רע"א 4951/20 המשביר 365 בע"מ נ. טורבו טקסטיל בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' חיימוביץ ) בת"א 46932-07-19 שניתנה ביום 17.6.2020, ובגדרה נדחתה בקשת המבקשת – המשביר 365 בע"מ (להלן: המשביר ) לדחייה על הסף של תביעת המשיבה – טורבו טקסטיל בע"מ (להלן: טורבו ) נגדה מחמת התיישנות.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 23.2.2004 חתמו המשביר וטורבו על הסכם קונסיגנציה (מכר מותנה), אשר עמד בתוקפו בין השנים 2012-2004 (להלן: ההסכם ). בהסכם נקבע כי טורבו תספק סחורה לרשת החנויות של המשביר לצרכן בתי כלבו בע"מ, היא המשיבה הפורמלית 1 (להלן: הרשת ), אשר נמצאת בבעלותה המלאה של המשביר, וכי עמלה מסוימת מתוך תמורת הסחורה ברשת תועבר לידי טורבו.

3.

ברבות השנים, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בנוגע לגובה העמלה שטורבו הייתה זכאית לה על-פי ההסכם. לאחר הידברות, פנו הצדדים להסדיר את המחלוקות ביניהם בהליך גישור, ובהסכם מיום 19.10.2014 הוסכם על מינוי מומחים חשבונאיים אשר יעיינו בכלל המסמכים הרלוונטיים ויגישו חוות דעת בהתייחס לסוגיות שבמחלוקת (להלן: ההסכם הדיוני ). בתוך כך, נקבע בסעיף 1א(6) להסכם הדיוני כי הבדיקה שיבצעו המומחים תסתמך, בין היתר, על עיון בדו"חות הכספיים של טורבו.

כן הוסכם בסעיף 3 להסכם הדיוני כי:

"התקופה שבה מתקיים הליך הגישור, קרי מיום 16.7.2013 ועד לתום ההליך, לא תיכלל במניין הימים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות" (להלן: סעיף השהיית ההתיישנות ).

4.

ביום 14.10.2018 הודיע המגשר על סיום הליך הגישור ללא הצלחה, וביום 18.7.2019 הגישה טורבו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשביר ונגד המשיבים הפורמליים. עיקרה של התביעה נסוב על טענות טורבו כי דיווחי המכירות החודשיים שהעבירה לה המשביר לאורך השנים לא שיקפו נאמנה את נתוני המכירות ברשת, באופן שהוביל לגריעה מהתמורה לה הייתה זכאית טורבו לפי ההסכם (להלן: התביעה ).

5.

ביום 3.11.2019 הגישה המשביר (יחד עם המשיבים הפורמליים) בקשה לדחיית התביעה על הסף, בין היתר מחמת התיישנותה (להלן: בקשת הדחייה ). בבקשה נטען כי האירועים עליהם נסבה התביעה החלו במהלך שנת 2004 והסתיימו לכל המאוחר בחודש יוני 2012, ולפיכך חלפו למעלה משבע שנים מיום היווצרות עילת התביעה המאוחרת ביותר. בנסיבות אלה, כך נטען, דין התביעה כולה להידחות מחמת התיישנותה. אשר לסעיף השהיית ההתיישנות, טענה המשביר כי ההסכם הדיוני כולו בטל, ובכלל זה, אף הסעיף האמור. זאת, כך נטען, מאחר שטורבו לא העבירה למומחים את דוחותיה הכספיים, ומשכך לא עמדה בתנאי סעיף 1א(6) להסכם, ואף מעולם לא הייתה לה כוונה לעמוד בתנאי זה. לפיכך, נטען, בין היתר, כי ההסכם הדיוני נחתם מתוך הטעייה, ולחלופין, כי הסכם זה הופר בהפרה יסודית, ולכן הוא בטל ומבוטל. ממילא, כך נטען, אין תחולה לסעיף השהיית ההתיישנות.

6.

בתשובתה טענה טורבו, בעיקרו של דבר, כי לא הפרה את ההסכם הדיוני, ומכל מקום, כי אין בהפרת ההסכם כדי להביא לביטול או לבטלות ההסכם כולו ולאיון סעיף השהיית ההתיישנות. בתוך כך, נטען כי בבקשה לסילוק על הסף נעשה שימוש במידע מתוך הליך הגישור שחל עליו חיסיון ואשר לא יכול לשמש כראייה, ובה בעת הוסתרו בבקשה חלקים מתוך ההסכם הדיוני באופן המציג בפני בית המשפט תמונה חלקית ובלתי מהימנה של הליך הגישור. אף מטעם זה נטען כי יש לדחות את בקשת הדחייה על הסף .

פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי

7.

בפסק דינו החלקי מיום 17.6.2020, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לדחיית התביעה נגד המשביר על הסף. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרו של דבר, כי המשביר לא הוכיחה שטורבו הפרה את ההסכם הדיוני הפרה יסודית או פעלה במרמה, בהטעיה או בחוסר תום לב אשר מצדיקים את בטלותו. בתוך כך, נקבע כי מההסכם הדיוני לא עולה שהעברת מסמכים כלשהם למומחים היא תנאי אשר הפרתו מהווה הפרה יסודית, וכי עסקינן בהסכם שנוסח על-ידי מגשר מנוסה וצדדים מסחריים שהיו מיוצגים, אשר חזקה עליהם כי אם היו סבורים שמדובר בתנאי בסיסי היו מבהירים זאת במפורש, ואף מתייחסים לסנקציה בגין הפרתו. זאת, כך נקבע, בייחוד כאשר יש לדבר השלכה על השהיית תקופת ההתיישנות וממילא על זכות מהותית של טורבו.

עוד נקבע כי אף אם יש אמת בטענה בדבר הפרה יסודית כאמור, הרי שהסעד בגינה הוא ביטול ההסכם ולא בטלותו, ואין בה כדי להצדיק את ביטול סעיף השהיית ההתיישנות למפרע. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם יש לבטל את ההסכם הדיוני, הרי שככלל, אין בכישלונו של הליך גישור כדי להביא לבטלות ההסכם הדיוני, וכי בעניין דנן יש ליתן משקל מכריע לאינטרס ההסתמכות של טורבו, אשר לא הייתה מתקשרת בהסכם הדיוני אלמלא סעיף השהיית ההתיישנות ואלמלא סברה כי סעיף זה יעמוד בתוקפו אם הליך הגישור ייכשל. משכך, נקבע כי כוונת הצדדים הייתה שמרוץ ההתיישנות יושהה כל זמן שהליך הגישור תלוי ועומד.

אשר לטענות טורבו בדבר חיסיון הפרטים מהליך הגישור נקבע כי אין צורך להכריע בטענות אלה, מאחר שדי במידע אשר הוצג על-ידי הצדדים כדי להכריע במחלוקת הנדונה.

8.

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת פסק הדין החלקי התקבלה בקשת המשיבים הפורמליים (אשר כאמור, היו נתבעים בתביעה לצד המשביר) לדחיית התביעה נגדם בשל התיישנות.

9.

המשביר הגישה בקשת רשות לערער על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי – היא הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

10.

בבקשתה שבה המשביר על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי סעיף השהיית ההתיישנות עומד בתוקפו גם אם ההסכם הדיוני התבטל בשל הפרתו על-ידי טורבו. עוד לטענתה, בית המשפט המחוזי היה מנוע מלאכוף את ההסכם הדיוני, המהווה הסכם ביניים בהליך הגישור, שכן זה לא הוגש לאישור בית המשפט לפי תקנה 9 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993. לחלופין, נטען כי בית המשפט המחוזי היה מנוע מלאכוף את ההסכם מכוח דיני החוזים, בהיעדר הסכמה מצד המשביר, אשר עומדת על טענתה לפיה ההסכם בטל מעיקרו או שבוטל על-ידה.

המשביר מוסיפה וטוענת כי לא היה מקום להעדיף את אינטרס ההסתמכות של טורבו לגבי סעיף השהיית ההתיישנות על פני אינטרס ההסתמכות של המשביר בדבר קיומו של סעיף 1א(6) להסכם הדיוני. כן נטען כי לפי סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, אין הכרח להגדיר במפורש בחוזה את הפרתו של סעיף זה או אחר כהפרה יסודית, וכי הפרה תיחשב ליסודית כאמור במקרים בהם ניתן להניח כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו צפה מראש את ההפרה ותוצאותיה. בהקשר זה, מציינת המשביר כי ניתנה לטורבו ההזדמנות לתקן את ההפרה במסגרת הודעת ביטול שנשלחה למגשר ביום 3.10.2018, ואשר הותנתה בכך שטורבו תבצע את המוטל עליה מכוח ההסכם הדיוני.

לבסוף, טוענת המשביר כי התערבות ערכאת הערעור בנסיבות דנן היא חיונית מטעמי מדיניות משפטית, על מנת לחזק את מוסד הגישור ולמנוע שימוש לרעה בהליך הגישור.

11.

בתשובתה סומכת טורבו ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי בדין הבחין בית המשפט המחוזי בין סעיף השהיית ההתיישנות לבין יתר סעיפי ההסכם, שכן ברי כי סעיף זה נועד דווקא להליכים שינוהלו מחוץ להליך הגישור. עוד נטען כי טענת המשביר בדבר היותו של ההסכם הדיוני בלתי-אכיף בנסיבות העניין, היא טענה חדשה שלא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי, ומשכך יש לדחותה. בנוסף, נטען כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הטענות להפרה יסודית ולהטעיה – החלטה אשר ניתנה לאור התרשמותו מן הראיות ומטענות הצדדים לפניו במסגרת הדיון שנערך ביום 10.2.2020.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות הדוחות בקשה לסילוק על הסף, אלא במקרים חריגים. התערבות שכזאת, תיעשה אך במקרים שבהם קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק אשר יהיה כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 8552/16 איתי פיננסים א.א השקעות בע"מ נ' יחזקאל , פסקה 6 (10.1.2017); רע"א 2498/19 הרוש נ' הנאמן לנכסי החייבת , פסקה 12 (3.6.2019)). לא מצאתי כי ענייננו נופל בגדר מקרים חריגים אלה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

13.

למעלה מן הנדרש, אוסיף ואציין כי טענות המשביר לפיהן טורבו הפרה את ההסכם הדיוני הפרה יסודית והטעתה את המשביר בעת החתימה על הסכם זה, הן טענות הטעונות בראש ובראשונה – הוכחה עובדתית, וזאת מבלי להביע עמדה באשר לנפקותן המשפטית. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי לא עלה בידי המשביר להוכיח את טענותיה אלה, וזאת על יסוד התרשמותו מן הראיות שהוצגו לפניו ומחקירת המצהירים מטעם הצדדים. כידוע, ככלל לא יתערב בית משפט שלערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המבוססות על התרשמותו הבלתי-אמצעית מן העדים והראיות שהובאו לפניו (ראו: ע"א 1394/18 זרובבלי נ' עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פסקה 8 (27.11.2018); רע"א 5298/19 מרקוביץ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 14 (24.10.2019); רע"א 1288/20 דאון נ' ברם , פסקה 9 (17.3.2020)). ענייננו אינו נמנה עם המקרים המצדיקים לחרוג מכלל זה.

14.

לבסוף, יצוין כי לא מצאתי להידרש לטענת המשביר כי בית המשפט המחוזי היה מנוע מלאכוף את ההסכם הדיוני, ולו מן הטעם שטענה זו לא הועלתה על-ידי המשביר בטיעוניה לפני הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך , פסקה 20 (12.2.2014); רע"א 4962/19 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' דנקנר , פסקה 20 לחוות דעתי (19.11.2019)).

15.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

המשביר תישא בהוצאות טורבו בסך של 2,000 ש"ח.