רע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ. איתן אטיאס

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב) בה נקבע כי המבקשות תגשנה תצהירי עדות ראשית מטעמן בטרם יושמעו עדי המשיב אשר תצהיריהם בחקירה ראשית לא הוגשו.

המשיב הגיש תובענה כנגד המבקשות בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כנטען בשל תאונה שארעה במהלך עבודתו אצל המבקשת 1, אשר במועד התאונה הייתה מבוטחת בביטוח חבות מעבידים על ידי המבקשת 2. בית המשפט קמא החליט כי הצדדים יגישו עדויות ראשיות של כל עדיהם בתצהירים. נקבע שהתובע, המשיב בבקשה זו, יגיש את תצהיריו ראשון, ולאחריו יוגשו תצהירי הנתבעות, המבקשות בבקשה. המשיב הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ומטעם אביו, אך הודיע לבית המשפט שבכוונתו לבקש להזמין עדים נוספים. בעקבות הודעה זו, ביקשו המבקשות מבית המשפט קמא לדחות את מועד הגשת תצהיריהן שלהן עד לשמיעת עדותם הראשית של עדים נוספים אלה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בקובעו שהחלטה "ברוח זו" כבר ניתנה על ידו כאמור, "ואין בה כל היפוך של סדר הבאת הראיות". כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט קמא עת קבע שאין בהחלטתו משום היפוך סדר הבאת הראיות. הן טוענות שסדר הבאת הראיות הרגיל חל גם במקרה בו העדויות הראשיות ניתנות בדרך של תצהירים. לפיכך, לשיטתן, היה על בית המשפט להורות למשיב להגיש את כל תצהירי עדותם הראשית של עדיו, בטרם יגישו הן את תצהירי עדיהן שלהן. המבקשות סבורות, שבשל שכתבי הטענות מעלים מחלוקות בנושאים עובדתיים רבים, חיובן להביא את תצהירי עדיהן לפני שכל עדי המשיב שטחו בפני בית המשפט את גרסותיהם, לפחות בעדות ראשית, יגרום להן נזק בלתי ניתן לתיקון.

המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. הוא סבור כי בית המשפט קיבל את ההחלטה שקיבל כיוון שהמשיב לא יכל לחייב את יתר עדיו למסור תצהירי עדות ראשית וזוהי סיבה מוצדקת לאי החלת הכלל של מסירת תצהיר במקום עדות ראשית.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. סדר הבאת הראיות בהליך אזרחי קבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) (חריג לכלל שבתקנה מעוגן בתקנה 159, אשר אינה רלוונטית לענייננו). לפי הוראת תקנה 158, ראשון יביא את עדיו התובע, ולאחריו יישמעו עדי הנתבע. תקנה אחרת, תקנה 168 לתקנות, מסמיכה את בית המשפט להורות על הגשת תצהירי עדות קודם שיביא בעל דין עד בפני בית המשפט. התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי לצוות, כי בניגוד לאמור בתקנה 158, יוגשו תצהירי התובע והנתבע באותו מועד.

ברם, בענייננו, לא נקבע כי תצהירי שני הצדדים יוגשו באותו מועד, כי אם שנתבע יגיש תצהיריו בטרם הוצגו עדויות התובע. ברע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד מח(1) 639 נפסק, מפי השופט (כתוארו אז) ש' לוין כי אין בתקנה 168 "דבר שיש בו לשנות מסדר הבאת הראיות בתקנות 158 ו-159..." ( שם , בעמ' 642). לפיכך, במקרה שבפנינו, סדר הבאת הראיות הוא כקבוע בתקנה 158.

4.בית המשפט קמא הסביר בהחלטתו כי אין בהסדר הדיוני שקבע כדי להפוך את סדר הבאת ראיות זה. אין בידי לקבל קביעה זו. זאת, הואיל ומשמעה של החלטת בית המשפט קמא היא כי עדויות הנתבע יובאו לפני שהתובע הביא את כל עדיו. בית המשפט קמא לא נימק החלטתו זו, ומכאן שאין לדעת אם קיימת הצדקה להחלטתו לשנות מסדר הבאת הראיות. על כן, החלטה זו לא יכולה לעמוד.

במאמר מוסגר, אציין כי אין לקבל גם את טענת המשיב כי למעשה פטר אותו בית המשפט מחובתו להגיש תצהירי עדות ראשית בהסתמכו על הוראת תקנה 168 (ב) לתקנות. תקנה זו קובעת כי בעל דין יורשה להביא עד אף שלא הוגש מטעמו תצהיר תוך הפרת הוראה שניתנה על ידי בית המשפט מכוח סעיף 168(א), במקרים בהם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. דא עקא, שהתקנה גם קובעת כי לשם כך נדרש כי בעל הדין יגיש תצהיר בדבר התקיימות הסיבות המוצדקות. אי לכך, ומשלא הוגש תצהיר מטעם המשיב, אין די בהודעתו שנמסרה לבית המשפט קמא, ובדברים שכתב בתשובתו לבקשה זו, ולפיהם קיימות סיבות מוצדקות לאי הגשת התצהירים, על מנת לאפשר לבית המשפט לפוטרו מחובת הגשת התצהירים. בכל מקרה, אין די בכך כדי להביא להיפוך סדר הבאת הראיות.

הערעור מתקבל. המשיב ישא בהוצאות המבקשות בסך 7,500 ש"ח.