רע"א 1363/14 נבו גל נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר רניאל) ברע"א 66991-10-13 מיום 22.1.14, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ספרא-ברנע) בתא"ק 24061-06-12 מיום 22.9.13. עניינה של הפרשה – היקף רשות להתגונן שניתנה בתיק.

ב.

המבקש, שערב להלוואה בסך 90,000 ₪, הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב בסדר דין מקוצר למימוש הערבות. בגדרי טענותיו בבקשת הרשות להתגונן טען המבקש שלא ידע כי החייב מוגבל, ובחקירתו חידש וטען, כי חלק מהסימונים על כתב הערבות, המעידים שהמשיב הסביר לו שמדובר בערבות ללקוח מוגבל, הוספו לאחר שחתם על המסמכים. בית משפט השלום קבע, כי המבקש לא פירט מה נפקותה של טענת הזיוף לה הוא טוען, וכי אין לתת לו רשות להתגונן בפניה. עם זאת נקבע ביחס למכלול, כי "לאור טענותיו של המבקש, שלא נסתרו מחד גיסא (בעניין תום הלב של המשיב לנקיטת הליכים נגד החייב העיקרי – א"ר), אך מעמידות למבקש הגנה על חלק קטן ובלתי מסוים מסכום התביעה מאידך גיסא, תינתן למבקש רשות להתגונן". בית המשפט קבע כתנאי לרשות להתגונן, כי עיקול שהוטל על נכס מקרקעין שבבעלות המבקש בשלב מוקדם יותר, ייוותר על כנו חלף חובת הפקדה משמעותית.

ג.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה נדחתה בבית המשפט המחוזי. נקבע, כי על פי תקנה 1(9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן צו בתי המשפט ) לא תינתן רשות ערעור על ההחלטה ליתן רשות להתגונן. הוסף, כי אין בתצהיר שצורף לבקשה לרשות להתגונן טענת זיוף, וכי לא היה על בית משפט השלום ליתן רשות להתגונן בטענה זו. הודגש, שאף כי המבקש לא פירט את סכומי הנזק שלהם הוא טוען במסגרת טענת קיזוז, ניתנה לו רשות להתגונן בכל טענותיו ללא תנאי ממשי, למעט העיקול. לעניין העיקול צוין, כי על אף שזה נוסח כתנאי לרשות להתגונן, אין מדובר כלל בתנאי, שכן היתה הצדקה להשארתו על כנו כצו זמני.

הבקשה והכרעה

ד.

בבקשה הנוכחית משיג המבקש על קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה לא היה על בית משפט השלום ליתן למבקש רשות להתגונן בטענת הזיוף שהועלתה על ידו. נטען, כי לא הוסבר למבקש כל הנחוץ בטופס ההודעה לערב. הוסבר, כי מאחר שהמשיב לא החתים את המבקש "ליד כל איקס שסומן בהודעה לערב... ועל אחת כמה וכמה כאשר המבקש טוען כי לא הוסבר לו כל האמור בהודעה לערב", יש לאפשר לו להתגונן בסוגיה; זאת, מה גם שבסופו של יום יהא לו ערעור בזכות בכל הפרשה כולה.

ה.

לאחר העיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. אין היא מעוררת לאמיתה שאלה כללית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, ועל כן אין היא באה בקהלם של המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, והיא תחומה כל כולה לנסיבות המקרה. נוסיף לגופו, כי תכליתו של צו בתי המשפט להקל את העומס המוטל על בתי המשפט ולהביא לייעול ההליכים, ומנויים בו עניינים אשר דחיית ההשגה עליהם לשלב הערעור לא תגרום נזק בלתי הפיך לבעלי הדין (רע"א 7447/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אבו עראר היאם (2013)). בנדון דידן ניתנה למבקש רשות להתגונן, ועל פניו עניינו נכלל בגדרי המקרים שבהם לא תינתן רשות ערעור לפי הצו בהתאם לסעיף 1(9). עם זאת ואף אילולא כן לא ייטה בית משפט של ערעור להתערב בהחלטות שעניינן אופן ניהול ההליך בערכאה הדיונית (רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' גיטי אהובים (2006); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(2005)), ומה גם שזו נומקה כדבעי; טענה כבדה ומהותית כמו זיוף ראוי לה – על פניה – להיות מועלית מתחילה ככל משפטה וחוקתה. מכל מקום עומדת למבקש האפשרות – לאחר שיינתן פסק דין סופי – לערער, ככל שיחפוץ בכך, על כל המכלול.

ו.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.