רע"א 6297/11 הרמטיק נאמנות נ. גלובוס מקס בעמ

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ), שדחה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ), שמצדו דחה בקשה לסילוק על הסף של תביעה כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבות.

1.

המבקשת (להלן: הנאמן ) משמשת נאמן לאגרות חוב שהנפיקה המשיבה 1 (להלן: החברה ) לציבור. המשיבים מס' 2 הם מחזיקי אגרות החוב (להלן: המחזיקים ) המיוצגים על-ידי נציגות. ביום 30.5.2010 נחתם הסדר בין החברה לבין המחזיקים (להלן: ההסדר ), באמצעות הנאמן, שלפיו התחייבה החברה לפרוע את מלוא הסכום הנקוב באגרות החוב (סדרה א') למחזיקים בתמורה לתשלום סך של 44 מיליון ש"ח שישולם בשני תשלומים: הראשון בסך של 39 מיליון ש"ח והשני בסך של 5 מיליון ש"ח. זאת כנגד הסרת שעבוד שנרשם על נכסים מסוימים של החברה, כדי שזו תוכל לשעבדם מחדש לטובת צדדים שלישיים שהעמידו לטובתה מימון לחלקו הארי של התשלום הראשון על-פי ההסדר. על רקע ההסדר, הגישה החברה תביעה לבית משפט השלום נגד הנאמן והמחזיקים בטענה שהאחרונים הפרו את הוראות ההסדר בכך שהורו לנאמן שלא למסור לחברה מסמכים מסוימים שנדרשו להסרת השעבודים, וזאת על אף שהחברה עמדה בהוראות ההסכם ושילמה את התשלום הראשון. החברה טוענת כי ההוראה שלא להעביר את המסמכים ניתנה על סמך טענה מופרכת שלפיה החברה איחרה בהעברת התשלום הראשון ומשכך המחזיקים זכאים להפרשי הצמדה וריבית; ועד שישולמו אלה אין לחתום ולהעביר את המסמכים לידי החברה. לשיטת החברה, הנאמן ניצל את ההוראה שניתנה לו ועיכב את העברת המסמכים משום שלא שולם שכרו. כתוצאה מהעיכוב, נגרמו לחברה נזקים. התביעה נגד הנאמן נשענה על עילות של הפרת חוזה, רשלנות, גרם הפרת חוזה ועיכוב נכס שלא כדין.

2.

הנאמן הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות לפי סעיף 12(ג) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 בשאלה אם עליו להעביר את המסמכים הנדרשים להסרת השעבודים, אם לאו. ביום 9.11.2011 הציע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה י' זפט ) לצדדים להסכים כדלקמן: השעבודים יצומצמו להבטחת ריבית הפיגורים הנטענת; המחזיקים יפתחו בהליך משפטי שיכריע במחלוקת בנושא ריבית הפיגורים, ואם לא תוגש תובענה בתוך 15 ימים יועברו המסמכים לחברה; אם תוגש תובענה כאמור, ככל שתידחה טענת המחזיקים, יועברו המסמכים מיד לאחר פסק דין בערכאה ראשונה; אם התובענה תתקבל יימסרו המסמכים עם פירעון ריבית הפיגורים. הצדדים הסכימו להצעה זו, וביום 16.11.2010 החליט בית המשפט המחוזי: "בהסכמה אני מורה כי השעבודים נושא הבקשה יצומצמו על פי הצעת בית המשפט. דין החלטה זו כדין הוראת בית המשפט לנאמן". בהמשך הגישה המשיבה בקשה להבהיר החלטה זו. הבקשה נדחתה.

3.

על רקע האמור, הגיש הנאמן בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף. לטענתו, הואיל והחלטת בית המשפט המחוזי כמוה כמתן הוראות לנאמן, ונאמן שפעל לפי הוראות בית המשפט אינו נושא באחריות, משמעות הדבר היא שהתביעה נגדו נעדרת עילה בהיותה מבוססת כולה על אותה מסכת עובדתית שלגביה ניתנו הוראות. בהקשר זה נטען כי החלטת בית המשפט כמוה כמעשה בית דין בין הצדדים, שכן מכך שבית המשפט קיבל את הבקשה למתן הוראות, מתבקשת המסקנה שהנאמן פעל כדין בהתאם להוראות שניתנו. לחלופין נטען כי התביעה נעדרת עילה, בין משום שנאמן שפעל לפי הוראות בית המשפט פטור מאחריות, בין משום שהנאמן פעל כשלוח של המחזיקים ולא מעבר לכך.

4.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לסילוק על הסף. בהתייחס לטענת מעשה בית דין, קבע בית המשפט שלא מתקיימים התנאים לקיומו של השתק פלוגתה. הוטעם שבית המשפט המחוזי לא הפעיל סמכות הכרעה בסכסוך בין הצדדים, לרבות בשאלה אם יש מקום להעביר את המסמכים. הגם שהחלטת בית המשפט המחוזי מחייבת את הנאמן לפעול בהתאם לה, אין לומר שהיא מקימה מעשה בית-דין בין הצדדים. בית משפט השלום אף דחה את טענת הנאמן לפטור מאחריות על סמך סעיף 12(ג) לחוק הנאמנות ודיני השליחות, בקובעו שאין באלה כדי למנוע מהחברה לתבוע את הנאמן בעילות שהועלו בכתב התביעה.

5.

הנאמן הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לדחותה. בית המשפט קבע שאין המקרה שלפניו נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטה שלא לסלק תביעה על הסף.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען הנאמן שהיה מקום לסלק את התביעה נגדו על הסף מאחר שמשפעל בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי, נשמטת עילת התביעה נגדו. עוד נטען כי בית משפט השלום שגה באופן שבו יישם את ההלכה הפסוקה בעניינו של השתק פלוגתה; וכי התעלם מטענתו בעניין השליחות הגלויה. לבסוף טוען הנאמן, כי לדיון בשאלת מעמדו של הליך בקשה למתן הוראות ביחס לאחריותו של נאמן חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך.

7.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה שדינה להידחות בלא להידרש לתשובה. עסקינן בערעור שני על החלטת ביניים שדחתה בקשה לסילוק על הסף. החלטה זו אינה "סוגרת את הדלת", וניתן לשוב ולהשיג עליה בגדרי ערעור על פסק הדין. במקרים כגון דא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרים חריגים שבחריגים, שהמקרה דנן אינו בא בגדרם (רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא (לא פורסם, 13.1.1998); רע"א 8333/08 סיני נ' סימנטוב (לא פורסם, 21.4.2009); רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (לא פורסם, 16.12.2008)).

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.