בע"מ 8264-22 בע"מ 8264-22

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 31.10.2022, ברמ"ש 4760-10-22 (השופט ש' שוחט – סג"נ), שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מיום 12.9.2022, בתמ"ש 54649-01-22 (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר).

2.המבקשת 1 היא זוגתו של המבקש 2, ובתם של המשיבים. מזה מספר שנים, ניטש סכסוך בין הצדדים. תחילתו של הסכסוך, בצו למניעת הטרדה מאיימת, שניתן נגד המשיבה 1, בגין ניסיונות חוזרים ונשנים מצדה להסית את המבקשת 1, ואת נכדותיה – בנותיהם של המבקשים – נגד המבקש 2. בפרט ניתן הצו בגין אירוע שהתרחש ביום 11.6.2017, שבו צעקה המשיבה 1, ממרפסת ביתם של המבקשים, אל העוברים ושבים: "הצילו תזמינו משטרה יש פה גבר שמכה פיזית עכשיו אשה". המשכו של הסכסוך, בתביעה כספית שהגישו המשיבים נגד המבקשים ביום 17.7.2018; בתביעה נגדית, בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, שהגישו המבקשים נגד המשיבים ביום 23.6.2019; ובתביעה שהגישו המשיבים ביום 10.9.2019, שעניינה בקביעת הסדרי קשר בין המשיבים לנכדות. ביום 17.11.2020, הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, שלפיה יפעלו לשיקום היחסים ביניהם; בתוך כך, הסכימו הצדדים על מחיקת התביעות ההדדיות שהוגשו, והתחייבו שלא להגיש "כל תביעות או תלונות האחד כנגד רעהו", במשך שנה.

3.הניסיון לשיקום היחסים – לא צלח, וביום 25.1.2022, הגישו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה תביעה כספית חוזרת נגד המבקשים. ביום 1.3.2022, הגישו המבקשים בקשה "לדחיית (או לחלופין למחיקת) התביעה על הסף". הבקשה – נדחתה. נקבע, כי לא ניתן להכריע בטענות שהעלו המבקשים, מבלי לקיים בירור עובדתי ולדון בתביעה לגופה, וכי "לא ניתן לקבוע בשלב זה שהתביעה נעדרת עילה", כנדרש בבקשות לסילוק תביעה על הסף.

4.המבקשים סרבו להשלים עם ההחלטה, והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשה זו – נדחתה אף היא, בהחלטה מיום 31.10.2022. בית המשפט המחוזי קבע, כי בניגוד לטענת המבקשים, אין לראות בעצם הגשת התביעה על-ידי המשיבים, משום שימוש לרעה בהליכי משפט. זאת, שכן "כבר במועד בו נמחקה התביעה הקודמת הצדדים ידעו וצפו כי בהתקיימותן של נסיבות שהתקיימו במקרה דנן" – דהיינו, כישלון הניסיון לשקם את היחסים, וחלוף שנה מההסכמה על מחיקת התביעות ההדדיות – "התביעה צפויה להיות מוגשת מחדש, וכלכלו צעדיהם בהתאם". בנוסף נקבע, כי לא נפלה כל שגיאה בקביעת בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה לא ניתן להכריע במרבית הטענות שהעלו המבקשים, מבלי לברר את התביעה לגופה; וכי לא עלה בידי המבקשים להוכיח, כי מדובר במקרה שבו גם אם "יוכח מלוא הנטען בכתב התביעה, אין כל אפשרות ולו קלושה, כי יעלה בידי התובע לקבל את הסעד לו עתר".

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובחנתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אשר חלה גם על הבקשה שלפנַי, בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין – אין כאן. כידוע, סילוק תביעה על הסף הוא סעד קיצוני, אשר ניתן רק במקרים שבהם ברור, כי אף אם יצליח התובע להוכיח את כלל הטענות שבכתב התביעה, לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו. בהקשר זה נקבע, כי במקרה שבו נדרש בירור עובדתי, לצורך הכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף – יש לדחות את הבקשה, כדי לאפשר את המשך הבירור, במסגרת ההליך העיקרי (רע"א 1766/22 עמרם אברהם חברה לבניין בע"מ נ' יחיאל, פסקה 14 והאסמכתאות שם, 2.5.2022)). התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה, לא תֵעשה אלא במקרים חריגים, שבהם נפלה טעות מהותית, "או שמתעורר בה[ם] חשש לניהול הליך סרק, הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן" (שם, שם; ראו גם: רע"א 4951/20 המשביר 365 בע"מ נ' טורבו טקסטיל בע"מ, פסקה 12 והאסמכתאות שם (6.12.2020)); הדברים נכונים אף ביתר שאת, מקום שבו עסקינן בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי'. לא מצאתי כי המקרה דנן בא בקהל אותם מקרים חריגים.

6.עיקר הבקשה, מוקדש לניסיון לבסס את הטענה, כי הגשת התביעה מצד המשיבים מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. אמנם, תקנה 42 לתקנות, קובעת כי אם "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו". ואולם, רשאי אין משמעו חייב. אף אם אניח, לטובת המבקשים, כי המשיבים אכן עשו שימוש לרעה בהליכי משפט – בכך לא סגי; במקרה שבו צד עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, רשאי בית המשפט להורות על מגוון סעדים שונים (לגבי פסיקת הוצאות, ראו תקנה 151(ג) לתקנות; בנוגע לסעדים נוספים, ראו: רע"א 3025/21 אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ, פסקאות 17-15 (18.7.2021); בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, פסקה 7 (15.1.2007)). מדובר אפוא בעניין שבשיקול דעת. מכאן, שגם בהנחה כי המשיבים אכן עשו שימוש לרעה בהליכי משפט – ולמען הסר ספק, אינני מכריע בעניין זה – אין בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על סילוק התביעה על הסף, כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור ב'גלגול שלישי'; זאת בפרט, משהכרעה זו נטועה, כל כולה, בנסיבות המקרה הקונקרטי. עוד אציין, לגבי שאר הטענות שהעלו המבקשים – בין היתר, בנוגע להתיישנות, ולסתירה בין טענות שהעלו המשיבים בהליכים שונים – כי אכן, כפי שנקבע, הן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, הן על-ידי בית המשפט המחוזי – אין מקום להכריע בטענות אלה ללא בירור, שיתקיים במסגרת ההליך העיקרי. ממילא, בשלב זה, אין בהן כדי להצדיק סעד קיצוני של סילוק התביעה על הסף.

7.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.