בע"מ 457/15 פלוני נ. פלוני

בין המשיב 3, אביו של המבקש, לבין המשיב 1 התעורר סכסוך בעניין בעלות על חלקה של אמם המנוחה (להלן: האם ) בנכס מקרקעין (להלן: הנכס ). המבקש והמשיב 3 טענו כי האם ערכה צוואה בשנת 2010 שלפיה היא מורישה את חלקה למשיב 3, וככל שלא יהיה ניתן להעביר לו את הנכס ביום מותה, המבקש יהיה היורש של הנכס (להלן: הצוואה המאוחרת ). המשיב 1 טען מנגד כי יש לקיים את הצוואה שערכה האם בשנת 1995, שלפיה הוא היורש של הנכס, משום שבמועד עריכת הצוואה המאוחרת הייתה האם בלתי כשירה. בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ד"ר ו' בן שחר ) קבע כי יש לקיים את הצוואה משנת 1995, בהסתמך על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט לעניין כשירותה של האם לחתום על צוואה בשנת 2010 (להלן: פסק הדין הראשון ). המבקש והמשיב 3 הגישו ערעורים על פסק הדין בטענה כי בית המשפט לענייני משפחה לא קיים הליך הוכחות ולא ניתנה להם האפשרות להביא עדים לתמיכה בטענותיהם. בפסק דין מיום 18.12.2014 קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ), בהסכמת הצדדים , כי פסק הדין הראשון יבוטל והתיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לשמיעת הוכחות (להלן: פסק הדין השני ). המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין השני, בטענה כי לא נשמעה עמדתו בשאלת ביטול פסק הדין הראשון וכי על בית המשפט המחוזי להורות על פסלותה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. ביום 30.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' פלאוט ) את הבקשה וקבע כי המבקש לא הגיש תגובתו להצעת בית המשפט לפשרה בין הצדדים במועד שננקב; כי שתיקתו באולם התפרשה כהסכמה; וכי ממילא יוכל המבקש להשמיע טענותיו בהליך שיתקיים לגופו לפני בית המשפט לענייני משפחה. בצד זאת התקבלה בקשת המבקש לתיקון פרוטוקול הדיון, באופן שיירשם בפרוטוקול כי המבקש נכח באולם במועד הדיון.

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר סירב לבטל את פסק הדין השני. זאת, בטענה שבמהלך הדיון שנערך – שבו לא היה מיוצג – לא נתבקש לתת, וממילא גם לא נתן, את הסכמתו לביטול פסק הדין. בצד בקשה זו הוגשה בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה לעיכוב הליכים" בבית המשפט לענייני משפחה שאליו הוחזר הדיון.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ההחלטה נושא הבקשה משיגה על החלטה שמשמעותה המשך בירורו של ההליך לגופו. בהחלטות מסוג זה אין אנו נוטים ליתן רשות ערעור (ראו למשל בע"ם 4369/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (11.10.2011); רע"א 8524/10 טיב טעם הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ , פסקה 6 (31.1.2011); רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ , פסקה 7 (16.12.2008)). גם אם אניח כי היה מקום לקבל את הסכמתו המפורשת של המבקש לביטול פסק הדין הראשון – ובנסיבות, נראה שכך היה ראוי שייעשה – משבית המשפט המחוזי הורה על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, שם תישמענה טענותיו של המבקש, לרבות לעניין חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט – לא ראיתי כי הונחה עילה למתן רשות ערעור על פי אמות המידה המקובלות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. מאליה נדחית גם "הבקשה לעיכוב הליכים". מ שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.