רע"א 1152/20 Royal Philips Electronic N.V נ. דוד מרום

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.12.2019 (ע"ר 41917-05-19 ו-ע"ר 41956-05-19, השופטת ח' קיציס ), במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.5.2019 (ת"צ 10812-11-14 ו-ת"צ 23139-05-16, השופטת מ' בן-ארי (בסמכותה כרשמת)). עניינן של החלטות אלה בהיתרי המצאה מחוץ לתחום שניתנו מכוח תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות ).

יצוין כי הדרישה לקבלת היתר להמצאת כתבי טענות מחוץ לתחום בוטלה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, כך שכיום בעל דין רשאי להמציא כתבי טענות מחוץ לתחום המדינה אם הוא עומד בתנאי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ). אולם בעת הרלוונטית לענייננו התקנות הישנות היו בתוקף ועל כן נדון לפי הדין הישן.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.

במוקד בקשת רשות הערעור ניצבות שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו כנגד מספר חברות זרות, ובהן המבקשת, Royal Philips Electronics N.V , וחברת LG Electronics Inc

(להלן: בקשות האישור ,

פיליפס ו- LG , בהתאמה ). בבקשות האישור נטען כי החברות הזרות ניהלו קרטלים בינלאומיים לתיאום מחירים של רכיבים אלקטרוניים שיוצרו או שווקו על ידן. בקשות האישור הוגשו בשם הצרכנים הישראליים שנפגעו מתיאומי המחירים הנטענים, בעילה לפי חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק התחרות ; שם החוק שונה ובעת הרלוונטית שמו היה חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988). בקשת האישור הראשונה (ת"צ 10812-11-14) הוגשה על ידי המשיבים 2 ו-3, דוד ורני מרום, בטענה כי החברות הזרות ניהלו קרטל בינלאומי לתיאום מחירים של שפופרות קתודיות שהיוו רכיב במסכי טלוויזיה ומחשב שיוצרו טרם עידן המסכים השטוחים (להלן: מרום ו - הליך השפופרות , בהתאמה). בקשת האישור השנייה (ת"צ 23139-05-16) הוגשה על ידי המשיב 1, איתי לנואל, בטענה כי החברות הזרות ניהלו קרטל בינלאומי לתיאום מחירים של כונני תקליטורים (להלן: לנואל

ו -הליך הכוננים , בהתאמה; לנואל ומרום יכונו יחדיו: המשיבים ).

3.

זמן קצר לאחר הגשת בקשות האישור הגישו המשיבים בקשות למתן היתר להמצאת כתבי הטענות לחברות הזרות במקום מושבן בחו"ל; ובעניינה של פיליפס – בהולנד. המשיבים ניסו להמציא את כתבי הטענות לפי תקנה 500(7) לתקנות הישנות, שקבעה כי בית משפט רשאי להתיר המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". תחילה ניתנו בבקשות האישור היתרי המצאה כאמור, אך חלק מהחברות הזרות עתרו לביטולם, ובסופו של דבר היתכנות ההמצאה מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות נשללה בהסכמת המשיבים לנוכח פסיקת בית משפט זה בהליך אחר (רע"א 925/17 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' AU Optronic Corporation (31.7.2017)).

בהמשך, הגישו המשיבים בקשות להיתר "המצאה למורשה בהנהלת עסקים" מטעם פיליפס בישראל, כאמור בתקנה 482(א) לתקנות הישנות; ואולם, בית המשפט המחוזי (השופט מ' תמיר ) בהחלטותיו מיום 18.1.2019 בהליך השפופרות ומיום 27.3.2019 בהליך הכוננים דחה את הבקשות תוך שקבע כי לא מדובר ב"מורשה" כנדרש בתקנה זו.

אשר ל- LG

– המשיבים הגיעו להסדר דיוני עמה, הן בהליך השפופרות הן בהליך הכוננים, שייתר את ההכרעה בשאלת ההמצאה מחוץ לתחום (להלן: ההסדרים ). הוסכם כי המשיבים ימסרו תרגום לאנגלית של כתבי הטענות בבקשות האישור לידי משרדי עורכי הדין החתומים על ההסדר הדיוני מטעמה של LG , והצדדים יראו בכך המצאה כדין. הצדדים התנו את תקפות ההסדרים באישורו של בית המשפט, והם נחתמו והוגשו לבית המשפט המחוזי במסגרת שתי בקשות האישור; ובמהלך חודש אוקטובר 2017 ההסדרים אושרו על ידי בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 12.11.2017, ובעקבות אישור ההסדרים שלפיהם בוצעה כאמור ל- LG המצאה כדין בישראל, הגיש לנואל בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום ליתר החברות הזרות בהליך הכוננים; ובכלל זה גם לפיליפס – הפעם לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות. בחלוף כחודשיים, הגישו מרום בקשה דומה בהליך השפופרות. מפאת חשיבות הדברים לענייננו אביא את נוסח תקנה 500(10) לתקנות הישנות כלשונה:

המצאה מחוץ לתחום השיפוט

500.רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

...

(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.

במהלך חודש מאי 2018 נעתר בית המשפט המחוזי במעמד צד אחד, לבקשות האמורות, והתיר את המצאתן מחוץ לתחום של בקשות האישור לפיליפס וליתר החברות הזרות. פיליפס מצידה עתרה לביטול היתרי ההמצאה, וטענה שאין בכוחן של ההסכמות שעוגנו בהסדרים כדי לאפשר המצאה כדין ליתר החברות הזרות שאינן צד להסכמות אלה. פיליפס טענה שההסדרים מהווים "המצאה מלאכותית" שאינה עונה על דרישות הדין; ועוד נטען שבהינתן שבקשות האישור הוגשו נגד חברות זרות בגין מעשים שבוצעו מחוץ לישראל, הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לבירורן וכי ממילא חוק התחרות לא חל בנדון.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשותיה של פיליפס בשתי החלטות נפרדות מיום 2.5.2019 (השופטת מ' בן-ארי (בסמכותה כרשמת), להלן: החלטות הרשמת ). נקבע כי אין בעובדה שלא הוגשה לכתחילה בקשה למתן היתר לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות, כדי לחסום את דרכם של המשיבים לעתור להמצאה בדרך זו בשלב מאוחר יותר. עוד נקבע שאין בתקנה 500(10) לתקנות הישנות דרישה שלפיה מקום מושבו של בעל הדין הראשון שלו הומצאו כתבי בי-הדין הוא בישראל; אלא כל שנדרש הוא שההמצאה תיעשה כדין בתחום מדינת ישראל. בית המשפט עמד על כך שההסדרים אינם פסולים או פיקטיביים, והדגיש כי אפילו אם הם פועלים "לרעתה" של פיליפס, הדבר לא הופך אותם ל"הסכמים לרעת צד שלישי" כנטען על ידה; ואגב כך הובהר כי ההסדרים אמנם יצרו מציאות שבה ניתן להקנות סמכות שיפוט בינלאומית כלפי פיליפס, ואולם לא השיתו עליה חיוב משפטי כלשהו. נוסף על כך, הוטעם כי אין פסול בכך ש- LG

החליטה להימנע מדיון בסוגית ההמצאה מחוץ לתחום, והעדיפה למנות מורשה מטעמה בישראל לקבלת כתבי בי-דין. ביחס לטענת פיליפס כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור בקשות האישור, נקבע כי הזיקה המהותית ביותר ביחס לתובענות שעוסקות בהשפעת קרטל על השוק בישראל, היא לפורום הישראלי. לבסוף, בית המשפט סבר שאין מקום להכריע במסגרת הדיון בהמצאה מחוץ לתחום בשאלת תחולתו של חוק התחרות על קרטל שפעל מחוץ לתחומי המדינה.

פיליפס ערערה על החלטות הרשמת, ושני הערעורים נדונו במאוחד ונדחו כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 11.12.2019 (השופטת ח' קיציס ). בית המשפט המחוזי אימץ את הקביעות שבהחלטות הרשמת; ובתוך כך הבהיר כי אין פסול בהסדר דיוני, אפילו אם נערך במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, הכולל מסירה מותנית של כתבי טענות בישראל על מנת לאפשר המצאה לנתבעים זרים. בעניין תחולת חוק התחרות על בקשות האישור, בית המשפט שב וציין כי שאלת ברירת הדין היא שאלה נפרדת משאלת הסמכות הבינלאומית ואין צורך להידרש אליה בשלב זה. הודגש כי סוגית הדין החל כרוכה בבירור טענות עובדתיות, ואין הצדקה לקיים בירור כזה במסגרת הליך מקדמי שעוסק בהיתרי המצאה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.

במסגרת בקשת רשות הערעור חוזרת פיליפס על כל אותן טענות שנטענו על ידה בשני ההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי ההליך דנן מעורר שתי שאלות עקרוניות החורגות מעניינה האישי. האחת, נוגעת ליישומה של תקנה 500(10) לתקנות הישנות מקום שבו המצאה של כתבי טענות מוסדרת בהסדר דיוני. השנייה, נוגעת ליישומה בדין הישראלי של "דוקטרינת ההשפעות" האמריקאית ( Effect Doctrine ), המאפשרת החלה אקס-טריטוריאלית של דיני ההגבלים העסקיים; ובפרט השאלה אם ניתן לנהל תובענה ייצוגית בנוגע לקרטלים שהתקיימו מחוץ לשטח מדינת ישראל.

בנוגע לשאלה הראשונה, פיליפס סבורה שאין להכיר במסירת כתבי טענות, אגב הסדר דיוני כהמצאה "כדין בתחום המדינה" כנדרש בתקנה 500(10) לתקנות הישנות, באופן שמאפשר לקבל היתר המצאה לידי נתבעים שאינם צד להסדר; והדברים אמורים מקל וחומר, כך נטען, כאשר כל תכליתו של ההסדר הדיוני היא לייצר עילת המצאה כלפי צדדים שלישיים. פיליפס שבה על עמדתה שההסדרים מגלמים "חוזה לרעת צד שלישי", משאלה נועדו לצורך קניית סמכות שיפוט בינלאומית ביחס ליתר החברות הזרות בבקשות האישור. לשיטת פיליפס, המצאה היא מסירת כתבי טענות לידי הנתבע – ואילו בענייננו סמכות השיפוט ביחס ל- LG

נרכשה מכוח הסכמתה להתדיין בישראל במסגרת ההסדרים, ולא מכוח מסירת כתבי הטענות לידיה. עוד צוין שתקנה 500 לתקנות הישנות, על כל סעיפי המשנה שלה, נועדה להבטיח קיומה של "זיקה טריטוריאלית אמיתית" לישראל; ובמקרים שבהם הצדדים נדרשים להסדר דיוני הזיקה נוצרת באופן מלאכותי על ידי הסכמת הנתבע הזר. ולדברים נודע משנה תוקף, כך נאמר, בהתייחס לתקנה 500(10) לתקנות הישנות, שלפי הפסיקה אמות המידה למתן היתר המצאה מכוחה הן מחמירות באופן יחסי – וזאת בכדי למנוע "פריצת גבולות" בסוגיית רכישת סמכות בינלאומית.

בכל הנוגע לתחולתה של דוקטרינת ההשפעות, פיליפס סבורה כי זו אינה חלה בדין הישראלי; ובהתאם לכך נטען שחוק התחרות לא חל על קרטלים שפעלו מחוץ למדינת ישראל, וכי ממילא לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית בעילה מכוח חוק זה. עוד נטען, כי יש להכריע בשאלה תחולת דוקטרינת ההשפעות כבר בשלב הבקשה לביטול היתרי ההמצאה, שכן בהיעדר תחולה אקס-טריטוריאלית לחוק התחרות, לא יהיה ניתן לנהל את בקשות האישור מחמת היעדר עילה. לבסוף, הודגש כי מדובר בשאלה עקרונית המשליכה במישרין על כלל התובענות הייצוגיות שעניינן בקרטל שמחוץ לשטחי ישראל.

7.

המשיבים טוענים שיש לדחות את בקשת רשות הערעור כבר מהטעם שפיליפס פעלה בניגוד לתקנה 424 לתקנות הישנות, ונמנעה מלצרף את LG

כמשיבה בהליך על אף שהאחרונה צורפה כמשיבה בבקשות לביטול היתר המצאה. המשיבים אף כופרים בטענה שלא הוכח כי בקשות האישור הומצאו כדין ל- LG , תוך שהדגישו כי החלטות הרשמת מבוססות על ממצא עובדתי, והוא שכתבי הטענות הומצאו לבאי-כוחה של LG

כנדרש בתקנה 477 לתקנות הישנות, שלפיה "דיה ההמצאה למורשה". נטען כי אין פסול בביסוס היתר המצאה לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות על הסדר המצאה שנעשה עם נתבע זר אחר, ומדובר במתווה שהוכר בהליכים דומים; וביחס לשיקולים שהובילו להסדרים, הודגש כי LG

לא זכתה להטבות דיוניות פסולות. הובהר שהתועלת ש- LG הפיקה מההסדרים מתמצית בהסרת הסיכון שההמצאות שבוצעו לנציגיה בארץ יוכרו כהמצאות כדין מכוח תקנה 482 לתקנות הישנות – נתון שעשוי להשליך על הליכים משפטיים אחרים שהיא צד להם. עוד נטען כי LG הייתה ציר מרכזי בקרטלים הנטענים, כך שהיא נתבעת ראויה בבקשות האישור וצירופה אינו מלאכותי; וממילא נדחו טענותיה של פיליפס בעניין זה כאילו ההסדרים הם "חוזה לרעת צד שלישי".

בעניין תחולתו האקס-טריטוריאלית של חוק התחרות, המשיבים סבורים שהדין הישראלי חל על קרטלים בינלאומיים שמשפיעים על צרכנים ישראלים ומיושמים בישראל. המשיבים מפנים לשתי דוקטרינות חלופיות המצדדות בעמדתם: "דוקטרינת היישום" – שלפיה כאשר קרטל תואם מחוץ למדינה מסוימת ומיושם באותה המדינה, ניתן יהיה להחיל את דיני המדינה בה מיושם הקרטל על הצדדים לו; ו"דוקטרינת ההשפעות" – שלפיה לצורך החלה אקס-טריטוריאלית של דיני התחרות לא נדרש יישום בפועל של הקרטל בתחומי המדינה, אלא נדרשת השפעה על התחרות בה.

8.

בהסכמת המשיבים ניתנה לפיליפס רשות להגיש תגובה קצרה לתשובתם. בגדרה פיליפס ציינה כי טענת המשיבים בנוגע לתחולתה של דוקטרינת היישום היא בגדר הרחבת חזית אסורה; וכי בהליכים שהתקיימו עד כה בנוגע לביטולם של היתרי ההמצאה, המשיבים טענו לתחולתו של חוק התחרות רק מכוח דוקטרינת ההשפעות. לגופו של עניין, נטען כי דוקטרינת היישום אינה חלה בדין הישראלי וכי בכל מקרה תנאיה אינם מתקיימים בנסיבות ההליך.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, על הנספחים שצורפו להן – הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

אמות המידה אם ליתן רשות לערער על פסק דין של שופט בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי הן אלו החלות בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי ". אמנם בעבר הובעה עמדה שמשום שמדובר בהחלטות המשתייכות לאותה ערכאה, אין להחיל אמות מידה אלה במצב דברים זה (רע"א 707/12 מולא נ' קדמני , פסקה 10 (21.3.2012); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , נא(3) 789, 795 (1997); לאמות המידה החלות ב"גלגול שלישי" ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), להלן: הלכת חניון חיפה ). עם זאת, דומה כי הגישה הרווחת כיום בפסיקה היא שונה, ולפיה גם בנסיבות אלה יש להחיל את אמות המידה החלות על ערעור ב"גלגול שלישי", כך שרשות ערעור תינתן מקום שהבקשה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך או שמתן רשות ערעור נדרש על מנת למנוע עיוות דין (ראו מני רבים: רע"א 1270/21

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (6.5.2021); רע"א 5755/19

דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד , פסקה 2 (5.12.2019); רע"א 7820/17 Booking.com B.V

נ' חוטה , פסקה 9 (2.11.2017); רע"א 9618/16 אפללו נ' גאידמק , פסקה 5 (3.1.2017); רע"א 4330/15

להט נ' קוברסקי , פסקה 8 (9.12.2015)). אמנם עניינה של פיליפס נדון רק בבית המשפט המחוזי, כך שלא הייתה "ערכאה" אחרת; אלא שבמובן המהותי – והוא העיקר – הבקשה נדונה פעמיים, הן בפני שופטת הערכאה הדיונית (בכובעה כרשמת) הן בפני שופטת ערכאת הערעור (רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited

נ' Albany Park Limited , פסקה ג(1) (18.8.2005)). משכך, אמות המידה החלות על בקשות לערער "בגלגול שלישי" כוחן יפה גם בבקשת רשות הערעור דנן.

10.

פיליפס מצביעה על שאלה עקרונית שלטענתה חורגת מעניינם של הצדדים בהליך הנדון, הנוגעת לתחולתו האקס-טריטוריאלית של חוק התחרות; ובכלל זה האפשרות לנהל תביעות ייצוגיות בנוגע לקרטלים שפעלו מחוץ לשטח המדינה, לנוכח הוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. אכן מדובר בסוגיה נכבדה, שטרם זכתה למענה מקיף בפסיקת בית משפט זה, ואולם דווקא משום כך אין מקום לבררה בגדר הדיון בהמצאה אל מחוץ לתחום. ויודגש, שלב הדיון בהיתרי ההמצאה הוא שלב מקדמי, בהליך שהוא עצמו הליך מקדמי (בקשות האישור), ויפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס :

"כשמתעוררת בשלב הדיון בהיתר ההמצאה שאלה אשר עשויה לעלות שוב במסגרת ההליך העיקרי, על בית המשפט להיזהר ולא להביע דעה נחרצת לגופו של עניין (כגון בשאלת קיומו של החוזה). אין מקום להפוך את היוצרות, ולנהל את המשפט כבר בשלב המקדמי." (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd , פסקה 9 (4.9.2007)).

משכך, היה ופיליפס תעמוד על טענתה בדבר היעדר תחולה אקס-טריטוריאלית לחוק התחרות, זו תידון בבית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשות האישור לגופן. ובכל מקרה, לא זה השלב לדון בה.

11.

כעת לשאלת פרשנותה של תקנה 500(10) לתקנות הישנות. חרף ניסיונה של פיליפס לשוות לסוגיה זו נופך כללי ועקרוני, עניינה נטוע בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינו עומד באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (הלכת חניון חיפה , בעמ' 128); כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש במקרה זה על מנת למנוע עיוות דין. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור מתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות הישנות.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענת פיליפס לגופו של עניין זה. כזכור, לשיטתה של פיליפס, הסכמתה של LG

במסגרת ההסדרים להתדיין בישראל, אינה מקיימת את תנאי תקנה 500(10) לתקנות הישנות, מאחר שלעמדת פיליפס ההמצאה אינה מהווה המצאה כדין בתחום המדינה. אין בידי לקבל טענה זו. תקנה 500(10) לתקנות הישנות אמנם דורשת שההמצאה לנתבע הראשון תתבצע בתחום המדינה , אולם אין משמעות הדבר שנדרשת זיקה טריטוריאלית שלו למדינה (ראו גם: קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 129 (2000) ). כלומר, הנתבע הראשון "ייתפס" בתחום המדינה בכל מקרה של המצאה כדין, בכלל זה גם בעת שהוא שוהה בישראל שהות ארעית, או כאשר הסכים על דעת עצמו לקבל את מרות הדין הישראלי באמצעות הסדרי ההמצאה הנוהגים. עוד יצוין בהקשר לכך, כי במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות הושמטה הדרישה שההמצאה תהא "בתחום המדינה" (תקנה 166(9) לתקנות החדשות).

בענייננו – LG

אמנם אינה בעלת זיקה טריטוריאלית לישראל, אך היא הסכימה לקבל לידה את כתבי הטענות בבקשות האישור באמצעות באי-כוחה; מרגע שכתבי הטענות הומצאו לבאי-כוחה בישראל, ניתן לראות בה כ"בעל דין" שהתובענה הומצאה לו כדין ובתחום המדינה.

12.

מן הראוי להדגיש כי איני שותפה לחשש שהעלתה פיליפס מהסדרים דיוניים "מלאכותיים", כלשונה, שנועדו לייצר עילת המצאה ביחס לצדדים שלישיים זרים. כפי שעולה מנוסח הרישא של תקנה 500 לתקנות הישנות, אפילו אם נמצא שהתקיימו התנאים המנויים בתקנה 500(10) לתקנות הישנות, לבית המשפט הוקנה שיקול דעת אם להתיר את ההמצאה (רע"א 6970/18 Booking com B.V

נ' לב , פסקה 8 (13.11.2019); רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ , פסקה 30 (19.7.2009)). וככל שמדובר בהסדר דיוני מלאכותי שמטרתו אך להזיק לצדדים שלישיים זרים, לבית משפט נתון שיקול הדעת כמו גם הסמכות להימנע במקרים המתאימים ממתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום. ואולם כי שהוברר לעיל, המקרה שלפניי אינו נמנה עם שורת חריגים אלה. יצוין כי אמנם בינתיים נכנסו לתוקף התקנות החדשות; אך גם במסגרתן, ואף שלכתחילה לא נדרש עוד היתר לצורך המצאה מחוץ לתחום, גם כיום נתונה לבית משפט סמכות להורות "שבנסיבות העניין" שלפניו אין לאפשר את המצאת כתבי הטענות מחוץ לתחום המדינה (תקנה 167(ב) לתקנות החדשות ).

סוף דבר

13.

בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת (פיליפס) תישא בהוצאת המשיבים בסך 10,000 ש"ח.