בע"מ 1536/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיא רובינשטיין, וקובו והשופטת צ'רניאק) בע"מ 1007/09 מיום 29.1.09, בגדרה התקבל, בדעת רוב, ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופט נחמני) בתמ"ש 10401/09 מיום 14.1.09, שדחה את תביעת המשמורת של המשיבה, בקשתה למשמורת זמנית, ובקשתה לעיכוב יציאת ילדי הצדדים מישראל.

ב.

הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1997, ולהם שלושה ילדים. משנת 1997 התגוררה המשפחה מחוץ לישראל, למעט שנה אחת, ומשנת 2002 ועד היום היא מתגוררת בסנט פטרסבורג שברוסיה. בדצמבר 2008 הגיעה המשפחה לחופשה בת שבועיים בישראל, ובידיה כרטיסי טיסה חזרה לרוסיה לתאריך 5.1.09.

ג.

ביום 4.1.09 פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, והגישה בקשה לעיכוב יציאת הקטינים מישראל. נטען כי הקטינים סובלים מאלימות פיזית ומילולית קשה מאת המבקש, וכי היא מעוניינת להתגרש ממנו. כן הגישה המשיבה תלונה למשטרת ישראל לעניין האלימות הנטענת. בית המשפט לענייני משפחה (השופט בן ארי) הוציא ביום 4.1.09, במעמד צד אחד, צו עיכוב יציאה של הקטינים מהארץ. בא כוח המבקש הגיש בקשה לביטולו. נקבע דיון, במעמד שני הצדדים, בפני השופט נחמני. השופט נחמני הורה על ביטול הצו (החלטה מיום 7.1.09). צוין כי אין זה הגון לבקש עיכוב יציאת הקטינים מהארץ, יום טרם חזרתם לרוסיה; כי אי החזרת הקטינים לרוסיה, שעה שישנם כרטיסי טיסה, כמוה כחטיפה, וכל טענה שחפצה המשיבה לטעון היה עליה להעלותה ברוסיה, שמערכת המשפט שלה היא הפורום המתאים. כאמור, הצו בוטל.

ד.

באותו יום (7.1.09) הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, לבית המשפט המחוזי. השופטת גנות הורתה מיידית על עיכוב ההחלטה למשך שבוע ימים. באותו יום הגישה המשיבה תביעת גירושין, ובקשה לעיכוב יציאת המשיב מן הארץ, לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. ביום 12.1.09 התגרשו הצדדים. באותו יום הגישה המשיבה תביעה למשמורת לבית המשפט לענייני משפחה, ובה כללה בקשה למשמורת זמנית ובקשה נוספת לעיכוב יציאת הקטנים מישראל, בטענה שהמשפחה אינה שוהה כחוק ברוסיה.

ה.

ביום 14.1.09 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופט נחמני) בתביעה. בהחלטה נקבע כי המקום הנכון לבירור הטענות לעניין משמורת הקטינים הוא רוסיה- מקום מגורי המשפחה. עם זאת, כדי לברר עד תום את הטענה בדבר האלימות, ניתן צו עיכוב ליציאת הקטינים מישראל שתוקפו 7 ימים, תוך שבית המשפט מציין, כי לא התרשם שהמבקש נוקט באלימות; צוין כי קיימות סתירות בתיק, וכי הצעת בית המשפט שהקטינים יישמעו ביחידת הסיוע, נדחתה על ידי המשיבה. עוד נקבע כי משטרת ישראל תגיש דו"ח לעניין סכנת האלימות, ואם יתברר כי לא ננקטת אלימות, לא יוארך הצו שניתן. צוין, כי אם ברצון המשיבה לערער על ההחלטה לא יינתן עיכוב ביצוע נוסף, והיא תוכל לעשות זאת באותו יום, ולא יום לפני פקיעת הצו.

ו.

על אף האמור הגישה המשיבה ב- 21.1.09

ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת השופט נחמני מיום 14.1.09, וביקשה את עיכוב יציאתם של הקטינים מישראל. סגנית הנשיא רובינשטיין דחתה את הבקשה, בנימוק שעל המשיבה להמתין להחלטת בית המשפט לענייני משפחה. באותו יום ניתנה החלטה בבית המשפט לענייני משפחה, לפיה אין מקום למתן צו עיכוב יציאת הקטינים מהארץ, שכן הפורום המתאים לדיון בתביעה הוא רוסיה, וכי דו"ח המשטרה אינו תומך בטענות המשיבה. בהמשך לכך, פנתה המשיבה פעם נוספת בבקשה לעיכוב יציאת הקטינים מישראל, לבית המשפט המחוזי. ניתן צו ארעי עד למתן החלטה אחרת.

ז.

בית המשפט המחוזי, בדעת רוב וכנגד דעתה החולקת של סגנית הנשיא קובו, קיבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. סגנית הנשיא רובינשטיין והשופטת צ'רניאק סברו כי פסק הדין לא נומק דיו, והשיבו את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שידון בשאלת הפורום המתאים לניהול תביעת המשמורת, בהתאם לקריטריונים שהותוו בפסיקה, ויבחן את טענות האלימות לגופן על ידי יחידת הסיוע. כן צוין, כי ראוי שבית המשפט יתן דעתו לקביעת הסדרי ראיה זמניים, עד למתן החלטה. נקבע, כי צו עיכוב יציאתם של הקטינים מישראל יעמוד בתוקף עד למתן החלטה אחרת. סגנית הנשיא קובו סברה כי מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה בדין יסודה הן לעניין שאלת הפורום הנאות, והן לעניין טענת האלימות, וכי אין מקום לעיכוב יציאתם של הקטינים מהארץ.

ח.

בבקשה - שהוגשה ביום 17.2.09 -

נטען כי נגרם לקטנים נזק כבד, כל זמן שהם רחוקים מסביבת מגוריהם הטבעית, מחבריהם, ומביתם, ונזק זה מתעצם נוכח התמשכות ההליך. הוסף כי באיזון שבין בירור ארוך ומתמשך של שאלת הפורום הנאות לבין טובת הילדים בחזרתם לביתם, גוברת טובת הילדים. אשר לשאלת הפורום הנאות, הודגש כי המקום המתאים ביותר לבירור שאלות הנוגעות לקטינים, הוא המקום בו ניתן לקבל תמונה ברורה וממצה של חייהם- מקום מגוריהם. טענת המשיבה בדבר אלימות המבקש כלפי הקטינים חסרת כל ביסוס במציאות, והיא נולדה אך כדי להביא לעיכוב יציאת הקטינים מן הארץ. לבסוף הוסף, כי הגם שרוסיה אינה חתומה על אמנת האג שעניינה החזרת ילדים חטופים, ראוי ליתן משקל גם לכללים הקבועים שם.

ט.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש, אם גם לא בלי התלבטות. אף שתיקי אמנת האג, למשל, נדונים לא אחת בגלגול נוסף, המקרה דנא, נוכח תוצאות פסק הדין, אינו בא לעת הזאת בגדר זה. בקביעתו האופרטיבית של בית המשפט המחוזי - השבת התיק לבית משפט לענייני משפחה לצורך בדיקת שאלת הפורום הנאות והאלימות הנטענת - אין מקום להתערבות בגלגול שלישי (רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES (לא פורסם); רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסם)). המחבר ד"ר ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד , (מה' 2, 2008) 214-213, מציין את נטייתו של בית משפט זה שלא להיעתר לבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי שעה שהתיק מושב לבית משפט דיוני לשם המשך בירור, וטרם תמה המלאכה וההליך לא נסתיים. בנדון דידן מבקש בית המשפט המחוזי, כאמור, את מיצוי בירור הטענות בדבר האלימות הנטענת

והפורום המתאים לדיון, ובכך אין מקום להתערבותנו. נזכיר גם, כי זכויות הצדדים שמורות להם לערעור בהמשך לפי הצורך.

י.

ולבסוף, אכן התמשכותם של ההליכים, כשהמדובר בקטינים, אינה מצב רצוי, כפי שנטען בבקשה. אציין כי בתי המשפט הקודמים טיפלו בהליכים בהקדם ככל הניתן. אציע, בכל הכבוד, כי קו זה של "אין מזרזין אלא למזורזין" יימשך, על מנת שהנושאים שעל הפרק יטופלו גם עתה בהקדם האפשרי.

י"א.

בנתון לאמור, אין

בידי להיעתר למבוקש.