רע"א 4414/08 Michael Wilson & Partners Ltd נ. סינרג'י כבלים בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן ), בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לחייב את המשיבות-הנתבעות להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמן בתביעה שהוגשה נגדן על ידי המבקשת – רק לאחר חקירת המצהיר מטעם המבקשת.

2.

המבקשת – חברת עורכי דין הפועלת באזור מרכז אסיה – הגישה כנגד המשיבות תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה שעניינה אי תשלום שכר טירחה. לטענת המבקשת המשיבות חבות בתשלום שכר טירחה בגין שירותים משפטיים שהעניקה המבקשת למשיבות במסגרת טיפול בפרויקטים באיזור מרכז אסיה והקווקז.

בית המשפט הנכבד קמא קבע בהחלטתו, נשוא בקשת רשות הערעור, כי אינו מוצא לנכון לחייב בשלב זה את הנתבעות בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן, בציינו כי "תצהירי העדות הראשית נועדו לחסוך את זמן החקירה הראשית, אך לא נועדו לתת לתובע יתרון בלתי הוגן, כך שתימסר לו עדותו הראשית של הנתבע עוד לפני שנחקר חקירה נגדית. יש מצבים שהדבר הוא הכרח, וזאת כאשר נראה לבית המשפט שניתן לסיים את המשפט בישיבה אחת, ואז אין מנוס מחיוב הנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית (כלומר את עדותו הראשית), עוד לפני שחקר את התובע על עדותו הראשית שלו" ( שם , סעיף 1 להחלטה). אולם, בית המשפט הנכבד קמא הוסיף כי במקרה שלפניו ממילא אין הוא רואה כיצד ניתן יהיה לסיים את המשפט בישיבה אחת ועל כן אין הוא סבור שיש מקום לשנות מסדרי הבאת הראיות הרגילים.

3.

המבקשת טוענת בבקשה שבפני כי ההחלטה, נשוא בקשת רשות הערעור, שגויה, בהיותה מנוגדת לפרקטיקה שהתפתחה בערכאות הדיוניות ומצאה ביטוי גם בפסיקת בית משפט זה (ראו למשל: רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (לא פורסם, 26.10.2005)), לפיה ככלל שני הצדדים מגישים במקביל, או באופן מדורג, את תצהירי עדותם הראשית ובכל מקרה לפני החקירה הנגדית של המצהירים מטעם התובע. עוד טוענת המבקשת, ולא מרחיבה, כי בהחלטה זו של בית המשפט הנכבד קמא יש משום פגיעה במבקשת, שכן היא מעניקה יתרון בלתי הוגן דווקא למשיבות.

4.

לאחר עיון בבקשה, אין בידי ליתן רשות ערעור ולקבל את הבקשה.

החלטה על סדר הגשת התצהירים הינה החלטה המסורה לשיקול דעת הערכאה הדיונית, כעולה מלשון תקנות 158 ו-168 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקסד"א ). בענייננו, בית המשפט הנכבד קמא בחר שלא להפעיל סמכותו על פי תקנה 168(א) ולקבוע כי בעלי הדין יגישו תצהירים במועד אחד. זוהי החלטה דיונית, שהתקבלה – כעולה מלשון ההחלטה נשוא בקשה זו – לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעניין ומתוך היכרות עם התיק והערכה לגבי מידת מורכבותו.

5.

כידוע, כאשר ההחלטה הנתקפת במסגרת בקשת רשות הערעור הינה החלטה בעניינים של סדרי דין – לא תיטה ערכאת הערעור להתערב, אלא אם ההחלטה הנתקפת נוגדת את הדין, או גורמת לעיוות דין (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל פ"ד מד (2) 206 (1980)). המבקשת כאן איננה טוענת, בהגינותה, כי ההחלטה נוגדת את הדין, אלא רק את הנוהג שהתפתח עם השנים בערכאות הדיוניות בנושאים אלה. הנה כי כן, בהתחשב בתשתית הנורמטיבית ובנוהג – לערכאה הדיונית שמור שיקול דעת האם לפעול בהתאם לקבוע בתקנה 158 לתקסד"א, או שמא על פי הפרקטיקות שהתגבשו ברבות השנים ואשר נועדו לייעל את ההליכים במקרים המתאימים (אלה מצאו עיגון בתקנה 168(א) לתקסד"א).

במקרה דנן התקבלה ההחלטה שלא לפעול על פי הנוהג שהתפתח, ואין בכך – בנסיבות – כל פסול, הגם שלהשקפתי השימוש בסייפא לתקנה 168(א) לתקסד"א איננו מוגבל רק למצבים של הכרח, או לסיטואציות שבהן נראה לערכאה הדיונית שניתן לסיים את המשפט בישיבה אחת בלבד (כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא). זאת ועוד – לא שוכנעתי מן הבקשה כי למבקשת אכן נגרם עיוות דין כלשהו כתוצאה מהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, כפי שטענה.

5.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבות – אין צו להוצאות.