רע"א 707/12 סרחאן מולא נ. סלמאן קדמני

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג ) בע"ר 49202-05-11 שניתן ביום 19.12.2011, בו נדחה ערעור המבקשים על החלטתו של בית משפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון נתנאל בתפקידה כרשמת בית המשפט) בת"א 6091-02-11 שניתנה ביום 8.5.2011 והתקבל ערעור המשיב 1 על החלטתו של בית המשפט שניתנה ביום 12.5.2011 .

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

ביום 3.6.2001 הגיש המשיב 1 (להלן: קדמני ) לבית המשפט המחוזי תביעה (להלן: התביעה הראשונה ) כנגד המבקשים בה עתר לסעד הצהרתי בנוגע לזכויות שרכש לטענתו בחלקה בכפר ירכא (להלן: החלקה ) שהייתה בבעלות אביהם המנוח של המבקשים 3-1 (להלן: המנוח ). התביעה הופנתה גם כנגד המשיב 2 (להלן: בזבז ) בטענה כי בזבז רכש את החלקה מן המנוח ואילו קדמני רכש אותה מבזבז ביום 15.8.1993 (להלן: העסקה הראשונה ). יצויין כי ביום 26.7.2000 נרשמה החלקה על שם המבקש 1 (להלן: סרחאן ) והוא מכר חלקים ממנה לשני רוכשים בשנים 2000 ו-2001 (להלן: העסקה השנייה ). ביום 23.10.2008 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ב' בר-זיו ) את תביעתו של קדמני לאחר שקבע כי לא הוכח כי העסקאות בין בזבז לבין המנוח ובין בזבז לבין קדמני הושלמו, ואפילו אם היו מושלמות לא היה בכך כדי לזכות את קדמני בסעד אותו ביקש, כיוון שבאי רישום העסקאות כמו גם באי רישום הערת אזהרה יש משום חוסר תום לב וכיוון שהרוכשים בעסקה השנייה עשו זאת בתום לב ובתמורה. ביום 9.12.2010 דחה בית משפט זה (השופטת מ' נאור והשופטים א' רובינשטיין ו- ס' ג'ובראן ) את הערעור שהגיש קדמני על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

ביום 3.2.2011 הגיש קדמני לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפיצויים בסך 3,000,000 ש"ח (להלן: התביעה הכספית ) שהופנתה כנגד המבקשים 3-1, כנגד בזבז וכנגד המשיב 3 (להלן: עו"ד שחאדה ). במסגרת תביעה זו טוען קדמני, בין השאר, כי המבקשים 3-1 ידעו על רכישת החלקה על ידו, ולכן סרחאן עשה עושר ולא במשפט כאשר מכר את החלקה במסגרת העסקה השנייה. יחד עם הגשת התביעה הכספית עתר קדמני למתן צו עיקול על נכסי עיזבון המנוח (להלן: צו העיקול ). ביום 3.2.2011 ניתן צו עיקול במעמד צו אחד וביום 12.5.2011 בוטל צו העיקול, בעקבות בקשה שהגישו המבקשים. בכתב ההגנה שהגישו המבקשים במסגרת התביעה הכספית טענו המבקשים כי יש לסלקה על הסף מחמת התיישנות וכן מכוח עקרון מעשה בית דין.

3.

ביום 8.5.2011 דחתה השופטת ת' שרון נתנאל בתפקידה כרשמת בית המשפט המחוזי את טענות המבקשים בדבר השתק עילה תוך שקבעה כי התביעה הראשונה הייתה תביעה קניינית ונתבע במסגרתה סעד הצהרתי בלבד, ולכן אין היא מונעת הגשת תביעה כספית באותה עילה. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי אין מדובר בעילות זהות כיוון שההכרעה לפיה זכותם של הרוכשים בעסקה השנייה עדיפה על זכותו של קדמני היא עובדה מהותית חדשה והיא זו שיצרה את העילה לתביעה הכספית. עם זאת, קבע בית המשפט כי פסק הדין בתביעה הראשונה יצר מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא (להלן: ההכרעה בעניין השתק פלוגתא ). בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים הנוגעות להתיישנות למרות שציין כי לכאורה היה מקום לקבלן על בסיס פסק דינו של בית משפט זה בע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח (4) 769 (2004) (להלן: עניין ויינברג ).

בית המשפט קבע, בהסתמך על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 10192/07 פסגות אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ (טרם פורסם, 24.4.2010) (להלן: עניין פסגות אשדוד ), שניתן כשש שנים לאחר פסק הדין ב עניין ויינברג, כי כוח התביעה המהותי בתביעה הכספית היה קיים בידי קדמני רק לאחר ההכרעה בתביעה הראשונה כיוון שקודם לכן לא הייתה קביעה שיפוטית בשאלה האם זכויותיהם של הרוכשים בעסקה השנייה גוברות על הזכויות להן הוא טוען בחלקה. בית המשפט הוסיף וציין כי מירוץ ההתיישנות החל להימנות, לכל המוקדם, מיום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהכריע בתביעה הכספית, אך כי הוא נוטה לסבור כי יש להתחיל במניין תקופת ההתיישנות רק מיום מתן פסק הדין בערעור. בית המשפט קבע בהקשר זה כי כך או כך לא התיישנה התביעה שכן בין מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי לבין הגשת התביעה חלפו כשנתיים וחצי בלבד.

ביום 12.5.2011 קיבל בית המשפט את בקשת המבקשים לביטול צו העיקול, נוכח ההכרעה בעניין השתק פלוגתא ונוכח קביעתו כי קדמני נהג בחוסר תום לב כאשר לא צירף לכתב התביעה שהגיש ואף לא לבקשה להטלת עיקול את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתביעה הראשונה.

המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה על ההחלטה מיום 8.5.2011. קדמני הגיש ערעור שכנגד במסגרתו הלין על ההכרעה בעניין השתק פלוגתא; על ההחלטה למחוק את התביעה כנגד עו"ד שחאדה על הסף וכן על ההחלטה מיום 12.5.2011 במסגרתה בוטל צו העיקול.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי ההכרעה ב עניין פסגות אשדוד לא שינתה את ההלכה בנוגע למועד ממנו מתחיל להימנות מרוץ ההתיישנות וההבדל בין ההכרעה בו לבין ההכרעה ב עניין ויינברג נעוצה בהבדל בנסיבות שני המקרים. עם זאת, קבע בית המשפט כי התביעה הכספית לא התיישנה, כיוון שקדמני לא יכול היה לדעת כי נגרמו לו נזקים ובוודאי שלא יכול היה לאמוד את היקפם בטרם ניתן פסק הדין ההצהרתי אשר הכיר בזכותם העדיפה של הרוכשים בעסקה השנייה. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שקדמני ידע על העסקה השנייה הקימה אולי "זכות תביעה מושגית" אך עדיין חסר היה לו הנתון הספציפי של מהות הנזק והיקפו, נתון אותו יכול היה ללמוד רק בעקבות מתן פסק הדין בתביעה הראשונה. לפיכך, מירוץ ההתיישנות החל רק לאחר שניתן פסק דין זה וממילא לא התיישנה התביעה הכספית. בית המשפט ציין גם כי יש לאבחן בין מקרים של ביטול חוזה עקב הפרת חוזה, אז יתחיל מירוץ ההתיישנות המתייחס לזכות ההשבה בעקבות הביטול להימנות החל מהיום בו נשלחה הודעת הביטול, לבין ענייננו. הבחנה זו נובעת מכך שהודעת הביטול היא פעולה משפטית חד צדדית בעלת אופי קונסטיטוטיבי ואינה מחייבת התערבות שיפוטית, אך לא כך בנוגע להכרעה בנוגע לעסקאות נוגדות כמו בענייננו.

בית המשפט קבע עוד כי צדקה רשמת בית המשפט כאשר קבעה כי הגשת התביעה הראשונה, בה נתבקש סעד הצהרתי, אינה חוסמת את הדרך בפני הגשת התביעה הכספית. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי ההכרעה בתביעה הראשונה הייתה נדרשת לצורך הגשת התביעה הכספית ומכאן ברי שאינה יוצרת השתק עילה. נוכח כל זאת, דחה בית המשפט את ערעור המבקשים. להשלמת התמונה יצויין כי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים על קבלת הערעור המתייחס להשתק הפלוגתא ועל דחיית הערעור המתייחס למחיקת התביעה כנגד עו"ד שחאדה על הסף.

5.

בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטת רשמת בית המשפט לבטל את צו העיקול נבעה מההכרעה בעניין השתק פלוגתא ומשבוטלה בהסכמה הכרעה זו "אין עוד מקום להימנע ממתן העיקול". כן קבע בית המשפט כי אין בחוסר תום לבו של קדמני שהתבטא בכך שלא צירף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדן בתביעה הראשונה כדי להצדיק את ביטולו של צו העיקול. נוכח כל זאת, ובהתחשב בכך שסרחאן לא הציע כל נכס שעיקולו יגרום לו נזק פחוּת, נתן בית המשפט צו עיקול ברישום עד לסך של 1,500,000 ש"ח על זכויותיו של המנוח בחלקה.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

6.

בבקשה דנא חוזרים המבקשים על הטענות אותן העלו בפני בית המשפט המחוזי בנוגע לסילוק התביעה הכספית על הסף מחמת התיישנות ומחמת מעשה בית דין וטוענים כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי אין לסלקה. כך, טוענים המבקשים, בין היתר, כי עילת התביעה הכספית זהה לעילתה של התביעה הראשונה. המבקשים מציינים בהקשר זה כי לא ניתן לקדמני היתר לפיצול סעדים בשום שלב משלבי הדיון. כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי מירוץ ההתיישנות החל להימנות החל ממתן פסק הדין שהכריע בתביעה הראשונה. המבקשים טוענים בהקשר זה כי מירוץ ההתיישנות החל להימנות במועד בו נודע לקדמני על העסקה השנייה, ומכאן שהיא התיישנה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מביא ל"תוצאה אבסורדית" הסותרת את עקרונותיו של מוסד ההתיישנות.

7.

המבקשים מלינים גם על החלטת בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת הרשמת הנכבדת בנוגע לביטול צו העיקול וגורסת כי החלטה זו מנוגדת להלכה לפיה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים וכי אין בביטול ההכרעה בעניין השתק פלוגתא כדי להצדיק את ההתערבות בהחלטת הרשמת. המבקשים טוענים בהקשר זה כי בית המשפט לא נימק את סכום העיקול אותו קבע וכי במקרה זה כלל לא מתקיימים התנאים למתן צו עיקול זמני.

8.

המבקשים טוענים עוד כי אין להתייחס לבקשתם כ"גלגול שלישי" כיוון שהערכאה הראשונה שדנה בעניינם הייתה רשמת בית המשפט המחוזי. כן טוענים המבקשים כי אפילו אם הלכת חניון חיפה [ ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה )] חלה על הבקשה דנא הרי שהיא מעוררת סוגיות משפטיות החורגות מעניינם של בעלי הדין. כך, טוענים המבקשים כי יש סתירה מהותית בין התייחסותה של הרשמת ל עניין פסגות אשדוד לבין התייחסותו של בית המשפט לעניין זה וכי הדבר מצביע על צורך בהבהרת ההלכה. כן טוענים המבקשים כי נדרשת הכרעה בעניין המועד ממנו יחל להימנות מירוץ ההתיישנות כאשר מוגשת תביעה לסעד כספי בעניין בו הוגשה בעבר תביעה לסעד הצהרתי ובשאלה האם תביעה לסעד הצהרתי המתייחסת לעסקאות נוגדות במקרקעין יכולה לעצור את מירוץ ההתיישנות.

9.

נוכח כל זאת עותרים המבקשים לביטול קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהתייחס לדחיית התביעה הכספית על הסף ובהתייחס לצו העיקול, ולכך שבית משפט זה יקבע כי התביעה הכספית נדחית על הסף.

דיון והכרעה

10 .

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. אכן, צודקים המבקשים כי הלכת חניון חיפה המתייחסת לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אינה חלה בענייננו, כיוון שהבקשה דנא מופנית כנגד פסק דינה של סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג , בגדרו נדחה הערעור על החלטותיה של השופטת ת' שרון נתנאל בתפקידה כרשמת בית המשפט המחוזי ושתיהן משתייכות לאותה ערכאה (ראו: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 780, 795 (1997); בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 20.3.2012), בפסקה 9 להחלטתי). עם זאת, הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לדחיית התביעה הכספית על הסף, עוסקת בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה (ראו למשל: רע"א 8333/08 CORP SONY

נ' סימן טוב (טרם פורסם, 21.4.2009) בפסקה 12 להחלטתי; רע"א 386/10 עזבון המנוח נקיבלי ז"ל נ' עזבון המנוח פדול ז"ל (טרם פורסם, 4.3.2010) (להלן: עניין נקיבלי ), בפסקה 4 להחלטתה של השופטת א' חיות ). יודגש בהקשר זה כי טענות המבקשים לעניין דחיית התביעה הכספית על הסף שמורות להם והם יוכלו להעלותן בשלב הערעור על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש וככל שערעור כזה יוגש (ראו למשל: עניין נקיבלי ).

דינה של הבקשה להידחות גם בהתייחס לביטול צו העיקול. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים נדירים [ראו למשל: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310 (2000)]. לא מצאתי טעם לחרוג מכך בענייננו, ואין בעובדה כי בית המשפט המחוזי הפך את החלטת הרשמת, כשלעצמה, כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בסוגיה.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.