LLC , ולאחר מכן ל- Smiths Detection LLC , היא המבקשת בהליך דנן), בקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בפני בית המשפט המחוזי, נוכח תניית בוררות זרה הקבועה בהסכם הנציגות. בהחלטה מיום 8.1.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את טענתה האמורה של המבקשת, והמשיבה הגישה לבית משפט זה בקשת רשות לערער על החלטתו. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור הגיעו הצדדים להסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרתו, בין היתר, חזרה המשיבה מערעורה על ההחלטה לעכב את ההליכים המתנהלים בפני בית המשפט המחוזי, וכן נקבע כי "התיק בבית המשפט המחוזי יישאר פתוח" עד לתום הליך הבוררות (ראו: רע"א 2901/10 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' General Electric Company (12.7.2012); להלן: פסק הדין המוסכם ).

5.

בהמשך לכך, הועבר הסכסוך להליך בוררות שנוהל בפני המוסד לבוררות בינלאומית בשוויץ, ובהסכמת הצדדים פוצל הליך זה לשני שלבים, כך שבשלב הראשון, תתברר השאלה אם הסכם הנציגות מחייב את המבקשת ואם אפשר להגיש נגדה תביעה מכוחו; וככל ששאלה זו תוכרע בחיוב, כי אז, בשלב השני, תתבררנה יתר הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ביום 13.5.2015 ניתן פסק הבוררות, שבו נקבע כי הסכם הנציגות אינו חל על מוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD , וכי לא ניתן לתבוע את המבקשת מכוחו (להלן: פסק הבוררות ). פסק הבוררות אושר כדין על-ידי בית המשפט המחוזי ( הפ"ב (מחוזי מרכז-לוד) 59290-10-15

Morpho Detection LLC (USA) נ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (18.5.2016)) , ובקשת רשות לערער שהוגשה על כך נדחתה בידי בית משפט זה ב רע"א 4884/16 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' Morpho Detection LLC

(25.10.2016) ).

6.

ביום 2.11.2015 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי (שלפניו הייתה תלויה ועומדת התביעה המקורית כאמור) בקשה לחדש את ההליכים בתביעתה, וזאת על-פי פסק הדין המוסכם.

בהחלטה מיום 2.12.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לחידוש ההליכים. בהמשך לכך, ולנוכח חלוף הזמן, בהחלטה מיום 17.12.2015 התיר בית המשפט המחוזי למבקשת לתקן את כתב התביעה המקורי, וכן קבע כי כתב התביעה המתוקן יוגש במסגרת הליך חדש (הוא ההליך שבגדרו ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן). ביום 27.1.2016 הגישה המשיבה תביעה מתוקנת נגד המבקשת, וביום 28.5.2018, במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני בית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, ובו נקבע, בין היתר, כי "מקובל על הצדדים שפסק הבוררות, לאחר אישורו, מהווה מעשה בית דין בין הצדדים", כי המשיבה תגיש שוב כתב תביעה מתוקן וכי לאחר מכן תגיש המבקשת את כתב הגנתה. כן הוסכם כי הן המבקשת והן המשיבה תשמורנה על כל טענותיהן, לרבות טענות ביחס להתקיימותן של עילות סף שונות בתביעה הנדונה.

7.

בהמשך לכך, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק תביעת המשיבה על הסף. בעיקרו של דבר, נטען כי פסק הבוררות מקים השתק פלוגתא והשתק עילה השוללים מן המשיבה את האפשרות להעלות בתביעתה טענות חוזיות נגד המבקשת ולטעון לעשיית עושר ולא במשפט. בתוך כך, נטען כי בפסק הבוררות נדחו טענות המשיבה לפיהן היא שימשה כנציגה של המבקשת למכירת מכונות XRD

בישראל, כי היא זכאית לעמלת מכירה מכוח הסכם הנציגות, או כי קיים בנדון הסכם כלשהו בעל-פה או בהתנהגות. על רקע זה, טענה המבקשת כי תביעתה של המשיבה, במתכונתה הנוכחית, מבוססת על אותן עובדות ועילות אשר נדחו זה מכבר בפסק הבוררות, ומשכך חלים עליה השתקים כאמור. זאת, כך נטען, אף אם המשיבה מסווה את טענותיה האמורות תחת עילה שונה קמעה של עשיית עושר ולא במשפט. המבקשת הדגישה כי בקשתה של המשיבה לקבל סעד בשיעור של 25% מהתמורה עבור מכונות ה- XRD

שנמכרו לרשות שדות התעופה הן בכתב התביעה המקורי והן בזה המתוקן, מחזקת את הטענה האמורה ומעידה על כך שמדובר למעשה ב"אותה הגברת בשינוי האדרת". כמו כן, נטען כי המשיבה אינה רשאית לטעון שהיא זכאית לקבל שכר ראוי מכוח דיני עשיית העושר ולא במשפט, שכן סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 קובע כי הוראות חוק זה יחולו אך באין הסכם אחר בין הצדדים, ואילו בתביעתה המקורית טענה המשיבה לקיומו של הסכם כאמור. כן נטען כי ההשתקים חלים אף על עובדות וטענות אשר המשיבה יכולה הייתה להעלותן בהליך הבוררות או במסגרת התביעה המקורית, אך בחרה שלא לעשות כן, כדוגמת הטענה לפיה היא זכאית לשכר ראוי עבור תרומתה למכירת המכונות.

המבקשת הוסיפה וטענה כי יש לדחות טענות שונות שהעלתה המשיבה בכתבי התביעה המתוקנים שהוגשו בשנת 2016 ובשנת 2018, שכן אלה התיישנו בעת הגשתם של כתבי התביעה האמורים. כן נטען לחוסר תום לב ולשימוש לרעה בהליכי משפט מצד המשיבה, כמו גם לפגם שנפל בהחלטות מיום 2.12.2015 ומיום 17.12.2015 בהן הותר למשיבה לחדש את ההליכים המשפטיים נגד המבקשת ולתקן את כתב התביעה המקורי. זאת, בין היתר, מחמת הטעמים המתוארים לעיל, מאחר שהחלטות אלה ניתנו במעמד צד אחד, וכן מן הטעם שהמשיבה כלל לא הגישה בקשה סדורה לתיקון כתב תביעתה.

8.

בתשובתה לא חלקה המשיבה על כך שפסק הבוררות אכן מהווה מעשה בית דין, אך זאת, כך נטען, רק ביחס לטענותיה החוזיות נגד המבקשת מכוח הסכם הנציגות. לטענת המשיבה, הליך הבוררות הסתיים כבר בשלב הראשון שלו – שבו נדון תוקפו של הסכם הנציגות, וזאת מבלי שנדונו יתר הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. משכך, נטען כי פסק הבוררות אינו שולל מן המשיבה את זכותה לתבוע את המבקשת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. המשיבה אף טענה כי בפסק הבוררות נקבע כי מעורבותה בפיתוח מכונות ה- XRD

הייתה נרחבת יותר מהיקף המעורבות המצופה ככלל מסוכנת, וכי הייתה לה תרומה להפצתן. עוד נטען כי המבקשת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, וכי מכל מקום, תביעת המשיבה כלל לא התיישנה, משום שהמכונות הנדונות סופקו בשנת 2009, ולכן תקופת ההתיישנות טרם חלפה במועד הגשת התביעה המחודשת – בשנת 2016. בנוסף, נטען כי המשיבה לא יכולה הייתה לתקן את כתב התביעה כל זמן שהתנהל הליך הבוררות, ומשכך ניטל ממנה בתקופה זו כוח תביעה מהותי, באופן אשר השהה את מרוץ ההתיישנות.

החלטת בית המשפט המחוזי

9.

בהחלטה מיום 8.9.2019 דחה, כאמור, בית המשפט המחוזי את בקשתה של המבקשת. נקבע כי פסק הבוררות אינו מקים השתק פלוגתא או השתק עילה החוסם את תביעת המשיבה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. זאת, היות שהצדדים כלל לא העלו בפני הבורר טענות בנוגע לעילה זו, נוכח פיצולו של הליך הבוררות, ומאחר שבפסק הבוררות נקבע כי לא ניתן לתבוע את המשיבה מכוח הסכם הנציגות. ממילא, כך נקבע, טענות אלה גם לא נדונו ולא הוכרעו בפסק הבוררות . כן נקבע באשר לטענת המבקשת להשתק עילה כי לאור פיצול הליך הבוררות, נמנעה מן המשיבה האפשרות למצות את מלוא העילות העומדות לה לכאורה נגד המבקשת, ומשכך אין זה מוצדק למנוע ממנה למצות טענותיה ביחס לעילות אלה במסגרת ההתדיינות הנוכחית. זאת ועוד, קבע בית המשפט המחוזי כי אף שהמשיבה הסכימה למתווה שבו התנהל הליך הבוררות, הרי שבשלב זה של הדיון, לא הוצגו די ראיות לגבי הנסיבות שבהן ניתנה ההסכמה האמורה, ומכל מקום, נראה שאין בה כדי להקים השתק עילה.

בנוסף, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת להתיישנות, בקבעו כי ההליך דנן מהווה המשך של התביעה המקורית, אשר הושהתה במשך ניהולו של הליך הבוררות, וכי המשיבה חידשה את תביעתה זמן קצר לאחר שניתן פסק הבוררות. עוד נקבע כי לזכות המשיבה עומד בעניין זה גם סעיף 15 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958, אשר גם מכוחו הושהתה התביעה. על רקע זה, צוין כי המשיבה טענה לעשיית עושר ולא במשפט כבר בכתב התביעה שהגישה במסגרת התביעה המקורית – תביעה אשר הוגשה ביום 30.7.2009, בעוד שההסכם מכוחו נרכשה מכונת XRD

נחתם ביום 4.9.2002, וכעולה מתשובת המשיבה לבקשה לסילוק על הסף – אספקתן של המכונות הנוספות, שהיא אשר הקימה את עילת התביעה האמורה, החלה בשנת 2009. משכך, נקבע כי טענות המשיבה בעניין עשיית עושר ולא במשפט לא התיישנו בעת שהועלו במסגרת התביעה המקורית, וממילא אף אין מניעה להעלותן בהליך הנוכחי, המהווה, כאמור, המשך של תביעה זו.

לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת בנוגע להחלטות בהן הותר למשיבה לחדש את ההליכים המשפטיים נגד המבקשת ולתקן את כתב התביעה המקורי. בתוך כך, נקבע כי בחידוש הדיון בתביעה המקורית, אשר נותרה "פתוחה", כאמור בפסק הדין המוסכם, המשיבה אך מימשה את זכותה מכוח פסק דין זה; וכי אף שייתכן כי היה מקום לקבל את עמדתה של המבקשת ביחס לתיקון כתב התביעה המקורי, הרי שזו לא ביקשה את ביטול ההחלטה בנדון, שניתנה במעמד צד אחד. מכל מקום, נקבע כי פגם לכאורי זה תוקן במסגרת ההסדר הדיוני מיום 28.5.2018, שבו הסכימו הצדדים כי המשיבה תתקן בשנית את כתב תביעתה; וכן נקבע כי לא נגרם למבקשת כל נזק מתיקון כתב התביעה המקורי כאמור, שכן היא הגישה כתב הגנה המתייחס לכתב התביעה המתוקן.

10.

בהמשך לכך, טענה המבקשת בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 19.9.2019, כי על המשיבה לתקן את כתב תביעתה, כך שזה לא יכלול טענות חוזיות, בהתאם להחלטה מיום 8.9.2019. בהחלטה המשלימה שניתנה בו ביום הדגיש בית המשפט המחוזי כי המשיבה מנועה מהעלאת טענות חוזיות נגד המבקשת, וכי היא רשאית להעלות טענות בדבר עשיית עושר ולא במשפט בלבד.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.9.2019 ועל ההחלטה המשלימה, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

11.

בבקשתה שבה המבקשת על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי, וטוענת כי היא אינה חולקת על כך שפסק הבוררות עסק אך בטענותיה החוזיות של המשיבה כלפיה. יחד עם זאת, נטען כי טענות המשיבה לעשיית עושר ולא במשפט מבוססות בעיקרן על מסכת עובדתית אשר נדונה ונדחתה בפסק הבוררות. כן נטען כי אף אם קבע הבורר שהמשיבה תרמה במידה זו או אחרת למכירת מכונות ה- XRD , הרי שנקבע כי לא היה בתרומה זו כדי להעיד על הסכמת הצדדים להרחיב את נציגות המשיבה אף למכונות אלה. עוד נטען כי הכללתן של טענות אשר נדונו בידי הבורר בכתב התביעה המתוקן נוגדת את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 28.5.2018; וכי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסתמך בהחלטתו על פיצול הליך הבוררות לשלבים, שכן זה נעשה בהסכמת הצדדים, ואין בו כדי לאפשר למשיבה להעלות טענות לעשיית עושר ולא במשפט, אם טענותיה החוזיות תדחנה.

אשר לסוגיית ההתיישנות נטען, בין היתר, כי המשיבה העלתה בתביעה המתוקנת טענות בדבר תרומתה לעסקה שנחתמה בשנת 2009, כמו גם טענות בדבר זכותה לשכר ראוי – אשר לא הועלו כלל בתביעה המקורית, והתיישנו זה מכבר. בהקשר זה, מוסיפה המבקשת וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את טענתה להתיישנות בהסתמך על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, שכן סעיף זה אינו רלוונטי לטענות אשר לא הועלו בתביעה המקורית כאמור, ואף אינו חל על הליכי בוררות זרה. לבסוף, נטען ביחס להחלטה המשלימה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן אשר אינו כולל טענות חוזיות ועובדות אשר הוכרעו בפסק הבוררות, מאחר שתיקון זה נחוץ לשם הבהרת גדר המחלוקת בין הצדדים.

12.

מנגד, המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.9.2019, כמו גם על החלטתו המשלימה, ושבה אף היא על עיקר טענותיה בפניו. בין היתר, טוענת המשיבה כי פסק הבוררות התמקד אך בשאלת תחולתו של הסכם הנציגות על המבקשת, ובזכאות המשיבה לעמלה מכוח הסכם זה, וכי הבורר כלל לא היה מוסמך להכריע בעילות נוספות מלבד העילה החוזית. המשיבה אף טוענת כי אומנם נקבע בפסק הבוררות שמוצרי ה- XRD

אינם נכללים בגדר הסכם הנציגות, אך אין פירוש הדבר כי היא לא שימשה כנציגת המבקשת מכוח סיכום אחר, או שהיא אינה זכאית לקבלת שכר ראוי או תשלום מכוח דיני עשיית העושר ולא במשפט. הלכה למעשה, כך נטען, בפסק הבוררות נקבע כי המשיבה תרמה תרומה מכרעת להפצת מוצרי ה- XRD , וכן כי המבקשת לא הכחישה שהיא זכאית לתשלום בעבור תרומתה כאמור. כן נטען כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה המשיבה חסומה מלטעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט תוך הסתמכות על אותן עובדות שעליהן הסתמכה בטענותיה החוזיות אשר נדונו בהליך הבוררות, שכן נטען כי מדובר בעילות חלופיות הצומחות מאותה התרחשות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את הסתמכותה של המבקשת בנדון על הוראת סעיף 6 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן דיני עשיית העושר אכן חלים בענייננו נוכח קביעת הבורר בדבר אי-תחולתו של הסכם הנציגות. בסוגיית ההתיישנות שבה המשיבה וטוענת כי המבקשת לא העלתה את טענותיה בנדון בהזדמנות הראשונה, אלא אך בבקשתה הנוכחית לסילוק התביעה על הסף, בעוד שתביעת המבקשת חודשה מזה זמן מה לפני כן. כן נטען כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את טענת ההתיישנות לגופה.

13.

בתגובתה לתשובת המשיבה שבה המבקשת ומדגישה כי היא אינה חולקת על כך שפסק הבוררות נסב אך על עילות חוזיות, אך לדידה, הקביעות העובדתיות שבפסק זה רלוונטיות גם לעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

דיון והכרעה

14.

לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל נקוט הוא בידינו כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטות הדוחות בקשה לסילוק על הסף במשורה ולעיתים נדירות בלבד. התערבות ערעורית בהחלטות מעין אלה תיעשה אך במקרים שבהם קיים חשש ממשי לניהולו של הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 8552/16 איתי פיננסים א.א השקעות בע"מ נ' יחזקאל , פסקה 6 (10.1.2017); רע"א 2498/19 הרוש נ' הנאמן לנכסי החייבת , פסקה 12 (3.6.2019)). העניין שלפנינו אינו נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים התערבות כאמור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

15.

למעלה מן הנדרש, אוסיף כי אני סבורה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור שלפניי גם לגופה. הלכה היא כי אין לסלק תביעה על הסף אלא אם ניכר כי אין אפשרות, ולו קלושה, לכך שהתובע יצלח בתביעתו (ראו: רע"א 2127/18 ארבל מרכז גריאטרי בע"מ נ' משרד הבריאות , פסקה 26 (31.12.2018); רע"א 5318/18 Unibin

Resourcer

Ltd

נ' מרוז , פסקה 16 (16.1.2019); רע"א 3910/19

ש.ח פארק פיתוח וגינון (1986) בע"מ נ' עיריית מעלות , פסקה 5 (10.7.2019)). בענייננו, טוענת המבקשת כי פסק הבוררות כולל קביעות עובדתיות אשר רלוונטיות אף לטענת המשיבה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, וכי לפיכך מנועה האחרונה מלטעון לעילה זו. אומנם נכון, כי ברי שסוגיות עובדתיות אשר הוכרעו באופן פוזיטיבי בפסק הבוררות אכן חוסות תחת דיני ההשתקים, וזאת אף אם המשיבה חפצה לבסס באמצעותן עילה שונה של עשיית עושר ולא במשפט. יחד עם זאת, עיון בפסק הבוררות מעלה כי קביעותיו של הבורר, בין היתר בדבר מעמדה של המשיבה כנציגת המבקשת למכירת מכונות XRD , או בדבר זכאותה לקבלת עמלה – נעשו כולן מתוך פריזמה משפטית-חוזית גרידא, תוך בחינת ה הסכמות שבין הצדדים, ומשכך אין בהן משום קביעות עובדתיות פוזיטיביות, בדבר מצב הדברים בפועל, המונעות מן המשיבה לטעון לעשיית עושר ולא במשפט בתביעתה המתוקנת.

16.

אשר לטענת המבקשת בנוגע לקיומו של השתק עילה הנובע מהוראת סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, יצוין כי מערכת דיני עשיית העושר ולא במשפט "נכנסת לפעולה" דווקא מקום שבו נשלל קיומו של חוזה לגבי התעשרות זו או אחרת, כבענייננו, וכי טענות חוזיות וטענות לעשיית עושר נשמעות תדיר כטענות משפטיות חלופיות ביחס למסכת עובדתית נתונה (ראו: דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 139-138 (מהדורה שלישית, 2015)). נדמה, אפוא, כי המשיבה אינה מושתקת מלהעלות את טענותיה לעשיית עושר ולא במשפט, משעה שטענותיה החוזיות נדחו בפסק הבוררות.

17.

כמו כן, לא מצאתי טעם להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את טענות המבקשת להתיישנות, ולו משום שטענה זו לא הועלתה על-ידה בהזדמנות הראשונה (ראו: סעיף 3 לחוק ההתיישנות; ע"א 3451/07 קאופמן נ' כהן, פסקה 6 (18.2.2010); ע"א 9981/17 צוויקלר נ' בן נון, פסקאות 54-42 (8.9.2019)). הלכה למעשה, המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה המתוקן הראשון אשר הגישה המשיבה עוד בשנת 2016, בו נכללו כבר טענות בנוגע לזכויותיה הלכאוריות של המשיבה ביחס להסכם שנחתם בשנת 2009 ובדבר שכר ראוי. ברם, המבקשת לא טענה כבר בהזדמנות ראשונה זו להתיישנות תביעתה של המשיבה, ודי בכך כדי לדחות את טענתה להתיישנות כאמור.

18.

למען הסר ספק, אוסיף ואציין כי התביעה המתוקנת אינה אלא המשך ישיר של התביעה המקורית, אשר נותרה "פתוחה", כדברי בית משפט זה בפסק הדין המוסכם, עד לחידושה לאחר מתן פסק הבוררות. משכך, התביעה המקורית והתביעה המתוקנת מהוות למעשה תביעה אחת לצורך מניין תקופת ההתיישנות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המשיבה אכן העלתה בתביעתה המקורית טענה לעשיית עושר ולא במשפט, ואף הציגה את העובדות העיקריות הרלוונטיות לשם ביסוס טענה ספציפית של שכר ראוי. לא מדובר, אפוא, בטענה חדשה אשר הועלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן, ולכן אני סבורה כי אין מקום למנוע מן המשיבה לטעון אף בתביעתה המתוקנת לעשיית עושר ולא במשפט, ולזכות לקבל שכר ראוי. זאת, אף אם טענת השכר הראוי לא נתבעה מלכתחילה במפורש, וגם אם אצא מנקודת הנחה שבעת תיקון כתב התביעה – חלפה תקופת ההתיישנות ביחס לטענה זו ( ראו: תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; והשוו: ע"א 6157/08 ח'לפו נ' הלון , פסקה 10 (5.9.2011)).

19.

בשולי הדברים, ובהמשך להערתו של בית המשפט המחוזי בנדון (ראו בפסקה 28 להחלטתו), אציין כי אם במהלך הדיון בתביעת המשיבה בעילת עשיית העושר תועלנה טענות עובדתיות אשר חוסות תחת ההשתקים הנובעים מפסק הבוררות (ראו בהקשר זה סעיף 15 לעיל), או טענות החורגות מגדרי כתב התביעה המקורי, אזי מובן כי שמורה למבקשת הזכות להוסיף ולטעון בפני בית המשפט המחוזי לקיומו של השתק זה או אחר או להתיישנות, ואף למשיבה שמורות טענותיה בתשובה לסוגיות אלה.

20.

לבסוף, ראיתי לדחות גם את טענות המבקשת בדבר תיקון כתב תביעתה של המשיבה, הואיל ובית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטה המשלימה כי המשיבה לא תורשה להעלות במסגרת ההליך המשפטי שיתנהל "טענות תביעה שקשורות ונובעות מהעילה החוזית". אף שייתכן כי מלכתחילה היה מקום להורות על תיקון כתב התביעה כאמור על מנת לייעל את ההליך המשפטי ולהקל על בירור התביעה, הרי שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטה המשלימה, ולהורות למרות זאת על תיקון כתב תביעתה של המשיבה, שכן עסקינן בסוגיה דיונית במובהק, אשר אינה מצדיקה כל התערבות ערעורית.

21.

בשים לב לכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.