רע"א 4038/09 גיל ברונשטיין נ. ד"ר בלינדר ג'ורג-מאר בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת ד' גנות ), לפיה ניתנה למשיבים 1 ו-2 הארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי, וכן ניתן להם היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה.

רקע

2.

המבקש הגיש את תביעתו כנגד המשיבים, בגין רשלנותם באבחון מחלת הסרטן בגופו. לטענתו, כתוצאה מרשלנותם אובחנה מחלתו באיחור, ולפיכך הטיפול בה החל באיחור, דבר שהביא למצב הבריאותי הקשה בו הוא נמצא כיום. כאשר שהה המבקש אצל משפחתו בוונצואלה אובחנה אצלו מחלת הסרטן, והוא עבר בבית חולים שם ניתוח כריתה נרחבת של הגידול ומבנים אנטומים סמוכים.

3.

התובענה הוגשה במקור לבית משפט השלום בתל אביב יפו, ביום 5.10.2006. בשלב מסוים הועברה התובענה לבית המשפט המחוזי, וביום 29.1.2009 הוגש כתב תביעה מתוקן בשנית. מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, כי רק הנתבעת 5 מימשה את זכותה להגיש כתב הגנה מתוקן, ונראה כי שאר הנתבעים ויתרו על כך.

4.

ביום 18.2.2009 הוגשה על ידי המשיבים בקשה להארכת המועד להגשת הודעת צד שלישי כנגד בית החולים בוונצואלה, וכן בקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

ביום 6.4.2009 קיבל בית המשפט את שתי הבקשות. בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד, בית המשפט קיבלה על אף העובדה שהיא הוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, בניגוד לקבוע בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות ). כן ציין בית המשפט, כי על פי תקנה 528 לתקנות, היה על המשיבים לפרט "טעמים מיוחדים" להגשת הבקשה באיחור, אלא שהם לא הביאו כל טעם לאיחור בהגשת הבקשה, לא כל שכן טעם מיוחד. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים, לפיה השיהוי בהגשת הבקשה הינו בן 13 ימים בלבד ;

משום שהוגש כתב תביעה מתוקן ביום 21.1.2009, על פי תקנה 94 לתקנות, היה על המשיבים להגיש את ההודעה לצד שלישי עד ליום 5.2.2009. בית המשפט הוסיף, כי הדיון נדחה לקדם משפט לצורך הגשת תחשיבי נזק ליום 5.7.2009, ועל כן היענות לבקשת הארכת המועד לא תאריך את ההליך ולא תסרבל אותו. בית המשפט ציין, כי תחושת הצדק תיפגע אם תידחה הבקשה להארכת מועדים להגשת הודעת צד שלישי. כן ציין בית המשפט, כי העובדה שניהול התובענה נמשך מאז שנת 2006 הינה במידה רבה באחריות המבקש דווקא, וכי חל איחור רב בהעברת מסמכים רלוונטיים לידי המשיבים, מסמכים שהיו דרושים להם לצורך הגשת הודעת צד שלישי. נקבע, כי לא ניתן להתעלם מטענת המשיבים, לפיה הנזק או חלקו נגרמו גם ו/או רק בשל טיפול רשלני שניתן למבקש בבית חולים בוונצואלה, טענה הנתמכת בחוות דעת רפואית. על כן, לצורך עשיית משפט וצדק, יש מקום להיענות לבקשה על מנת לברר את חלקו של בית החולים- אם בכלל- באחריות לנזקי המבקש.

6.

באשר לבקשה להמצאה מחוץ לתחום נקבע, כי העילה שבבסיס ההודעה היא עילה "טובה" ו"בת סיכויים". זאת, בעקבות העובדה כי טענת המשיבים, לפיה ביצוע הניתוח בבית החולים בוונצואלה עם שוליים נגועים, וכן היקף הטיפול שניתן למבקש לאחר מכן וסוגו הינם חלק מהגורמים להישנות הגידול, נתמכת בחוות דעת רפואית. עוד נקבע, כי במקרה דנן מתקיימת החלופה הקבועה בסעיף 500(10) לתקנות, קרי, בית החולים בוונצואלה הוא בעל דין דרוש ונכון, והתובענה כנגד הנתבעים המקומיים הוגשה כהלכה ;

התובענה הוגשה כהלכה כנגד המשיבים, מכיוון שאם תתקבלנה טענותיו של התובע, קיים סיכוי שהתובענה שהוגשה כנגד המשיבים או מי מהם תתקבל. הצד השלישי, הוא בית החולים בוונצואלה, הוא בעל דין "נכון" בתביעה, שהרי אילו היה מדובר במוסד רפואי בתוך תחומי המדינה, אזי לא היה ספק בסמכותו של בית משפט זה לדון בהודעת צד שלישי שהייתה מוגשת כנגדו.

טענות המבקש

הודעת צד שלישי

7.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי קבלת הבקשה להארכת המועד למשלוח הודעת צד שלישי לא תביא לעיכוב הדיון ולסיבוכו. נטען, כי הוספת צד שלישי לתובענה, שנתיים לאחר הגשת כתב תביעה, לאחר שנשמעה עדותו המוקדמת של המבקש, ולאחר שנקבע מועד להגשת תחשיבי נזק, תאריך את הדיון ותכביד עליו במידה ניכרת, וכך תגרום לו עיוות דין.

8.

עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי השיהוי בהגשת הבקשה הוא בן 13 ימים בלבד ;

מאחר והמשיבים ויתרו על זכותם למשלוח כתב הגנה מתוקן, המועד למשלוח הודעת צד שלישי הוא המועד בו הוגש כתב ההגנה האחרון בפועל, קרי, ביום 28.10.2008. על פי הטענה, מכיוון שמדובר באיחור של כארבעה חודשים, חייבים היו המשיבים לצרף תצהיר מפורט ומנומק המסביר את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה (על סמך צירופן של תקנה 241, תקנה 220(ב) רישא ותקנה 528 סיפא). המבקש מוסיף וטוען, כי השיהוי בהגשת הבקשה לא נבע בשל כך שהוא לא מסר לידי המשיבים מסמכים רפואיים ;

ראשית, חוות הדעת הרפואית מטעם המשיבים, הנסמכת על חומר רפואי, הוגשה עוד ביום 28.10.2008, והדבר מדבר בעד עצמו. שנית, בניגוד לקביעה, הנתבעים האחרים פנו רק לאחרונה בדרישה לקבל את החומר האמור, והוא הומצא להם מיידית.

היתר המצאה

9.

על פי הטענה, שגה בית המשפט, הן בהיבט של סדרי דין והן לגופו של עניין, בקבעו כי חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המשיבים היא ההופכת את העילה שבבסיס ההודעה לצד שלישי ל"טובה" ו"בת סיכויים". בהיבט של סדרי דין נטען, כי בניגוד לתקנה 501(א) לתקנות, לבקשה לא צורף תצהיר, המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה ומפרש את נימוקי הבקשה. המבקש מציין את החשיבות הרבה שבהגשת תצהיר כתימוכין לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה חמישית-1988, בעמ' 227, ע"א 65/81 Fiat Auto , S.P.A Torino

נ' אשדוד בונדד בע"מ ואח', פ"ד לז(3) 837

(1983), וכן ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי , פ"ד מד(4) 545 (1990)). המבקש מוסיף וטוען, כי העילה שבבסיס ההודעה לצד שלישי - הישנות הגידול וטיפול שגוי - כלל איננה עילת התביעה עליה מבוסס כתב התביעה שהוגש על ידו ;

עילת התביעה שבכתב התביעה הינה אי אבחון ואיחור באבחון מחלת הסרטן אצלו, אשר הביא למצבו הקשה כיום. על כן, בית החולים בוונצואלה אינו צד דרוש להכרעה בתביעה, ואין זיקה של ממש בין נשוא התביעה לבין בית החולים בוונצואלה.

10.

עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי התובענה נגד המשיבים הוגשה "כהלכה", וכפועל יוצא יש לדון בטענותיהם כלפי צד שלישי, שאם תתקבלנה- עשויות לאיין או להפחית את אחריותן של המבקשות לנזקי התובע. לטענת המבקש, גם אם תתקבל טענת המשיבים, לפיה בית החולים בוונצואלה גרם נזק למבקש, הרי שאין בכך כדי למנוע הכרעה באחריותם של המשיבים. על פי הטענה, אין לכפות על המבקש לתבוע בעל כורחו גורם ממנו אינו

מבקש סעד כלשהו.

11.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מהדרישות האלמנטריות הקבועות בדין, כתנאי למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. כך, לא באו במכלול שיקוליו של בית המשפט התנאים המוקדמים- איזהו "הפורום הנאות" לדון בתביעה, ולאיזו מדינה "מירב הזיקות לעניין". בהקשר זה על בית המשפט לשקול שני שיקולים: האחד, שיקולי נוחות, ובכללם הקושי באכיפת פסק הדין שיינתן. השני, שיקולים מהותיים, שעניינם בציפיותיהם הסבירות של הצדדים ובעניין שיש לשיטת המשפט בתובענה. על פי הטענה, המבקשים לא עומדים באף אחד מן השיקולים האמורים לעיל: במסגרת שיקולי הנוחות, לבית החולים בוונצואלה אין קשר כלשהו לישראל, רופאיו אינם פועלים בישראל, הניתוח שעבר התובע היה בוונצואלה, המעשים והמחדלים המיוחסים לבית החולים התרחשו בוונצואלה. לכן נטען, כי ישראל אינה "הפורום הנאות", וכי נסיבות אלו, על פניו, נוטות בבירור לעבר וונצואלה והחלתו של הדין שם. במסגרת השיקולים המהותיים נטען, כי יש לבחון בראש ובראשונה את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים. ברי, כי בית החולים בוונצואלה לא יכול לצפות שיידרש להתדיין בישראל כתוצאה מהניתוח שביצע לתובע, ולא היה עליו להביא בחשבון את האפשרות שיתבע בישראל. עוד נטען, כי בהתאם לאמנות הרלוונטיות וליחסים המשפטיים בין שתי המדינות, בתי משפט בוונצואלה כלל לא יכירו בפסק הדין העשוי להינתן בהודעה לצד שלישי ולא יאכפוהו. על פי הטענה, שיקול זה כשלעצמו, די היה בו כדי שבית המשפט המחוזי ידחה את הבקשה למתן היתר המצאה או לצירוף צד שלישי על הסף.

12.

לבסוף טוען המבקש, כי גם אם מבחינה פורמלית גרידא בית החולים בוונצואלה נחשב בעל דין נכון בתובענה, הרי שהנימוקים שפורטו לעיל

מחייבים הימנעות ממתן היתר, בגדר שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט מכוח תקנה 500 לתקנות. זאת ועוד ; למשיבים לא ייגרם כל נזק אם תתקבל בקשת רשות הערעור, שכן יוכלו הם להגיש כתב תביעה בהליך נפרד כנגד בית החולים בוונצואלה. לעומת זאת, צירוף צד שלישי להליך עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך, ולהביא לעיכוב הדיון באופן משמעותי.

טענות המשיבים

המשיבים 1 ו-2

13.

לטענת המשיבים 1 ו-2, על פי ההלכה, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו של בית המשפט בערכאה הדיונית, ובעיקר בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול המשפט. לפיכך נטען, כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

14.

לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי מטרתה העיקרית של הודעה לצד שלישי היא לרכז את כל ההתדיינויות הנובעות מאותה עילה או מעילות הצומחות ממערכת עובדתית אחת, תחת הליך אחד. מטרה נוספת היא הרצון להימנע מפסיקות סותרות בשתי התביעות. לטענת המשיבים, משלוח הודעת צד שלישי לבית החולים בוונצואלה מתבקשת על יסוד הטעמים האמורים.

15.

עוד טוענים המשיבים, כי הארכת המועד שניתנה להם למשלוח הודעת צד שלישי הינה בת 13 ימים בלבד, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, ההודעה לצד שלישי לא תעכב את ההליך, ובית המשפט המחוזי אף ציין מפורשות בהחלטתו, כי הארכת המועד שניתנה לא תגרום לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 5.7.2009. כן נטען, כי ההליך נמצא ממילא בשלבים מוקדמים, על אף שנשמעה עדותו של המבקש, על פי תקנה 171, לאור מצבו. לטענת המשיבים 1 ו-2, טענת המבקש, לפיה ההודעה לצד שלישי תעכב את ההליך, הינה תמוהה, לאור העובדה שהמשיבים עושים כל שלאל ידם כדי לזרז את הדיון ולייעלו, בכל הנוגע להשלמת ההליכים המקדמיים ולהגשת חוות הדעת מטעמם, בעוד המבקש עצמו לא עושה כן.

16.

באשר למחדלים הפרוצדוראליים שנפלו בבקשה נטען, כי על אף חשיבותם של סדרי הדין, בית המשפט אינו כבול אליהם ומוטל עליו לבחון קיומם של אמצעים חלופיים העשויים לרפא

את נזקו של הצד שכנגד כתוצאה מהפגם הדיוני. במקרה דנן, יש בהוצאות אשר הוטלו על המשיבים לטובת המבקש בסך 5,000 ש"ח, אשר הועברו לידיו, כדי לרפא את נזקו. מכל מקום נטען, כי אפילו היה בית המשפט המחוזי מוחק את הבקשה בעקבות הפגמים הפרוצדוראליים, עדיין היה באפשרותם של המשיבים להגיש בקשה נוספת, מתוקנת, אשר הייתה מובילה לאותה תוצאה.

17.

עוד טוענים המשיבים, כי על פי ההלכה הפסוקה, בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. כן נקבע, כי חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בגין רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות דעת כזו (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן , פ"ד נה(4) 898 (2001)). מכאן מבקשים המשיבים להקיש לענייננו, כי ההודעה לצד שלישי מטעמם, הנתמכת בשתי חוות דעת רפואיות הערוכות כדין, מגלה עילה כלפי בית החולים בוונצואלה.

18.

באשר לטענת המבקש בדבר אי נאותות הפורום, לצורך היתר ההמצאה אל מחוץ למדינה טוענים המשיבים, כי נטל השכנוע בעניין זה אינו רובץ לפתחם ;

על הטוען לפורום בלתי נאות להוכיח, כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתובענה, וכי בין בתי המשפט, ידו של בית המשפט הזר על העליונה (ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה , פ"ד מח(2) 77 (1994)). על פי הטענה, המבקש לא עמד בנטל זה ולא הציג ולו טעם אחד שיש בו כדי להצביע על כך שבית משפט אחר קנה סמכות לדון בתובענה. כן טוענים המשיבים, כי על רקע ההתפתחות הטכנולוגית

ותהליכי הגלובליזציה שחלו בעשורים האחרונים, נטיית בתי המשפט להיעתר לטענת הפורום הבלתי נאות הלכה ופחתה, ועימה נחלש גם המבחן של "מירב הזיקות" לבדיקת נאותות הפורום (רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P

נ' טכנו הולד אחד בע"מ (לא פורסם, 11.4.2005)).

19.

על פי הטענה, בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירורה של התביעה, שהינה תביעה בעילה של רשלנות רפואית של המבקש החי בישראל, העדויות הרפואיות על נזקיו הנטענים הן של רופאים ומומחים ישראליים, וכי גם המומחים מטעמו של בית החולים בוונצואלה שיעידו על מצבו של המבקש ידרשו ממילא להגיע לישראל לשם בדיקת המבקש.

20.

לסיום טוענים המשיבים, כי המשיב לא הודיע על כוונתו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי ואף לא ביקש עיכוב ביצועה של ההחלטה, וכי הם שינו את מצבם לרעה. זאת, בכך שפעלו לתרגום ההודעה לצד שלישי ולתרגום חוות הדעת הרפואית מעברית לספרדית, וכן שילמו אגרה בגין ההודעה לצד שלישי וביצעו מסירה שלה לבית החולים בוונצואלה. על פי הטענה, אילו הודיע המבקש על כוונתו לערער, היו נחסכות מהמשיבים ההוצאות בגין הפעולות האמורות, בסך למעלה מ-3,000 ש"ח.

המשיבים 3 ו-4

21.

לטענת המשיבים 3 ו-4, בית החולים בוונצואלה הוא צד חיוני להליך. צירופו נדרש גם מטעמים של יעילות דיונית, המחייבת ליבון סוגיית החבות כלפי כל הנוגעים בדבר בהליך אחד. הדבר גם ימנע החלטות סותרות באותו עניין.

22.

לטענתם, חששו של המבקש, לפיו צירופו של בית החולים בוונצואלה יאריך את הדיון ויקשה עליו, בעיקר נוכח מצבו הבריאותי הקשה, אינו מוצדק, שכן עדותו כבר נשמעה.

23.

באשר לפגמים הדיוניים נטען, כי חיוב המשיבים 1 ו-2 בהוצאות יש בו כדי לרפא פגמים אלו, ואין לפגוע בשל כך בזכות המשיבים לצירוף צדדים שלישיים.

24.לסיום נטען, כי הלכה היא שבית המשפט שלערעור אינו נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושאים דיוניים כמו אלו שבמוקד הדיון כאן, וגם מן הטעם הזה אין לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

הודעת צד שלישי

25.

מטרתה העיקרית של הודעה לצד שלישי היא לרכז בתובענה אחת את כל ההליכים המשפטיים בעניין מסוים, ולחסוך בכך התדיינויות נוספות, בין הנתבע לבין הצד השלישי (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007, בעמ' 425).

26.

תכלית זו מתקיימת במקרה שבפניי ;

צירופו של בית החולים בוונצואלה כצד להליך, על ידי הודעת צד שלישי, מרכזת, למעשה, שני הליכים משפטיים באותו עניין, בתובענה אחת. אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה העילה שבבסיס ההודעה לצד שלישי שונה מהעילה שבכתב התביעה, ולפיכך אין מקום להודעה זו ; המבקש תובע את המשיבים בגין אי אבחון מחלת הסרטן בגופו, מחדל אשר הוביל למצבו כיום, והתובעים מעוניינים לשלוח הודעת צד שלישי לבית החולים בוונצואלה, בטענה כי הטיפול שניתן שם למבקש היה שגוי, וגרם להישנות הגידול

בגופו. קביעת היקף אחריותו של בית החולים, אם בכלל, רלוונטית להכרעה בשאלת היקף אחריותם של המשיבים, ככל שקיימת. נראה, כי זו הסיבה בגינה קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, על אף הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בה, בהם אעסוק להלן.

27.

המשיבים הגישו את בקשתם להארכת המועד להגשת ההודעה לצד שלישי ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, בניגוד לקבוע בתקנה 241, ואף לא סיפקו טעם לאיחור, לא כל שכן טעם מיוחד, כנדרש בתקנה 528. בית המשפט המחוזי ראה לנכון לאפשר הגשת ההודעה לצד שלישי על אף הפגמים הללו. החלטתו זו אינה נטולת בסיס, שכן "הפרוצדורה אינה מיטת סדום ש בה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן" ( ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477 , 479 (1966)).

בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר (השוו: ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2009)). מכל מקום, כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בדבר אופן ניהולו של ההליך, ובעניין שבפניי אין הצדקה לחריגה מכלל זה.

28.

מצבו הקשה של המבקש לא נעלם מעיניי. יחד עם זאת, הגשת הודעת צד שלישי אינה חייבת להוביל לעיכוב בתיק ; משהוגשה הודעת צד שלישי, לבית המשפט שיקול דעת רחב להורות על בירורה בכל שלב של ההליך- בשעת הדיון בתובענה העיקרית, לאחר סיום הדיון בה, או לאחר מתן פסק הדין בה, כפי שנקבע בתקנה 222:

"בית המשפט או הרשם... רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך - לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון".

בית המשפט המחוזי ינהג בעניין זה כחכמתו, כאשר מצבו של התובע ודאי יהיה לנגד עיניו, כפי שהיה לנגד עיניו עת החליט על הקדמת עדותו של התובע. בטווח המיידי, בית המשפט ציין מפורשות, כי הארכת המועד להגשת הודעת צד שלישי לא תביא לדחיית קדם המשפט, שנקבע ליום 5.7.2009. יודגש: אלמלא התעכבו המשיבים במשלוח ההודעה לצד שלישי, אזי הייתה זו זכותם להגישה, ללא נטילת רשות, לפי תקנה 216. העיכוב הקטן שחל בהגשת ההודעה, בשים לב לעובדה כי הארכה שניתנה לא גררה אחריה עיכוב בהמשך שמיעת התיק, אינו מצדיק מחיקתה מטעם זה. זאת ועוד: בית המשפט, המצוי בהיסטוריה של ההליך, קבע כי העיכוב בהליך הוא בעטיו של התובע. כן נקבע, כי טענת המשיבים, לפיה השיהוי בהגשת ההודעה לצד שלישי נבע מאיחור רב בהעברת תוצאות בדיקת ה- C.T.

לידיהם, אינה משוללת יסוד, שכן בישיבת קדם המשפט שהתנהלה ביום 12.3.2009 התברר כי המבקש טרם העביר למשיבים את תוצאות בדיקת ה- T . C

המקורית. אין מקום להתערב בשיקול הדעת של בית המשפט שנתן לכך משקל.

29.

בהקשר זה אציין, כי העיכוב שחל בהגשת ההודעה לצד שלישי הוא אכן בן 13 ימים בלבד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. על פי תקנה 94 לתקנות, משהוגש כתב טענות מתוקן, עומדים לרשות הצד שכנגד 15 ימים להשיב עליו, או להגיש כתב טענות מתוקן מטעמו. על פי תקנה 220(ב) לתקנות, הודעת צד שלישי תוגש בידי הנתבע בתוך הזמן שנקבע להגשת כתב הגנתו. במקרה דנן, המבקש הגיש כתב תביעה מתוקן ביום 21.1.2009, ועל כן המשיבים יכולים היו להגיש כתב הגנה מתוקן- והודעת צד שלישי- עד ליום 5.2.2009. העובדה כי המשיבים בחרו שלא להגיש כתב הגנה מתוקן אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. לשונה של תקנה 220(ב) ברורה, ולפיה " ההודעה לצד השלישי תוגש בידי בעל הדין בתוך הזמן שנקבע להגשת כתב הגנתו" , משמע, מועד הגשת ההודעה לצד שלישי נקבע במועד הגשת כתב ההגנה ;

ויתור על הגשת כתב הגנה מתוקן אין משמעו ויתור, מניה וביה, על הגשת הודעה לצד שלישי, כפי שטוען המבקש. מדובר איפוא באיחור קטן שנבע, כפי שקבע בית המשפט, גם מהתנהלותו של התובע-המבקש.

היתר המצאה

30.

על המבקש היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה להראות, כי עניינו בא בגדרה של אחת החלופות שבתקנה 500 לתקנות. זו לשונה של החלופה הרלוונטית לענייננו, הקבועה בתקנה 500(10):

500."רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

...

(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".

בתקנה זו קבועים שלושה תנאים למתן היתר ההמצאה: בעל הדין הזר הוא בעל דין "דרוש"

או "נכון" ;

התובענה הוגשה "כהלכה" כלפי בעל הדין המקומי ; גם כאשר התנאים הללו מתקיימים, ההחלטה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט- כאמור ברישא של תקנה 500: " רשאי בית המשפט וגו'". להלן אבחן את התקיימותם של התנאים הללו במקרה שבפניי.

31.

לצורך הבחינה, האם בעל הדין הזר הוא בעל דין "דרוש" או "נכון", יש לשאול את השאלה ההיפותטית הבאה: אילו שני בעלי הדין, המקומי והזר, היו יושבים בתחום המדינה, האם היו שניהם צדדים נכונים לתביעה? (ראו: ע"א 98/67 ליבהר נ' "גזית ושחם ", פ"ד כא(2) 243 (1967)). בפסיקה נוסחו שני מבחני משנה לשאלה זו, בהנחה שמקום מושבו של הצד הזר היה בארץ: האם היה בית המשפט מוסמך לברר את התביעה נגדו ; והאם התביעה נגד הצד הזר הייתה ראויה להתברר יחד עם התביעה נגד הצד היושב בארץ. כן על בית המשפט לבדוק, האם למבקש היתר ההמצאה יש "תביעה ראויה לטיעון" כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר (השוו: רע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A , פ"ד נט(1) 24 (2004)).

32.

במקרה דנן, אילו מקום מושבו של בית החולים היה בארץ, ברור, כפי שציין בית המשפט, כי הייתה לו סמכות לברר את ההודעה לצד שלישי. אף לשאלה השניה יש להשיב בחיוב ; ההודעה לבית החולים הייתה ראויה להתברר יחד עם התביעה נגד המשיבים, אילו ישב בית החולים בארץ, משום ששתי התביעות שזורות זו בזו, הן בנוגע לשאלת האחריות לנזקי התובע, והן בנוגע לסוגיית גובה הנזק. כמו כן, בבסיס ההודעה לצד שלישי קיימת "תביעה ראויה לדיון", וזאת בעיקר בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, האונקולוג פרופ' קוטן, הקובעת כי "ללא צל של ספק, אחת הסיבות להתפתחותה של הישנות מקומית בלשון אצל התובע הן ההחלטות הטיפוליות בוונצואלה - שילוב של כריתה בשוליים נגועים, ומנת קרינה בלתי מספקת". בהקשר זה יודגש, כי לצורך הוכחת "עילה טובה לדיון" אין המבקש חייב להראות עילה חזקה, באותה מידה בה היא נדרשת במשפט עצמו.

33.

תובענה שהוגשה "כהלכה" נגד בעל הדין המקומי היא תובענה שהגשתה עומדת בכל הדרישות הפורמליות והפרוצדורליות הכלולות בתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, תובענה כזו אינה פסולה או משוללת יסוד על פניה, גם לגופו של עניין (ראו: ע"א 481/84 אטלנטיק חברה לדיג נ'

Astilleros Y. Talleres Dell Noroeste S.A . פ"ד מב(3) 102 (1988) (להלן: עניין אטלנטיק )). במקרה דנן, אין כל טענה כי התובענה לא הוגשה כראוי מבחינת סדרי הדין. כמו כן, נראה כי התובענה אינה משוללת יסוד על פניה, וטענה כזו אף לא באה בפניי.

34.

כאשר התקיימו התנאים הקבועים בתקנת המשנה, יבחן בית המשפט את המקרה מתוך ראיה כוללת של כלל הנסיבות, זאת מתוקף שיקול הדעת המסור לו, לפי תקנה 500 (ראו: עניין אטלנטיק ). בין השיקולים בשלב זה קיים שיקול "הפורום הנאות"- האם בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים לדון בתובענה? בענייננו, הטענה כי מדובר בפורום לא נאות לא הועלתה בערכאה הדיונית, ודי בכך כדי למנוע

מן המבקש להעלותה במסגרת בקשת רשות הערעור.

35.

בבחינת למעלה מן הצורך אומר, שספק בעיני אם צד להליך שאינו בעל הדין הזר יכול להעלות טענת "פורום בלתי נאות". באופן טבעי, טענה זו מועלית על די בעל הדין הזר, לאחר שהומצאה לו התביעה נגדו. כך קובעת תקנה 502(ב) לתקנות:

502.בקשה לבטל צו המצאה מחוץ לתחום השיפוט [469]

...

(ב)

הומצא לבעל דין כתב בי-דין מחוץ לתחום המדינה, רשאי הוא לבקש את ביטול הצו המתיר את ההמצאה או לכפור בכתב הטענות בסמכות בית המשפט לדון בתובענה, והכל לא יאוחר מהיום שבו הוא טוען לראשונה לגופה של התובענה.

36.

ההגיון מלמד, שהעלאת טענה בדבר אי נאותות הפורום שמורה לנתבע הזר בלבד, שכן לו העניין בהוכחת הדבר, ואין מקומה להישמע מפי צד אחר לתובענה. במקרה דנן, מה עניין למבקש בשאלת נאותות הפורום הישראלי לדיון בתובענה שצדדיה הם המשיבים והנתבע הזר, הוא בית החולים בוונצואלה? ובהיקש לעניין אחר שנידון בפסיקה:

"לטענת המשיבה, אכיפת פסק הדין נגדה (אם יינתן כזה) תהיה נוחה יותר בפורום האמריקאי... אפשרות אכיפת פסק הדין שיינתן מהווה שיקול לגיטימי לעניין בחירת "הפורום הטבעי" לדיון. ואולם בענייננו, ראויה טענה זו להישמע מפיו של התובע, אשר חפץ בקבלת תביעתו, ולא מפיו של הנתבע אשר מתגונן נגדה. התובע הוא זה שנוטל על עצמו את הסיכון שבאי אכיפת פסק הדין, ולכן בידו הבחירה אם להביא שיקול זה במשוואת השיקולים שלפנינו, אם לאו" (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co . , פ"ד נב(1) 109 (1998) . ההדגשות אינן במקור- מ' נ' ).

אם יעלה

הנתבע הזר טענת פורום לא נאות, ידון בה בית המשפט בעיתה.

תצהיר

37.

עוד טוען המבקש בפניי, כי לבקשה להיתר המצאה לא צורף תצהיר, כנדרש בתקנה 501. זו לשונה של תקנה 501(א) לתקנות:

"לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה".

38.

התצהיר המוגש בתמיכה לבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אינו נדרש כעניין פורמלי גרידא:

"הבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט... חייבת להיות נתמכת בתצהיר, שבו יפרש המצהיר, בראש ובראשונה, שניים אלה: ראשית, כי הוא מאמין שיש לתובע עילת תביעה טובה ; שנית, היכן נמצא או ייתכן שנמצא הנתבע. נוסף על כך חייב המצהיר, בהתאם לתקנה 501, לפרש בתצהיר את נימוקי הבקשה... התצהיר שנדרש כתימוכין לבקשה הוא בעל חשיבות רבה ואינו נדרש כעניין שבשגרה, הרי על יסודו מרחיבים את מרותו של בית משפט בישראל ומטילים אותה על תושב חוץ... לפיכך לא די באזכור התובענה שהוגשה ותוכנה בתצהיר, אלא יש צורך באימות העובדות הרלוונטיות המעמידות את סמכותו של בית המשפט. בתצהיר מעורפל המפרט כללית את נסיבות הרשלנות לא סגי" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית-1995, בעמ' 247).

39.

בענייננו, צורפה לבקשה חוות דעת רפואית, אשר בכוחה ללמד על עילת תביעה טובה, על מיקומו של הנתבע-הצד השלישי, ועל נימוקי הבקשה. איני רואה טעם טוב לבטל את הבקשה רק כדי שהמשיבים יגישו בקשה חדשה, כאשר כאמור, חוות הדעת מצביעה לכאורה על קיומה של עילה נגד צד שלישי (השוו:

רע"א 11119/05 Invensys Powerware Limited

נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 25.4.2006)).

סוף דבר

40.

מחלתו הקשה של המבקש-התובע מעוררת תחושה קשה לגבי כל עיכוב בבירור המשפט, ואולם בית המשפט, הבקיא בהליך, הסביר כי העיכוב שנגרם עד כה מקורו בתובע עצמו. חזקה על בית המשפט שייתן למצבו הבריאותי של התובע משקל בניהול ההליך, כפי שעשה עד עתה. לגוף העניין, לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

41.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.