רע"א 4181/11 קלאב מדיטראנה (ישראל)בע"מ נ. עזבון המנוח רועי סטרניק בע"מ

1.

המשיבים 3-1 (להלן: התובעים) הגישו תביעה נגד המבקשת ומשיבים נוספים. עניינה של התביעה בפיצויים בגין תאונת סקי שאירעה באיטליה בה קיפח רועי סטרניק ז"ל את חייו בהיותו בן 12. המשיבים 3-2 הם הוריו של רועי. המבקשת (הנתבעת 1) היא החברה הישראלית ששיווקה לתובעים את חבילת הנופש לאתר הסקי באיטליה. בין הנתבעים גם החברה האיטלקית שהפעילה את אתר הסקי, בית הספר ומדריך הסקי האיטלקי וכן חברה ישראלית נוספת שארגנה את קבוצת הנוסעים עליה נמנו התובעים.

2.

המבקשת (שהיא כאמור חברה ישראלית) וכן החברה האיטלקית הגישו לבית המשפט כל אחת בנפרד בקשה לעיכוב הליכים מחמת פורום לא נאות. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' דודקביץ) דחה את הבקשות. בית המשפט סקר בהחלטה מפורטת וברורה את המסגרת הנורמטיבית החלה לגבי בקשות שכאלו. בית המשפט עמד על ההלכה לפיה משנרכשה סמכות של בית משפט ישראלי לדון בתביעה קמה לו חובה לעשות שימוש בסמכות זו כאשר טענת פורום לא נאות הינה חריג לכלל שלא בנקל תתקבל. בית המשפט הוסיף ופירט, בצדק, כי על הצד המעלה את טענת הפורום הלא נאות מוטל נטל השכנוע ועליו להראות כי המאזן נוטה באופן ברור ומשמעותי לעבר הפורום הזר (ראו ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה , פ"ד מח(2) 77, 82 ו-ז (1994)). בית המשפט הוסיף כי בסופו של יום יש לבחון את מירב הזיקות בנוגע לסכסוך, את ציפיות הצדדים ביחס למקום ההתדיינות וכן שיקולים ציבוריים. לאחר סקירת המסגרת הנורמטיבית בחן בית המשפט את פרטי המקרה והגיע כאמור לכלל מסקנה כי דין הבקשות לעיכוב הליכים מחמת פורום לא נאות – להדחות.

3.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי ולאחר שעיינתי בבקשה החלטתי לדחותה ללא בקשת תשובה. המבקשת מרבה לטעון בבקשתה כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מעניקה את המשקל הראוי לציפיות של הנתבעים האיטלקיים וכי חלק ניכר מכתב התביעה מכוון כלפיהם ו"בוודאי שלא יעלה על הדעת ש[הנתבעים האיטלקיים] ייצפו כי בגין תאונה שתארע באתר הסקי שלהם באיטליה ייצטרכו הם להתדיין בכל אחת ממדינות התיירים הנפגעים". ואולם, הנתבעים האיטלקיים לא הגישו בקשת רשות ערעור. אכן, ייתכן שלגבי נתבעים אלו – מבלי שאקבע מסמרות בדבר – שאלת הפורום הלא נאות היא מורכבת יותר אך בכך אין די כדי לסייע למבקשת שהיא חברה ישראלית. כפי שקבעתי כבר בעבר "ההגיון מלמד, שהעלאת טענה בדבר אי נאותות הפורום שמורה לנתבע הזר בלבד, שכן לו העניין בהוכחת הדבר" (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ , פסקה 36 (טרם פורסם, 19.7.2009)). כמובן שאין מדובר בכלל בל יעבור אך בענייננו מרבית טענות המבקשת מכוונות אכן "להגן" על הנתבעים הזרים והן אינן רלבנטיות למבקשת. על כן כאשר טענות אלו באות מפי המבקשת הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

4.

ודוק: באשר לחזית שבין התובעים לנתבעות הישראליות עמד בית המשפט על כך שמדובר בצדדים מישראל, פרטי החופשה נמסרו בעברית ובכתב התביעה טענות עובדתיות רבות לגבי אחריותן והתרשלותן של הנתבעות הישראליות. כן עמד בית המשפט על כך שצפייתן הסבירה של חברות ישראליות שמכרו חבילות נופש לישראליים – תהיה להתדיין בפורום הישראלי וכי לבית המשפט בישראל אינטרס לדון ב"נורמות התנהגות של חברות הפועלות בישראל ומשווקות חופשות בחו"ל לנופשים ישראליים" (כן ראו והשוו רע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG (טרם פורסם, 29.1.2009)). לא מצאתי בבקשת רשות הערעור שלפניי נימוקים טובים שישכנעו אותי כי יש לסטות ממסקנות אלו.

5.

בבקשת רשות הערעור עמדה המבקשת גם על טענות ההגנה שבכוונתה להעלות וביניהם הטענה כי מסרה לתובעים את הוראות הבטיחות הרלבנטיות וכי ממילא ההסכם בינה לבין הנתבעת הישראלית הנוספת מטיל על האחרונה את החובה למסור את המידע בדבר הוראות הבטיחות. קשה לומר כי לגבי טענות אלה הפורום הישראלי אינו נאות (ראו והשוו רע"א 9141/00 Franz Lang

נ' מרכס , פ"ד נו(1) 118, 124-123 (2001); בקשה לדיון נוסף נדחתה (דנ"א 7059/01)). המבקשת עמדה גם על טענת הגנה נוספת המתמקדת בשאלת הקשר הסיבתי וניתוקו ואולם המבקשת עצמה מציינת כי בעניין זה יש בידה חוות דעת של מומחים (לאחר שהתובעים הגישו גם הם חוות דעת של מומחה). הכרעה בין מומחים גם היא אינה מצדיקה בענייננו טענה של פורום לא נאות. בין כך ובין כך איני רואה הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין.

6.

אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.