רע"א 431/09 איתן לישואר נ. עו"ד גדעון היכל

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) במסגרתה נדחתה בקשת רשות הערעור אשר הגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר), אשר דחה את בקשת המבקשים להתיר להם להגיש תצהירים משלימים לכתב ההגנה המתוקן אשר הוגש על-ידם.

2.

הרקע לבקשה הינו כדלקמן: בין המבקשים לבין המשיב התגלע סכסוך בנוגע לשכר טרחתו של המשיב. טרם סיומו של ההליך המתנהל בבית משפט השלום, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב תביעתו על דרך של הוספת עילה חלופית של שכר טרחה ראוי. בית המשפט נענה לבקשת המשיב, אולם דחה את בקשת המבקשים להגיש כתב הגנה מתוקן. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 1.7.2008, במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה המבקשים יגישו כתב הגנה מתוקן המתייחס לעילה של השכר הראוי, ולה בלבד, כאשר "כל טענה נוספת שתועלה, תימחק". עוד נקבע כי משיוגש כתב ההגנה המתוקן, יובא התיק בפני בית משפט קמא אשר יחליט לפי שיקול דעתו בדבר אופן המשך ההתדיינות בתיק.

ביום 29.7.2008, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, קבע בית משפט השלום כי המבקשים יגישו תצהירים משלימים בנוגע לעילת השכר הראוי, ולה בלבד. למחרת היום, בתאריך 30.7.2008, הגישו המבקשים לבית משפט השלום כתב הגנה מתוקן בהתאם להסכמה אליה הגיעו עם המשיב בבית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישו כתב תביעה שכנגד. בתגובה, עתר המשיב לבית משפט קמא בבקשה כי יימחקו כתב ההגנה של המבקשים וכתב תביעתם שכנגד. ביום 12.11.2008 דחה בית המשפט את הבקשה בנוגע לכתב ההגנה, אולם הורה על מחיקת כתב התביעה שכנגד, משזה הוגש בניגוד להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, הסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי. כן קבע בית המשפט כי על אף האמור בהחלטתו מיום 29.7.2008, לפיה המבקשים יגישו תצהירים משלימים בנוגע לעילת השכר הראוי עד ליום 28.9.2008, המבקשים לא עשו כן, ולפיכך ניתן לקבוע את התיק לסיכומים.

בעקבות החלטה זו פנו המבקשים לבית משפט קמא בבקשה לתיקון החלטתו. לטענתם, עוד ביום 15.4.2007 ניתנה על-ידי בית משפט קמא החלטה בנוגע להגשת תצהירים משלימים בעניין עילת השכר הראוי, ותצהירים אלו אף הוגשו ביום 15.7.2007. ואולם, לטענת המבקשים, משכתב הגנה מתוקן הוגש על-ידם ביום 30.7.2008 (יום לאחר החלטת בית משפט קמא בנוגע להגשת התצהירים המשלימים), יש לאפשר להם להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים לעניין הטענות אשר הועלו על-ידם בכתב ההגנה המתוקן.

בקשתם זו של המבקשים נדחתה. בית המשפט הבהיר כי לא נעלמה מעיניו העובדה שהמבקשים הגישו תצהירים משלימים כבר בחודש יולי 2007, וכי אלו הוגשו בעקבות ההחלטה להתיר למשיב לתקן את תביעתו בדרך של הוספת עילת תשלום השכר הראוי. בית המשפט ציין כי המבקש 1 נחקר על תצהירו המשלים ביום 17.1.2008, וכי המבקש 2 לא התייצב, ולכן תצהירו המשלים נמחק. עוד פירט בית המשפט כי החלטתו מיום 29.7.2008 ניתנה בעקבות בקשה אשר הוגשה על-ידי המבקשים על רקע החלטת בית המשפט המחוזי, במסגרתה הותר להם להגיש כתב הגנה מתוקן המתייחס לעילת השכר הראוי. בהחלטתו האמורה קיבל בית משפט השלום את בקשת המבקשים, ואיפשר להם להגיש תצהירים משלימים עד ליום 28.9.2008. ואולם, משלא עשו כן, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 12.11.2008 על הגשת סיכומים.

בסוף דבריו ציין בית המשפט כי בקשת המבקשים הינה "בקשת סרק שלא היה מקום להגישה", וכאמור, דחה אותה, תוך השתת הוצאות בסך 1,000 ₪ לאוצר המדינה.

על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט, בהחלטה קצרה, דחה את הבקשה בקבעו כי זו סבה על עניינים המסורים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וכי המקרה אינו נכנס לגדר אותם מקרים חריגים שבהם אופן ניהול הדיון פוגע בזכויותיו של אחד הצדדים.

מכאן הבקשה שלפניי, המוגשת בצוותא חדא עם בקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום, כך שהגשת סיכומי המבקשים תעוכב עד להכרעה בבקשת רשות ערעור זו.

3.

עיקר טענת המבקשים הינו לקיומה של שגיאה אשר נפלה בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר נמנע מלהתיר להם להגיש תצהירי עדות משלימים מטעמם לשם הוכחת טענת קיזוז אותה העלו בכתב הגנתם המתוקן. לטענתם, עת נתן בית משפט השלום את החלטתו ביום 12.11.2008, היתה תלויה ועומדת בקשתו של המשיב למחיקת כתב תביעתם שכנגד, למחיקת טענת קיזוז אשר הועלתה על-ידם בכתב ההגנה המתוקן, ובקשה מטעמו להפרדת הדיון, ולפיכך נבצר מהמבקשים לדעת לאיזה כתב טענות עליהם לכוון את התצהירים המשלימים – אם לכתב ההגנה המתוקן, אם לכתב התביעה שכנגד ואם לשניהם גם יחד. משכך, כעת, יש להתיר למבקשים להגיש תצהירים משלימים על מנת להוכיח את טענת הקיזוז אותה העלו, כאמור, בכתב הגנתם המתוקן. לטענת המבקשים, הם לא יכלו להגיש את תצהיריהם המשלימים עד ליום 28.9.2008 (בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 29.7.2008), שכן כתב הגנתו של המשיב לכתב תביעתם שכנגד נשלח להם על-ידו רק ביום 14.9.2008. המבקשים טוענים כי תוצאת החלטת בית המשפט נועלת בפניהם את שעריו בכל האמור לגבי טענת הקיזוז שהועלתה על-ידם, באופן הפוגע בכללי הצדק הטבעי, ובאופן הסוטה מההלכה לפיה אין למנוע מצד אשר יש לו טענה עניינית להעלותה. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט לא נהג עם הצדדים באופן מאוזן, שכן הוא האריך, בדיעבד וביוזמתו, את המועד להגשת כתב תביעתו המתוקן של המשיב, ואילו מנגד, הוא דחה את בקשת המבקשים להגשת התצהירים המשלימים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, הטענות המועלות בבקשה עניינן כל כולן בהחלטות דיוניות כאלה ואחרות של הערכאות דלמטה, ולא זו בלבד שאין הן מעוררות כל שאלה משפטית החורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הנוכחי, הן אף אינן מתיימרות לעשות כן. משכך, אין לומר כי קמה הצדקה להעניק למבקשים רשות לערער בפני ערכאת ערעור שניה.

למעלה מן הדרוש אציין כי אף לגופם של דברים לא שוכנעתי כי הבקשה דנן מצדיקה התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כך, טענתם של המבקשים – לפיה התצהירים המשלימים לא הוגשו על-ידם הואיל ובה בעת היתה תלויה ועומדת בקשת המשיב למחיקת טענת הקיזוז אשר הועלתה על-ידם בכתב הגנתם המתוקן – אינה מובנת: כפי שפורט לעיל, החלטתו של בית משפט קמא ניתנה ביום 29.7.2008, ובמסגרתה הותר למבקשים להגיש תצהירים משלימים מטעמם עד ליום 28.9.2008. לא ברור, אפוא, כיצד היות בקשתו האמורה של המשיב תלויה ועומדת מנעה בעד המבקשים מלכלול את התייחסותם לסוגיית הקיזוז במסגרת תצהיריהם המשלימים, זאת בפרט לנוכח העובדה שהסיבה בגינה הותר להם מלכתחילה להגיש תצהירים משלימים נעוצה בהחלטה לאפשר להם להגיש כתב הגנה מתוקן. דומה, אם כן, כי עניינה של הבקשה דנן, אשר הוגשה תחילה לבית משפט קמא תוך התעלמות מופגנת מלוח הזמנים אשר נקבע על-ידו – לידתה בהתנהלותם של מהמבקשים עצמם, אשר אל להם לבוא בטרוניה לאחרים לגבי השלכותיה. מכל מקום, אינני סבורה כי החלטתו של בית משפט קמא פוגעת בזכויותיהם של המבקשים באופן המצדיק התערבות בה (וראו והשוו: רע"א 2144/99 צווינגבוים נ' ארד בע"מ (לא פורסמה, 19.9.1999); רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (לא פורסמה, 16.12.2008)).

אשר לטענת המבקשים נגד התנהלותו הבלתי מאוזנת, לכאורה, של בית משפט קמא, לא התרשמתי שהונחה על-ידם תשתית של ממש לטענתם זו.

5.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. משהגעתי למסקנה זו, מתייתר הצורך להידרש לבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע ההליכים, אשר הוגשה, כאמור, בד בבד עם בקשה זו. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.