רע"א 396/11 עזבון המנוח דוד רוזן ז"ל נ. עזבון המנוח חיים וינשטוק ז"ל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) בע"ר 18715-10-10 מיום 15.12.2010, בו התקבל בעיקרו ערעורם של המשיבים כנגד החלטתו של השופט ח' ברנר בתפקידו כרשם בית המשפט המחוזי בבש"א 18352/09 מיום 12.8.2010, במסגרתה דחה את בקשתם של המשיבים ליתן צו שחזור מסמך לפי תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות השחזור ). בית המשפט המחוזי הורה על השבת הדיון לרשם ברנר "על מנת שידון בבקשה במעמד שני הצדדים ויתן החלטה מנומקת מחדש...".

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

כפי שעולה מכתב הערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, ביום 9.1.1980 ניתן פסק בוררות על-ידי הבוררת עו"ד רינה בלזנשטיין (להלן: פסק הבוררות ו- הבוררת ) שהכריע במחלוקת שבין המנוח חיים ויינשטוק ז"ל (להלן: המנוח ויינשטוק ), שהמשיבים הם יורשיו, לבין המנוח דוד רוזן ז"ל (להלן: המנוח רוזן ) שהמבקשים הם יורשיו. בפסק הבוררות נקבע כי על המנוח רוזן לשלם למנוח ויינשטוק 100,000 ל"י בצירוף הפרשי הצמדה. פסק הבוררות אושר ביום 30.3.1980 על-ידי בית המשפט המחוזי (השופט א' שניבוים ז"ל) בת.א. 123/80 (להלן: פסק הדין ). על בסיס פסק הדין המאשר את פסק הבוררות ננקטו אף הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל מספר 837/80 בלשכת ההוצאה לפועל בבת-ים. הנתונים בדבר אישור פסק הבוררות ונקיטת הליכי הוצאה לפועל על בסיס הפסק נטענו על ידי המבקשים עצמם במסגרת אחד ההליכים שהתנהל לפני השופט

א' זמיר בתפקידו כרשם בית המשפט המחוזי בה.פ. 941/08 ("בקשה לביטול פסק דין") ועל בסיסם קבע הרשם זמיר בהחלטתו מיום 5.6.2009 כי "נראה שאין מחלוקת כי פסק הבוררות אושר ביום 30.3.1980".

2.

לימים בוער תיק בית המשפט ובידי המשיבים, עזבונו של המנוח ויינשטוק ושתי בנותיו שהיו ילדות צעירות שעה שאושר פסק הבוררות, לא נותר עותק מפסק הדין המאשר את פסק הבוררות. לשם מה נדרשו יורשי המנוח ויינשטוק לעותק מפסק הדין משנת 1980 המאשר את פסק הבוררות? ככל הנראה וכפי שנטען, פשרה אליה הגיעו המנוח ויינשטוק והמנוח רוזן לאחר שאושר פסק הבוררות לא כובדה על ידי המנוח רוזן ומשכך ביקשו יורשי המנוח ויינשטוק להוציא לפועל את פסק הדין שאישר את פסק הבוררות. לפיכך, עתרו המשיבים ביום 23.9.2009 לבית המשפט המחוזי בהתאם לתקנה 2 לתקנות השחזור לצורך קבלת צו שחזור.

3.

בהחלטתו מיום 12.8.2010, ועל אף שלא הוגשה תשובה לבקשה למתן צו שחזור, דחה הרשם ברנר

את בקשת השחזור בהתבססו על תקנה 4 לתקנות השחזור.

הרשם ברנר קבע כי:

"אינני רואה כיצד ניתן במסגרת השיחזור לייצר יש מאין מסמך שאבד. תקנות השיחזור מאפשרות להמציא לבית המשפט צילום של מסמך שאבד (ראה תקנה 4), אך לא לייצר את המסמך מחדש, כפי שמבוקש כאן. בנסיבות אלה, אין מנוס לכאורה מהגשת בקשה חוזרת לאישור פסק הבוררות".

4.

כנגד החלטתו של הרשם ברנר הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון מיום 14.11.2010 טענו המבקשים שתי טענות עיקריות: האחת, צדק הרשם ברנר משקבע כי לא ניתן לשחזר מסמך אם לא הוגש צילומו; השניה, הערעור הוגש באיחור ללא שהוגשה על ידי המשיבים בקשה להארכת מועד ומבלי שהמשיבים הציגו טעם המצדיק את האיחור בהגשת הערעור. לאור זאת קבעה השופטת צ'רניאק :

"ב"כ המשיבים [המבקשים דכאן – י.ד.] טוען כי הערעור על החלטת כבוד הרשם הוגש באיחור. הצד שכנגד לא מסוגל לענות על טענה זו. לומר לבית המשפט 'לדעתי הערעור הוגש במועד' לאו טענה היא".

בהמשך אותה החלטה הוסיפה השופטת צ'רניאק כי:

"לפנים משורת הדין אני דוחה את הדיון לתאריך 15.12.2010 שעה 12:30. אני מציעה לשני הצדדים להגיע להבנה ללא צורך בהתערבותי עד לתאריך זה, ולהסכים למתן החלטה לפיה פסק הבורר אמנם אושר בת.א. 123/80, כפי שעולה מסעיף 2 לבקשה לביטול פסק דין שהגישו המשיבים בהמרצת פתיחה 945/08 אשר נדונה בפני כ' השופט זמיר, שהרי על פי סעיף זה קיימת הודאת המשיבים באישור פסק הבורר".

5.

לאחר שבדיון מיום 15.12.2010 הודיעו הצדדים לשופטת צ'רניאק כי לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם נתנה השופטת צ'רניאק פסק דין שזוהי לשונו:

"נוכח העובדה שלפחות לכאורה מסעיף 2 לבקשה לביטול פסק דין שהגישו המשיבים בהמרצת פתיחה 945/08, אשר נדונה בפני כבוד השופט זמיר, קיימת הודאת המשיבים באישור פסק הבורר כדלקמן: 'אין חולק כי כבר ביום 30.3.1980 אושר על ידי כב' בית משפט זה בת.א. 123/80 פסק הבורר נשוא בקשה זו...', אינני סבורה שהחלטת כבוד הרשם לפיה 'אין מנוס לכאורה מהגשת בקשה חוזרת לאישור פסק הבורר' יכולה להישאר על כנה.

העניין מוחזר לכבוד הרשם על מנת שידון בבקשה במעמד שני הצדדים ויתן החלטה מנומקת מחדש. בין השאר, לאור ההודאה דלעיל...".

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.

המבקשים מבססים את טיעוניהם על שני צירים מרכזיים הראויים להתייחסות. בציר הראשון מדגישים המבקשים כי הערעור הוגש על ידי המשיבים באיחור ללא שניתן לכך טעם וללא הגשת בקשה להארכת מועד וכן מבלי שהשופטת צ'רניאק דנה בפסק דינה בטענה זו. בציר השני מדגישים המבקשים כי לא ניתן להיעתר לבקשת השחזור שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם תקנות השחזור. עוד טוענים המבקשים כי השופטת צ'רניאק כלל לא נתנה דעתה לכך שהם "כלל לא התייצבו לדיון בפני כב' הרשם והחלטת הרשם ניתנה ללא השתתפותם בדיון" וכי הם מצאו עצמם בעל כורחם כמשיבים בערעור בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

8.

השופטת

צ'רניאק לא הורתה על מתן צו שחזור לפסק הדין המאשר את פסק הבוררות אלא הורתה על החזרת הדיון לרשם ברנר . על כן, יש לראות בפסק דינה כהחלטה המורה על המשך בירור ההליך. בהחלטות כגון דא נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב [ראו למשל: החלטתה של השופטת מ' נאור ברע"א 11013/08 עיריית באר-שבע נ' בלנקי (לא פורסם, 10.4.2009)]. משכך, ובטרם מוצה ההליך לפני רשם בית המשפט המחוזי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

9.

אכן, בית המשפט המחוזי לא נימק במסגרת פסק דינו מדוע קיבל את הערעור על אף האיחור שחל בהגשתו, אולם לאור החלטתו מיום 14.11.2010 כפי שצוטטה לעיל, לא ניתן לומר כי הוא התעלם מהאיחור. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ללמוד, על אף שלא ציין זאת מפורשות, כי הוא החליט לדון בערעור למרות האיחור בהגשתו ומכך ניתן להסיק כי בית המשפט המחוזי סבר כי מתקיים בנסיבות המקרה טעם מיוחד בגינו יש להאריך את המועד להגשת הערעור (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מוטב היה כי בית המשפט המחוזי יציין זאת מפורשות בפסק הדין, אך דווקא משום שבנסיבות העניין בית המשפט המחוזי לא התעלם מטענה זו של המבקשים והוא אף נתן לה משקל של ממש בהחלטתו הנ"ל מיום 14.11.2010, הרי שאין בטענה זו כדי להצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.

לא ברורה לי כלל ועיקר טענתם של המבקשים בעניין אי התייצבותם בהליך לפני הרשם ברנר . אם טענתם היא שאין להם עניין בהליך לפני הרשם ברנר וכי הם הפכו לצד להליך בעל כורחם, אזי מה טעם יש להם לטעון טענותיהם ודי שיודיעו כי אין להם עמדה בהליך לכאן או לכאן. לעומת זאת, אם טענתם של המבקשים היא שיש להם עניין בהליך אך קופחה זכות הטיעון שלהם לפני הרשם ברנר , הרי שגם אז אין נפקות לאי התייצבותם להליך לפני הרשם שכן החלטתו עולה בקנה אחד עם עמדתם בדבר אי התאמת בקשת המשיבים לתקנות השחזור. כך או כך, אין באי התייצבות המבקשים כאמור בהליך לפני הרשם כדי להועיל להם.

11.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף לגופה מהנימוקים המפורטים להלן.

(א)

סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, המסתמכת על הודאתם של המבקשים בקיומו של פסק דין המאשר את פסק הבוררות, נכונה וראויה ומעדיפה את המהות על פני דקדוקי עניות הנוגעים לעמידה דווקנית על טעמים טכניים ופרוצדוראליים.

(ב)

בנוסף לכך, קביעתו של הרשם ברנר לפיה תקנה 4 לתקנות השחזור דורשת הגשת העתק מהמסמך ששחזורו מבוקש אינה מתיישבת עם הסיפא לתקנה 4(א) לתקנות השחזור. אכן, לפי תקנה 4(א) רישא לתקנות השחזור, מי שקיבל צו שחזור שניתן לפי תקנה 2 צריך להמציא העתק מצולם מהמסמך. ואולם, בהמשכה של תקנה 4(א) נקבע באופן מפורש כי מי שקיבל צו שחזור לפי תקנה 2 יכול לצרף תצהיר לפיו אין ברשותו העתק מחומר הדרוש לשחזור. מכאן, שהקביעה כי לפי תקנה 4(א) יש הכרח לצרף העתק מהמסמך אינה מדויקת.

(ג)

לא זאת אף זאת, בקשתם של המשיבים התמקדה במתן צו שחזור לפי תקנה 2 המהווה שלב מקדמי לשלב אותו מסדירה תקנה 4. במה דברים אמורים? תקנות השחזור מגבשות תהליך שחזור המכיל מספר חוליות הננקטות באופן טורי כלהלן:

(1)

תקנה 2 לתקנות השחזור : בשלב הראשון מגיש מבקש השחזור בקשת שחזור במסגרתה עליו לעתור לצו שחזור לפי תקנה 2. תקנה 2 כלל אינה קובעת תנאי מקדמי לפיו על מבקש השחזור לצרף עותק מהמסמך אותו הוא מבקש לשחזר. צו שחזור לפי תקנה 2 יינתן אם "תיק של בית משפט אבד או הושמד, כולו או חלקו, או כי מסמך שבו נעשה בלתי קריא, וכי יש צורך בשחזורו של התיק או של המסמך לשם המשך קיום ההליך או למטרה אחרת...". יודגש כי בקשתם של המשיבים התמקדה בשלב זה שעניינו, כאמור, קבלת צו שחזור.

(2)

תקנה 3 לתקנות השחזור : רק לאחר שניתן צו שחזור לפי תקנה 2 יודיע מזכיר בית המשפט בהתאם לתקנה 3 לצדדים הנוגעים לעניין על מתן הצו ורק לאחר מכן מתחיל הליך של המצאת חומר לשחזור לפי תקנה 4.

(3)

תקנה 4 לתקנות השחזור : במסגרת הליך המצאת חומר לשחזור, הצדדים שיש בידיהם חומר הדרוש לשחזור צריכים להמציא עותק ממנו תוך שלושים ימים לאחר קבלת צו ההמצאה ולחילופין עליהם למסור תצהיר בדבר העדר חומר שיש בו כדי לסייע בהליך השחזור. לאחר תום המצאת החומר לשחזור ימציא מזכיר בית המשפט לכל אחד מהצדדים רשימה של המסמכים שהומצאו, זאת לפי תקנה 4(ג).

(4)

תקנה 5 לתקנות השחזור : לאחר קיום האמור בתקנה 4 לתקנות השחזור מתחיל שלב ההשגות לפי תקנה 5, לפיו רשאי כל אדם תוך שלושים ימים מיום המצאת הרשימה על ידי מזכיר בית המשפט כאמור בתקנה 4(ג) להגיש השגה על המסמכים שהומצאו לשחזור לפי תקנה 4(א).

(5)

תקנה 6 לתקנות השחזור : רק לאחר שהושלם הליך ההשגות רשאי בית המשפט לקבל החלטת שחזור. קיים איפוא הבדל מהותי בין השלב בו ניתן צו שחזור לבין השלב הסופי בו ניתנת החלטת שחזור ומדובר בשלבים דיוניים נפרדים. זאת ועוד, יודגש כי תקנה 6 לתקנות השחזור כלל אינה מתנה מתן החלטה בדבר שחזור בהמצאת העתק מהמסמך אותו מבקשים לשחזר.

בשים לב לאמור לעיל, סבורני כי לא ניתן היה להקיש מההסדר הקבוע בתקנה 4(א) לתקנות השחזור לעניין החלטה בדבר מתן צו שחזור לפי תקנה 2 לתקנות השחזור.

12.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.