רע"א 4884/16 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ. Morpho Detection LLC

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהפ"ב 59290-10-15, שניתן ביום 18.5.2016 על-ידי השופטת ב' טולקובסקי .

רקע עובדתי

1.המבקשת משמשת כנציגה בלעדית בישראל של מספר קונצרנים בינלאומיים העוסקים בתחום הבידוק הביטחוני. בשנת 1992 כרתה המבקשת הסכם נציגות עם חברה גרמנית, לפיו היא תשמש כסוכנת שלה בישראל (להלן: " הסכם הנציגות" ). במרוצת השנים, ולאחר עסקאות שונות בהן נטלו חלק מספר חברות, הועברה אחת ממחלקות החברה הגרמנית לשליטתה של קבוצת GE Security Germany Gmbh (להלן: "קבוצת

GE ").

2.בשנת 2009 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי נגד חברות זרות מקבוצת GE . המבקשת טענה כי היא זכאית לקבל עמלה בגין עסקה שבה נמכרו לרשות שדות התעופה בישראל מכונות לשיקוף מטענים העושות שימוש בטכנולוגיה מיוחדת הנקראת XRD . החברות הזרות טענו בתגובה כי הפעילות הקשורה לטכנולוגיה זו הועברה מהן לשליטת המשיבה בהליך דנן – חברת Morpho Detection LLC (USA) . נוכח טענה זו, הופנתה תביעתה של המבקשת כלפי המשיבה.

3.לאחר שהתביעה הופנתה כלפי המשיבה, הגישה האחרונה בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. המשיבה טענה כי מכיוון שהתביעה נסמכת על הוראות הסכם הנציגות, יש לפעול לפי תניית הבוררות הקבועה בסעיף 16 להסכם, ולהעביר את הסכסוך להליך בוררות בשוויץ, שיידון בהתאם לדין השוויצרי ולפי כללי יישוב הסכסוכים של ה- ICC . בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה והורה על עיכוב ההליכים שהתנהלו לפניו.

4.נגד החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. במהלך הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה המבקשת תחזור בה מערעורה, ולעומת זאת המשיבה תצהיר כי אין היא מתכחשת להליך הבוררות והיא תתגונן בו כפי שתמצא לנכון. בית משפט זה נתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיכך הערעור נדחה (רע"א 2901/10, פסק דין מיום 12.7.2012).

5.על רקע זה הגישה המבקשת תביעה למוסד הבוררות הבינלאומי בשווייץ, וההליך נקבע לבירור לפני הבורר Laurent Hirsch (להלן: " הבורר "). בפתח הבוררות הסכימו הצדדים כי ההליך יפוצל לשני שלבים, באופן שבו בשלב הראשון תתברר השאלה האם המשיבה מחויבת על פי הסכם הנציגות והאם ניתן לתבוע אותה מכוחו; בעוד שהשלב השני, אשר יתקיים רק אם יימצא כי התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, יעסוק בכל יתר הסוגיות. הסכמה זו הועלתה על הכתב כדלהלן ( Procedural Order No. 1

– נספח 21 לבקשת רשות הערעור):

" D. Structure of proceedings

45.The first phase of the proceedings shall be limited to the issue of Respondent's standing to be sued under the Agency Agreement, with exchange of memoranda and hearing in accordance with the Procedural Timeline. If it would be held that Respondent would have standing to be sued under the Agency Agreement, the second phase of the proceedings will cover all other issues."

בהמשך הבהיר הבורר, כי למעשה השאלה האם המשיבה מחויבת על פי הסכם הנציגות כללה שתי סוגיות מרכזיות. סוגיה אחת היא האם הסכם הנציגות חל על טכנולוגיית XRD ; וסוגיה אחרת היא האם הסכם הנציגות חל על המשיבה, נוכח העובדה כי במקור הוא נכרת עם חברה אחרת. כך הוסבר בהקשר זה בפסק הבוררות (נספח 2 לבקשת רשות הערעור):

" B. The Agency Agreement

…

73.The issue is whether Respondent is bound by the Agency Agreement, following various transfers of businesses.

74.One issue is whether the Agency Agreement applied to XRD products…

75.… another issue is whether Respondent… would also be bound by the Agency Agreement. Respondent submitted that this issue be examined subsidiarily, only in the case it would be found that the Agency Agreement applied to XRD products."

6.על כל פנים, ביום 13.5.2015 ניתן פסק בוררות בסכסוך. בתמצית יצוין, כי בסופה של ההתדיינות ביחס לשלב הראשון קבע הבורר כי הסכם הנציגות אינו חל על המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD . הבורר פסק, כי המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD כלל לא הופצו באופן מסחרי בשנת 1992, השנה בה נחתם הסכם הנציגות, וכי הסכם הנציגות לא נועד להוות חוזה כללי שתחולתו בלתי מוגבלת. הבורר הטעים, כי על פי הדין השוויצרי דרגת ההוכחה שבה נדרשה לעמוד המבקשת על מנת להוכיח כי היה בכוונת הצדדים היה להחיל את הסכם הנציגות גם על מוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD היא דרגה של "הסתברות הגובלת בוודאות". בהקשר זה נאמר כי אף שקרוב לוודאי שהצדדים התכוונו לכך שהסכם הנציגות יחול על טכנולוגיית XRD , המבקשת לא עמדה בנטל הנדרש כדי שייקבע כך במסגרת ההליך. יצוין כי הבורר דחה את טענת המבקשת לפיה המשיבה לא יכולה הייתה לטעון להיעדר תחולת הסכם הנציגות על המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD , נוכח עמדתה בהליכים לפני הערכאות בישראל. בהקשר זה קבע הבורר כי עמדתה של המשיבה בהליכים לפני הערכאות בישראל לא היוותה הודאה בקשר לגופה של המחלוקת בסוגיה הראשונה שנבחנה או בכלל. נוכח האמור קבע הבורר כי המשיבה אינה מצויה במעמד אשר מאפשר לתבוע אותה על פי הסכם הנציגות. בשולי הדברים, כקביעה משנית, הוסיף הבורר וקבע כי לא ניתן לתבוע את המשיבה על יסוד הסכם הבוררות גם משום שהיא עצמה אינה מחויבת בהסכם זה. קביעה משנית זו ניתנה לאחר בחינת השתלשלות העניינים הקשורה לעסקאות השונות ולהעברת הפעילות הרלבנטית בין מספר חברות במרוצת השנים. נוכח האמור לעיל נדחתה תביעת המבקשת, תוך חיובה בהוצאות לטובת המשיבה.

7 . לאחר שניתן פסק הבוררות פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בישראל בבקשה לאוכפו, וזאת בהסתמך על הוראות אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958, ועל התקנות לביצוע אמנת ניו יורק (בוררות חוץ), התשל"ח-1978. המבקשת התנגדה לבקשה. טענתה המרכזית הייתה כי המשיבה התנהגה בחוסר תום-לב, כאשר הציגה לפני הערכאות בישראל עמדה שלפיה הסכסוך ביחס למוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD כפוף להסכם הנציגות; ולעומת זאת כשהגיעה להתדיינות לפני הבורר התכחשה לכך והציגה עמדה הפוכה. הוסבר כי המשיבה עצמה ביקשה לעכב את התביעה שהוגשה נגדה בישראל בטענה כי התביעה כפופה להסכם הנציגות, ובנסיבות אלה, היא הייתה מושתקת מלטעון בהמשך כי הסכם הנציגות כלל לא חל עליה. כפועל יוצא נטען כי יש לדחות את הבקשה לאכיפת פסק הבוררות מכוח סעיף 5(2)(ב) לאמנת ניו-יורק, בשל כך שהאכיפה תהא מנוגדת לתקנת הציבור בישראל. המבקשת הטעימה כי לו הייתה המשיבה דבקה בעמדתה כי הסכם הנציגות לא חל עליה מלכתחילה, ההליכים בישראל היו ממשיכים, והיא לא הייתה נאלצת להוציא כספים רבים ולהיגרר לניהול הליך בוררות חוץ.

8 . לאחר שדן בכלל טענות הצדדים והסוגיות שהתעוררו, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לאכיפת פסק הבוררות, ודחה את טענות המבקשת. בית המשפט הדגיש תחילה, כי דחיית בקשה לאכיפת פסק בוררות חוץ מטעמים של תקנת הציבור שמורה למקרים נדירים בלבד, בהם האכיפה תעמוד בניגוד לערכי היסוד, המוסר והצדק. לאחר מכן קבע כי אף לגופו של עניין אין ממש בטענת המבקשת. בית המשפט הסביר, כי לפי הסכמת הצדדים בהליך בבית המשפט העליון נשמרה למשיבה הזכות להתגונן בהליך הבוררות ככל שהיא תראה לנכון , ומכאן שלא היה בטענות ההגנה שהיא העלתה בהליך הבוררות משום סתירה לטענותיה הקודמות. עוד נאמר, כי ממילא הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפני הבורר, לפיו בשלב הבירור הראשון תוכרע השאלה האם הסכם הנציגות חל על המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD , כאשר המבקשת לא התנגדה למתווה זה בזמן אמת. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין חולק שבתוכנו

של פסק הבוררות לא כלולה כל קביעה הסותרת את תקנת הציבור, וגם מסיבה זו לא מתקיימת עילה המצדיקה לסרב לבקשה לאכוף את פסק הבוררות. לבסוף העיר בית המשפט, כי נוכח תוצאת פסק הבוררות חודשו ההליכים בתביעה המקורית שהגישה המבקשת, וזו תלויה ועומדת כעת במסגרת ת"א 46557-01-16, וכן הבהיר כי אין באישורו את פסק הבוררות, כדי לדון, לחוות דעה או להכריע בשאלת קיום מעשה בית דין, השתק עילה או השתק פלוגתא בקשר עם תביעה זו.

9 .

על רקע השתלשלות העניינים המפורטת לעיל הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנא.

טענות הצדדים

10.המבקשת – באמצעות באי כוחה עו"ד גד טיכו ועו"ד אורית אלמוזלינו – טוענת כי לא היה מקום לאשר את פסק הבוררות, משום שהוא הושג, לעמדתה, תוך הפרה קיצונית של חובת תום הלב. כאמור לעיל, המבקשת סבורה כי היות שהמשיבה ביקשה לעכב את ההליכים ולהעבירם לבוררות חוץ, בהתבססה על תניית הבוררות המופיעה בהסכם הנציגות, הרי שהיא הייתה מנועה ומושתקת מלטעון בהליך בוררות החוץ כי אותו ההסכם כלל אינו חל. לחילופין טוענת המבקשת, כי ככל שהמשיבה אכן אינה צד להסכם הנציגות, הרי שפסק הבוררות מתייחס ל"סכסוך שלא התכוונן לו שטר הבוררין". ודוק, סעיף 16 להסכם הנציגות קבע כי תניית הבוררות חלה אך ורק על הצדדים לאותו ההסכם. על כן, אם המשיבה אינה צד להסכם, לא ניתן היה לקיים את הבוררות מכוח ההסכם, ופסק הבוררות ניתן ביחס לסכסוך החורג מהסכם הבוררות.

11.המשיבה – באמצעות באי כוחה עו"ד גלעד וקסלמן ועו"ד גלעד נאמן – טוענת כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי מדובר בבקשה שאינה עומדת באמת המידה להתערבות "בגלגול שלישי" בענייני בוררות, שכן היא אינה מעוררת כל שאלה בעלת היבט משפטי עקרוני. עוד נטען כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, מנימוקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

12.יצוין כי המבקשת הגישה בקשה להוספת אסמכתא, שהיא פסק דינו של בית משפט זה בע"א 3907/14 בנאי נ' רייפמן (10.8.2016), בטענה כי יש בפסק הדין כדי לתמוך בטענותיה. המשיבה מתנגדת לבקשה. לאחר עיון קצר איני מוצא סיבה שלא להיעתר לבקשה, והיא מתקבלת. יחד עם זאת, כפי שאפרט להלן, איני סבור כי יש באסמכתא זו כדי לשנות מההכרעה במקרה דנן.

דיון והכרעה

13.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות משהיא אינה עומדת באמת המידה לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

כידוע, ההליך לפני בית המשפט העליון "בגלגול שלישי" שמור מעצם טבעו למקרים שמעוררים שאלות עקרוניות שהדיון בהן נדרש לשם פיתוח הדין או הבהרתו [ראו: רע"א 3830/16 עיריית שפרעם נ' מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ

(6.6.2016), והאסמכתאות שם]. המבקשת אינה טוענת כי המקרה דנן מעורר שאלות עקרוניות-הלכתיות חדשות, והיא אף אינה חולקת על המסגרת הנורמטיבית הפרושה בפ סק דינו של בית המשפט המחוזי אשר עוסקת בהוראות החוק והפסיקה הרלבנטית לאכיפת פסקי בוררות חוץ. המבקשת אף אינה חולקת על הכללים, הפסיקות וההוראות העוסקים ב"תקנת הציבור" כעילה להכרה או לאי-הכרה בפסק בוררות חוץ. למעשה, טענותיה מתמקדות ביישומם של אותם הכללים והנורמות על נסיבות המקרה הפרטני בעניינה – ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר לטענות הפרטניות שהעלתה המבקשת, הרי שאלה קיבלו מענה באופן מלא בפסק הבוררות (אשר מחזיק 45 עמודים), ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי (אשר מחזיק 20 עמודים), כך שבהחלט ניתן לומר כי היא קיבלה את יומה בהליך השיפוטי.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין לא התרשמתי כי נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מדובר בפסק דין מעמיק ומפורט, ואני סומך ידי על הקביעות המופיעות בו. בפרט אציין, כי אף לשיטתי לא היה בהצהרותיה של המשיבה לפני בית משפט זה כדי להשתיק אותה מלטעון כי הסכם הנציגות אינו חל על המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD . בנקודה זו מקובלת עלי קביעתו של הבורר, שהתקבלה גם על-ידי בית המשפט המחוזי, כי " המשמעות של הצהרות ה[משיבה] בהליכים בישראל היא שבמידה ול[מבקשת] הייתה תביעה כלשהי על פי הסכם הנציגות, תביעה זו הייתה צריכה להיות מוגשת לבוררות על פי הוראות הבוררות של הסכם הנציגות. בית הדין לבוררות אינו מבין כי ה[משיבה] קיבלה למעשה כי הינה מחויבת על פי הסכם הנציגות או כי ל[מבקשת] הייתה תביעה תקפה כלשהי על פי הסכם הנציגות " (פסקה 257 לפסק הבוררות; פסקה 60 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). ודוק, המבקשת ביקשה לקבל סעד מהמשיבה על יסוד הוראות הסכם הנציגות. משום כך, ונוכח קיומה של תניית הבוררות בהסכם, הוסכם כי תביעתה זו תתברר בהליך הבוררות כאשר למשיבה שמורה הזכות להתגונן בהליך זה ככל

שהיא תראה לנכון . לאחר שהתנהל הליך הבוררות, נמצא שהסכם הנציגות עצמו אינו מקים למבקשת זכאות לאותו הסעד שהתבקש על ידה, וזאת בעיקר

משום שלא עלה בידיה להוכיח כי הסכם הנציגות חל על מוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית

XRD . הבורר הכריע אפוא בטענות הצדדים לגופה של המחלוקת , לאחר שניתנה לכל צד האפשרות לשטוח את גרסתו ואת טענותיו. רוצה לומר, שבניגוד לטענת המבקשת, המשיבה לא מנעה דיון לגופו של עניין במחלוקת ולא "התחמקה" מההכרעה בהליך. גם קביעתו של הבורר בעניין היעדר תחולתו של הסכם הנציגות על המשיבה באופן כללי (בשל שרשור העסקים בין החברות) ניתנה כקביעה משנית בלבד, ואין בה כדי לשנות מן ההכרעה לגופו של עניין במחלוקת. בנסיבות אלה, איני מקבל את טענת המבקשת כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב, לבטח לא במידה כזו המצדיקה את דחיית הבקשה לאכיפת פסק הבוררות על יסוד נימוקים הקשורים ל"תקנת הציבור".

14.בשולי הדברים יצוין כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הצדדים פתחו בהליך גישור אגב חידוש ההליכים בתביעה בישראל. ניתן לקוות כי הליך זה יישא פרי.

15.סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.