רע"א 795/07 ברן רביב טל טלקום בע"מ נ. אינטרמיל בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ש' דותן) מיום 26.12.06 בבר"ע 2089/06, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופט זמיר) מיום 7.6.06 בא' 42015/03; בהחלטה אחרונה זו נדחתה עתירת המבקשות להגיש תצהיר משלים של עדות ראשית מאת עד שעדותו נסתיימה, ולצירופן של ראיות נוספות.

ב.

כאמור, בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשות להוספת ראיות נוספות ולהגשת תצהיר משלים של עדות ראשית. ההחלטה לא צורפה, כפי שהיה ראוי, אך צוטטה בבקשה כלהלן: "הבקשה נדחית מטעמי התגובות. התצהיר הנוסף יוצא מהתיק". ערעור לבית המשפט

המחוזי נדחה גם הוא. בית המשפט המחוזי קבע כי משמעות הגשתה של הבקשה להגשת תצהיר משלים היא תיקונן של טעויות ויישוב סתירות שנתגלו בחקירה הנגדית. נקבע "שצד שהצליח להפריך גירסתו של עד בחקירה נגדית רשאי ליהנות מפירות הצלחתו, ואין לאפשר לצד שכנגד לשוב ולהעיד את העד בשאלות שתשובות לגביהן כבר ניתנו". נאמר כי

אילו היה מ דובר במסמכים אשר בשגגה לא הובאו בפני בית המשפט, חזקה על בית המשפט שהיה נעתר לבקשה ביחס אליהם; לא כך בנידון דידן, שכן בית משפט השלום התרשם כי יהא בקבלת הבקשה לגרום למשיבים נזק בלתי הפיך. משכך הוא, קבע בית המשפט המחוזי, אין בידו להתערב בהחלטות דיוניות של בית משפט השלום אשר ניתנו במהלך שמיעת הראיות, תוך התרשמות בלתי אמצעית מן העדות.

ג.

לטענת המבקשות רוב רובם של המסמכים אשר ביקשו להוסיף הופיעו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמן. כל שביקשו עתה עניינו פירוט נוסף ביחס לראיות שכבר הוגשו. לטענתן המשיבים לא הצביעו על נזק העלול להיגרם להם אם תותר הגשת הראיות הנוספות, ולעומת זאת רב הנזק שייגרם למבקשות אם לא תותר הגשתן, ואינו עולה בקנה אחד עם עקרון החתירה לגילוי האמת. אציין כי לנספחים צורפו אך מסמכי המבקשות בפני בית המשפט המחוזי, ולא מסמכי המשיבים.

ד.

(1) לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה בעל חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך . חרף השתדלותה של באת כוח המבקשות, שלא חסכה מאמצים, לטעון כי מקרה זה בא בקהלם של אלה, סבורני כי לא בכך עסקינן. הדברים אמורים במיוחד מקום בו עסקינן בעניינים דיוניים באשר לאופן ניהול ההליך ( רע"א

8674/04

א .ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(לא פורסם); רע"א 422/06

חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ, נ' גיטי אהובים

(לא פורסם)) . מקל וחומר נכון הדבר, בגלגול שלישי, וכדברי ד"ר ש' לוין ( תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 185 בעמ' 181-180) "נטיית בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תהיה חזקה ביתר-שאת כשהבקשה סבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום. כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים מלאכתו ... הוא בעל חשיבות רבה ... הדברים הם ביתר שאת, כשהמדובר בבקשת רשות לערער על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום שדחתה "בקשת רשות לערער על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום".

(2) ער אני לכך שבשלב ערעורי לאחר פסק דין לא יהא זה פשוט להידרש לטענה בכגון דא; אך יש לזכור שהמדובר בנידון דידן לא רק בעניין דיוני אלא – במהות – אף בנושא ראייתי, קרי, בתוספת ראיות לאחר שחקירתו של העד שמבקשים להגישן באמצעותו נסתיימה, והדבר מוסיף להטיית הכף כנגד היעתרות לבקשות. בכך השוני, דרך משל, מרע"א 5281/06 צ'מפיון מוטורס נ' שירלי עוז (טרם פורסם), שאליו נדרשו המבקשות.

(3) אף לעיצומם של דברים לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי: כלל גדול בדין הוא

"המוציא מחברו עליו הראייה". ביטוי לכך מצוי בתקנות 158- 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 הקובעות כי התובע יגיש ראיותיו ראשון (ראו גם י' זוסמן

סדר הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין, תשנ"ה) ס' 391-390 עמ' 483; רע"א 4617/03 טמבור נ' אטיאס (לא פורסם) (השופט ריבלין)). הלכה למעשה, כדרך שגרה שהלכה והשתרשה, מוגשות עדויות באמצעות תצהירים. בכך יש משום סטייה מסוימת מדרך הניהול הקלאסית של דיון ההוכחות, שכן לתובע מוקנה יתרון מסוים משמתאפשר לו לראות את עדויות הנתבע בטרם נחקרו מצהיריו שלו בחקירה נגדית. אולם, הכלל הבסיסי, בהינתן הגשת תצהירים מדורגת, נותר בעינו– תובע תחילה ונתבע אחריו; על התובע להגיש ראיותיו בשלב הראשון ולהציב גירסה ראשית מלאה לתביעתו (רע"א 3312/04 ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי (לא פורסם)(השופט גרוניס)). כפי שציין השופט – כתארו אז – ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (לא פורסם) "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'. רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון , פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א 507/64 ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח' , פ"ד יט (4) 337 ,339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא 'פשוטה'; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 ,665)".

(4) ראו גם זוסמן, שם, ס' 413 בעמ' 510-509, המתאר את השיקולים בקשר לראיות נוספות לכאן ולכאן, ומציין כי "אין ליתן היתר זה כדבר שבשיגרה, שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא ייעשה צדק". נכון כי בענייננו טרם תמה פרשת התביעה, אך המדובר בעד שסיים עדותו, ובכך שונה לכאורה מקרה זה מפרשת ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה , פ"ד כ(3) 477. אולי יש בנמצא שתי אסכולות בקשר לכך, הדווקנית-פורמלית יותר והמקלה יותר, ואם לא אסכולות – ניואנסים. מכל מקום, הדבר מסור ביסודו לשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני, וכמובן תיתכן במקרים מסוימים גם דעה אחרת לגופם, ברוח הפתיחות ששידר פסק הדין בעניין עזיז ששון נ' קדמה. לא אמנע במציאות ההתדיינותית במקומותינו, מהזכרת דברי רש"י לפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם" ( דברים א', י"ב) "מלמד שהיו ישראל טרחנין; היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר, יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא ...". אולם בנדון דידן, משתמה עדותו של העד הספציפי, ושעה שהמסמכים שחפצות המבקשות לצרף היו ידועים זה מכבר, ואף הופיעו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמן, כפי שציינו, מתקשה אני, אף בגישה גמישה ואף אם ניתן היה להחליט בצורה שונה, להלום התערבות בגלגול שלישי. בגדרי האמור עדיין פתוחה – מכל מקום – הדלת לערעור אף בעניין זה בתום ההליך.

ה.כאמור אין בידי להיעתר למבוקש.