רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ. שולה גאון

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) שבה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת בהליך העיקרי - לשנות את מועד הגשת הראיות מטעמה, כך שיוגשו רק לאחר שתשלים המשיבה – התובעת בהליך העיקרי – את הגשת כל הראיות מטעמה.

בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מפיגוע חבלני. הדיון בתביעה פוצל כך ששאלת האחריות נדונה בנפרד משאלת הנזק. בית המשפט המחוזי קבע כי הצדדים יגישו עדויות ראשיות של כל עדיהם לעניין שאלת האחריות בדרך של תצהירים. נקבע כי ראשונה תגיש תצהירי עדות ראשית המשיבה-התובעת, ולאחר מכן תגיש המבקשת-הנתבעת את תצהיריה שלה. בתצהיר העדות הראשית שהגישה המשיבה נכתב כי היא שומרת על זכותה לזמן לעדות נציגים של צה"ל ושל המשטרה. לאור הודעה זו הגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד הגשת הראיות מטעמה עד לאחר סיום שמיעת עדי התובעת בעניין האחריות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי אין כל הצדקה לסטות מן ההחלטה המקורית בעניין מועדי שמיעת הראיות. גם בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה זו, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נדחתה, מן הנימוק ש"הבקשה להפריד בין ראיות התביעה להגנה (הפרדה בזמנים), אין לה על מה שתסמוך".

2.

המבקשת טוענת כי דחיית בקשתה מביאה להיפוך סדר שמיעת הראיות הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ועומדת בניגוד לפסיקת בית משפט זה במקרים דומים. המבקשת טוענת כי העדים שהמשיבה מבקשת לזמן הם עדים מהותיים, המהווים את עיקר ראיותיה של המשיבה. לגרסת המבקשת, הגשת ראיותיה טרם שמיעת עדי המשיבה תעניק למשיבה יתרון דיוני משמעותי, שכן גרסתה של המבקשת תהיה פרושה בפני עדי התביעה ואלה יוכלו להתכונן בהתאם. המשיבה טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי, כהחלטה על אופן ניהול המשפט, היא החלטה שבה מסור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית וכי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה. לגוף העניין טוענת המשיבה כי אם לאחר העדת עדי המשיבה יתגלה שהמבקשת לא התייחסה לעדותם בתצהיריה, יוכל בית המשפט לאפשר לה להשלים את ראיותיה בעדים נוספים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. לפי סדר הבאת הראיות הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות, התובע מגיש את ראיותיו ראשון ורק לאחר מכן מגיש הנתבע את ראיותיו. תקנה 168 לתקנות מסמיכה את בית המשפט "להורות לבעל דין כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו". על-פי הוראת תקנה 169(ב) תצהיר שכזה יבוא במקום חקירה ראשית. בעבר כבר נפסק שהבאת ראיות בדרך של תצהירים אינה משנה את סדר הבאת הראיות הרגיל ( רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד מח(1) 639 (1994)). הכלל הרגיל הוא שגם כאשר התובע מגיש את ראיותיו, או את חלקן, בדרך של תצהירי עדות ראשית, הנתבע יגיש את ראיותיו – בין שהן מובאות בדרך של עדות ובין שהן מובאות בדרך של תצהירים – רק לאחר סיום פרשת התביעה. ככלל, כאשר מתגלה, לאחר קביעת המועדים להגשת התצהירים, כי התובע מבקש להעיד חלק מעדיו במקום להגיש תצהירים על עדויותיהם, יש להתאים את המועדים למצב החדש כך שלא ייפגע סדר הבאת הראיות הרגיל (רע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' אטיאס (לא פורסם, 8.7.2003); רע"א 3247/04 מוסך ישראל טורס בע"מ נ' גדסי (לא פורסם, 7.6.2004)).

הכלל שלפיו יש להתאים את מועדי הגשת התצהירים לסדר הבאת הראיות אינו כלל מוחלט, ולעיתים ישנן נסיבות המצדיקות סטייה ממנו באופן שכל התצהירים – מטעם התובע ומטעם הנתבע – יוגשו לפני שמיעת חלק מעדיו של התובע. כך למשל נקבע כי כאשר מתקיים קדם משפט רצוי, ככלל, שתצהירי העדות הראשית מטעם שני הצדדים יוגשו במהלך קדם המשפט ואף לקראתו (רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ , פ"ד ס(3) 245 (2005)). הטעם לכך הוא שקשה להגשים את מטרות קדם המשפט (צמצום והגדרה של המחלוקות שבין בעלי הדין; הכנה והיערכות לשלב ההוכחות; ובחינה של האפשרות להביא את הסכסוך לסיומו שלא על דרך פסק דין) מבלי שיונחו לפני השופט תצהירי העדות הראשית של הצדדים. כמובן שגם כאשר מתנהל קדם משפט יש לשמור ככל הניתן על סדר הבאת הראיות ולקבוע את מועדי הגשת תצהירים באופן מדורג – התובע ראשית ורק לאחריו הנתבע. במקרה אחר נקבע כי שיקולים של יעילות דיונית עשויים להצדיק הוראה לנתבע להגיש את תצהיריו לפני עדותם של חלק מעדי התובע, כל עוד אין הדבר גורם לפגיעה מהותית בנתבע. כאשר עדויות אלה הן עדויות טכניות ונקודתיות ניתן לשקול – כך נקבע – להורות על הגשת תצהירי הנתבע אף לפני שמיעתן (רע"א 10732/06 ארגון הנהגים ברעננה בע"מ נ' רעננית הסעות וטיולים בע"מ (לא פורסם, 1.1.2007)). נמצא, אם כן, כי במקרים המתאימים וכאשר קיימים טעמים המצדיקים זאת, ניתן להורות על הגשת התצהירים מטעם הנתבע לפני סיום פרשת התביעה, ואולם – זהו החריג ולא הכלל.

במקרה שלפניי, לא עולה – מהחלטת בית המשפט המחוזי או מטענות הצדדים – כל נימוק מיוחד המצדיק סטייה מסדר הראיות הרגיל. יתירה מכך, נראה כי ישנו סיכוי סביר שעדותם של העדים מטעם המשיבה תהיה עדות מרכזית ביותר בהליך.

אשר על כן, הערעור מתקבל. תצהירי המבקשת יוגשו בתוך 60 ימים ממועד סיום פרשת התביעה. המשיבה תשא בהוצאות המבקשת וכן בשכר טרחת עורך דינה בסכום של 5,000 ש"ח.