פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2868/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. ערן פולק
2. יהלומי קישוט, שותפות רשומה
3. דקור יהלומים בע"מ
4.
KD Diamonds International Limited
נ ג ד
המשיבים:
1.
Allianz Versicherungs
AG
2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
3.
Hdi- Gerling Industrie Versicherung
AG
בקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום
1.3.2012 שניתנה על-ידי כבוד השופט ש' מנהיים
בשם המבקשים:
עו"ד פטר גד נשיץ; עו"ד עמית גור;
עו"ד אלעד לוי
בשם המשיבים:
עו"ד פגי שרון; עו"ד שרון שפר; עו"ד
עוז ברקוביץ
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים) בת"א 28744-09-10 מיום 1.3.12, במסגרתה נקבע כי תצהירי העדויות הראשיות מטעם המשיבות יוגשו לאחר תום שמיעת עדויות עדי המבקשים.
רקע עובדתי והחלטת בית משפט קמא
2.
המבקשים עוסקים בסחר ביהלומים ובאבנים יקרות. המשיבות הן חברות ביטוח אשר ביטחו את המבקשים בפוליסת ביטוח. לטענת המבקשים, ביום 24.2.10 נפל המבקש 1 קורבן לשוד אלים בהונג קונג, במהלכו נשדדו ממנו יהלומים בשווי שלמעלה מ-10 מיליון דולר. המבקש 1 הודיע למשיבות על השוד, ואלה החלו בבירור חבותן. לאחר סיום הבירור, החליטו המשיבות לדחות את בקשת המבקשים לקבלת תגמולי ביטוח. על כן פנו המבקשים לבית משפט קמא והגישו תביעה כספית נגד המשיבות. המשיבות כופרות באמיתות גרסתם של המבקשים, עד כדי ייחוס של תרמית.
3.
החלטת בית משפט קמא עסקה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלת סדרי הגשת תצהירי העדויות הראשיות. המבקשים טענו כי יש להגיש את תצהירי עדויותיהם של עדי ההגנה לאחר שיוגשו תצהירי עדי התביעה ולפני תחילת שמיעת ההוכחות. מנגד טענו המשיבות כי יש לאפשר להן להגיש את תצהירי עדי ההגנה לאחר גמר שמיעת ראיות התביעה.
4.
בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבות וקבע כי תצהירי עדויות ההגנה יוגשו לאחר תום שמיעת עדויות עדי התביעה. בית המשפט התבסס על תקנה 168(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), אשר מסמיכה את בית המשפט להורות על הגשת תצהירים להוכחת עובדות או כעדות "בכל עת" . בית משפט קמא התבסס גם על החלטות בית משפט זה (רע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' אטיאס (לא פורסם, 8.7.03); רע"א 4414/08 Michael Wilson & Partners Ltd
נ' סינרג'י כבלים בע"מ (לא פורסם, 10.3.09) ), אשר קבעו כי תצהירי עדות ראשית אינם אלא תחליף למתן עדות ראשית בעל-פה, וכי אין סיבה מהותית לשוני בסדר העדויות הרגיל רק משום שבית המשפט הורה – על מנת לחסוך זמן שיפוטי של שמיעת העדים – כי במקום עדות ראשית בעל-פה יבואו תצהירים. בית משפט קמא עמד על זכותה של ההגנה כי עדיה יחלו להעיד רק לאחר שעדי התביעה יסיימו להעיד, וציין כי אין בשיקולי יעילות – שמחמתם מוגשים תצהירי עדות ראשיים בכתב – עליונות על פני שיקולים הנוגעים ליכולת לעשות משפט צדק. בית משפט קמא עמד על החשיבות המיוחדת של סדר הגשת העדויות בעניין דנן, שכן חלק מהותי מהגנת המשיבות מייחס למבקשים מעשי תרמית, ולכן יש לדקדק במהימנות גרסת המבקשים. מכאן החשש כי הגשת תצהירים מטעם המשיבות בטרם שמיעת עדויות המבקשים עשויה לפתוח פתח לשינוי גרסת עדי המבקשים, ובכך להוביל ליתרון בלתי הוגן למבקשים.
טענות המבקשים
5.
לטענת המבקשים, יש להיעתר לבקשת הרשות לערער לאור החשש שמא המשיבות ינצלו לרעה את החלטת בית משפט קמא על מנת להתאים את גרסתן לעדויות המבקשים. לטענת המבקשים, כפי שבית משפט קמא העלה חשש זה כלפיהם, יש להעלות חשש זה גם כלפי המשיבות. כמו כן טוענים המבקשים כי אין בנמצא הלכה ברורה באשר לכללי סדר הגשת תצהירי העדויות הראשיות, דבר המצדיק את התערבות בית משפט זה.
6.
המבקשים מודעים לכך כי על החלטת בית משפט קמא חלה הוראת סעיף 1 לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), אשר אינה מאפשרת מתן רשות ערעור על החלטות בעניין סדר הבאת עדויות ומועד הגשת תצהירים. אך לטענתם יש ליתן רשות ערעור משיקולי צדק, שכן החלטת בית משפט קמא אינה טכנית בלבד ויש בה כדי להשפיע באופן מהותי על זכויותיהם בהליך. לחלופין טוענים המבקשים כי הצו עומד בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן חסימת האפשרות לערער על החלטות אשר משפיעות באופן מהותי על ההליך פוגעת בזכות החוקתית להליך הוגן.
דיון והכרעה
7.
נתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, אך לא ראיתי הצדקה להעתר לה. השאלה האם הוראות הצו חלות על החלטת הערכאה הדיונית בנושא סדר הבאת הראיות בהליך האזרחי נדונה בהחלטת השופט א' רובינשטיין ברע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל (לא פורסם, 10.8.2011). מחד גיסא נקבע שם כי ברי שהרוח העולה מהוראות הצו הנ"ל היא "שלא לסתום את צנרת בתי המשפט, הפקוקה בלאו הכי... בהשגה ערעורית בהליכים דיוניים-ניהוליים שבעיקרם אינם מהותיים, אשר ביסודם נתונים הם לשיקולה של הערכאה הדיונית, ושהתערבות ערעורית בהם תהא נדירה ממילא. מניעת רשות ערעור בכגון דא כוונה לחסכון בהליכים...". יחד עם זאת, ובהתבסס על דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי
(לא פורסם, ניתן ביום 15.8.2010) אמר שם השופט רובינשטיין כי יש טעם בעמדה לפיה הוראות הצו אינן חוסמות את האפשרות לדון בבקשת רשות ערעור על החלטה כגון דא של הערכאה הדיונית בעניין סדר הבאת הראיות, אך זאת תוך יישומם של הכללים שנקבעו בעניין סוויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה (1) 515 (1999)): "אכן תכליתן של הוראות הצו היא כאמור להקל בעומס התיקים הרובץ לפתחן של הערכאות, באמצעות חסימת האפשרות לדון בבקשות רשות ערעור המתמקדות בעניינים דיוניים גרידא... ואולם, במקרים מסוימים עלולה להיות להחלטתה של הערכאה הדיונית בדבר סדר הבאת הראיות, תוך יישומם של הכללים שנקבעו בעניין סוויסה, השלכה מהותית על תוצאת ההליך כולו... כמובן נוכח עמדת המחוקק כפי שמצאה ביטויה בצו, על בית המשפט שלערעור לשקול ולבדוק בשבע עיניים בבואו להרשות ערעור בעניינים גבוליים" .
8.
לאור הדברים הללו ועוד שכמותם שנאמרו ברע"א 4846/11 וברע"א 5266/10 הנ"ל, לא מצאתי ממש בטענות המבקשים בדבר אי-חוקתיות הצו והפגיעה בזכות החוקתית להליך הוגן.
9.
מכל מקום, החלטה לגבי סדר הגשת תצהירי העדויות הראשיות היא החלטה דיונית, וערכאת הערעור, כידוע, איננה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לניהול ההליך וסדרי דין, אף אם נראה כי ניתן היה לנקוט דרך דיונית אחרת. במסגרת זו באות גם ההחלטות הנוגעות לסדר הבאת הראיות. חריגים לכלל הם אותם מצבים שבהם שוכנע בית המשפט כי החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין למי מן הצדדים.
10.
לא שוכנעתי כי ענייננו בא בגדר אותם מצבים חריגים. אדרבה, דומני כי החלטת בית משפט קמא נכונה לגופה, לאור טיב טענות התביעה וההגנה, וענייני המהימנות שעל הפרק. מכל מקום, חששם של המבקשים אינו מצדיק מתן רשות ערעור לפי אמות המידה שנקבעו בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
11.
לפיכך לא ראיתי להעתר לבקשה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, יז' באייר תשע"ב (9.5.2012).
ש ו פ ט