רע"א 551/21סרטא פיננסים בע"מ נ. יהודית צ'רטוק שרת

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י' בלכר ) בת"א 7566-12-20 מיום 3.1.2021, אשר בגדרה התקבלה בקשת המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) לקבלת פטור מתשלום אגרה בתביעתה נגד המבקשים ונגד המשיבה 2.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופטר את המשיבה מתשלום האגרה. נקבע כי המשיבה מקבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, וכי קבלת גמלה כאמור "תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג)" (תקנה 14(ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות )). עוד נקבע כי לא עלה בידם של המבקשים לסתור ראיה לכאורה זו, אשר אף נתמכה בראיות נוספות שהגישה המשיבה. אציין כי בית המשפט המחוזי הסתפק בקביעה זו ונמנע מלהתייחס לשאלה אם ההליך מגלה עילת תביעה.

על החלטה זו מונחת הבקשה שלפניי.

3.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואומר כי אני סבורה שדין הערעור להתקבל באופן חלקי – כפי שיבואר להלן .

4.

תשלום אגרה הוא תשלום חובה המוטל בפתיחת הליך משפטי על כל מתדיין, לפי תקנה 2(א) לתקנות האגרות, אלא אם קיימת הוראה אחרת בכל דין. ככלל, "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות האגרות) .

הפסיקה עמדה זה מכבר על הטעמים העיקריים לחיוב זה, ובהם השתתפות חלקית בעלותו של ההליך המשפטי, אשר במימונו מושקעים משאבים ציבוריים (ראו: ע"א 155/75 פקיד שומה נ' להד , פ"ד כט(2) 505, 506 (1975); רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן , פסקה 9 (21.9.2010) (להלן: עניין מונדז ); ע"א 8303/17 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון , פסקה 10 (25.12.2018) (להלן: עניין טריניטי )); מניעת פתיחתם של הליכי סרק (ראו: עניין מונדז , שם; רע"א 7659/14 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' רופל , פסקה 4 (11.2.2015)); וכן מניעת הגשתן של תביעות בסכום מופרז ללא ביסוס (ראו: עניין מונדז , שם; עניין טריניטי , שם).

5.

מול האינטרסים הציבוריים האמורים, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד (ראו: רע"א 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים , בפסקה ט' (2.6.2010); עניין מונדז , שם). תקנות האגרות מבטאות את החשיבות הגלומה בהגנה על זכות זו על-ידי הקניית סמכות לבית המשפט לפטור בעל דין מתשלום אגרה, באופן מלא או חלקי, בשל חיסרון כיס (ראו: תקנה 14 לתקנות האגרות; עניין טריניטי , שם). ואולם, בתקנות האמורות נקבע תנאי למתן הפטור, ולפיו בית המשפט רשאי להעניקו רק במקרים שבהם "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה" (תקנה 14(ג) לתקנות האגרות; שם).

6.

בענייננו, בית המשפט המחוזי נדרש אומנם למצבה הכלכלי של המשיבה וקבע, בהתבסס על התשתית הראייתית שהניחה המשיבה, כי ידה אינה משגת את תשלום האגרה. לא ראיתי להתערב בקביעה עובדתית זו, המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה המבררת (ראו: ע"א 1394/18 זרובבלי נ' עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פסקה 8 (27.11.2018); רע"א 4951/20 המשביר 365 בע"מ נ' טורבו טקסטיל בע"מ , פסקה 13 (6.12.2020)).

ואולם, במסקנה זו של בית המשפט המחוזי אין די על מנת לפטור את המשיבה מתשלום האגרה, שכן, כאמור, על בית המשפט להתייחס אף לשאלה אם ההליך מגלה עילה, כנדרש על פי תקנה 14 לתקנות האגרות. לפיכך, אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שישלים את החלטתו ויקבע אם תביעת המשיבה מגלה עילה.

7.

בהערת שוליים אציין כי רצוי שהחלטות מעין אלה, המצויות בסמכות רשם (תקנה 1 לתקנות האגרות), תינתה על ידי הרשם של בית המשפט, וזאת בשל האופן שבו אפשר להשיג על החלטה מעין זו. לבעל דין המבקש להשיג על החלטה אחרת אשר ניתנה על-ידי רשם, מוקנית זכות להגיש ערעור לבית המשפט שבו מכהן הרשם (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לעומת זאת, לבעל דין המעוניין להשיג על החלטה אחרת שנתן שופט , לא עומדת זכות ערעור ועליו לבקש מערכאת הערעור רשות לערער על ההחלטה הנדונה (סעיפים 41(ב) ו-52(ב) לחוק בתי המשפט; וראו גם: רע"א 9159/20 פלוני נ' דייויס , פסקה 7 (19.1.2021)).

8.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור בפסקה 6.

אין צו להוצאות.