רע"א 6755/12 קהילת ציון אמריקאית נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ,הרצליה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בת"א 1675/00 מיום 15.7.2012, בגִדרה קבע בית המשפט המחוזי כי הוא מוסיף ומעכב את הליכי התובענה.

עיקרי העובדות וההליכים

2.

בשנת 2000 הגישו המבקשות תביעת פיצויים נגד המשיבה על שהפקיעה מהן מקרקעין שהיו בבעלותם. בחלוף 11 שנים מיום הגשת התביעה, הודיעה המשיבה כי בכוונתה לבטל את ההפקעה. ביום 16.5.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי אם תקבל המשיבה החלטה על ביטול ההפקעה, תוכלנה המבקשות לפנות בעתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים על מנת לעתור לביטול ההחלטה המבטלת את ההפקעה. כמו כן נקבע כי ההליכים בתובענה יעוכבו עד להכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וכי אם תתקבל העתירה ימשך הדיון בתובענה. לאחר החלטת המשיבה לבטל את ההפקעה, פנו המבקשות ביום 12.9.2011 לבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה לביטול החלטת המשיבה. ביום 8.7.2012 קיבל בית המשפט את עתירת המבקשות וביטל את ההחלטה על ביטול ההפקעה.

3.

לאחר קבלת פסק הדין בעתירה המינהלית, פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי בבקשה לחדש את הדיון בתביעתן לפיצויים בגין ההפקעה. בתגובה לבקשת המבקשות הודיעה המשיבה כי בכוונתה להגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין בעתירה המינהלית, ומשום כך היא מתנגדת לחידוש ההליכים. ביום 15.7.2012 החליט בית המשפט המחוזי כאמור כי הוא מוסיף לעכב את ההליכים בתובענה עד להכרעה בערעור בבית המשפט העליון.

עיקרי טענות הצדדים

4.

לטענת המבקשות, שגה בית המשפט המחוזי כאשר פעל בניגוד להחלטתו מיום 16.5.2011, שבה קבע כי אם תתקבל העתירה המינהלית אזי ההליכים בתובענה ימשכו מן המקום שבו הופסקו. לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי חזר בו מהחלטתו הקודמת ללא כל הסבר או נימוק, והחלטתו ניתנה בחוסר סמכות. משנקבע על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים כי ההפקעה שרירה וקיימת, האפשרות היחידה להותיר על כנה את ההחלטה לעכב את ההליכים היא מכוח עיכוב ביצועו של פסק הדין בעתירה המינהלית. המבקשות מוסיפות וטוענות כי עיכוב התובענה שהוגשה לפני למעלה מ-12 שנים מהווה עינוי דין וגורם לנזק רב למבקשות, שכן רבים מהזכאים לקבלת הפיצויים בגין ההפקעה הם קשישים, והחשש הוא לא יזכו לקבל את פירות התובענה. מנגד, טוענות המבקשות, לא יגרם למשיבה כל נזק בגין חידוש ההליכים.

5.

לטענת המשיבה, החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה במסגרת סמכותו, והיא משקפת אותם טעמים אשר עמדו ביסוד החלטתו הראשונה לעכב את ההליכים בתובענה עד להכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המשיבה, קבלת הערעור בבית המשפט העליון תייתר את הצורך בהמשך הדיון לפני בית המשפט המחוזי ועל כן מן הראוי לעכב את ההליכים בתובענה עד להכרעה בערעור, כדי לחסוך בזמן ובמשאבים יקרים. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי לא פעל בניגוד להחלטתו הקודמת שכן נקבע כי בית המשפט לעניינים מינהליים יתן את הכרעתו תחילה, ובית המשפט העליון אמור לדון בערעור כבית משפט לערעורים על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. כעקרון, בית המשפט מוסמך להחליט אם להתלות הליכים לפניו עד להכרעה בשאלות שמתבררות לפניו או בבתי משפט אחרים.

דיון והכרעה

6.

שקלתי את נימוקי הבקשה, ואת אלו שבאו בתגובה, והחלטתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לדרך ניהול המשפט, שכן מדובר בעניינים הנתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (לא פורסם, 19.7.2009)). בענייננו, לא שוכנעתי כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת מהותית בזכויותיהן של המבקשות. כזכור, בתחילה, עיכוב ההליכים עד להכרעה בעתירה המינהלית נעשה בהסכמת הצדדים. בית המשפט לא פעל בניגוד להחלטתו הקודמת מיום 16.5.2012, ועל פני הדברים אכן נראה כי הטעמים אשר הנחו את בית המשפט בהחלטתו הקודמת הנחו אותו גם בהחלטתו לעכב את ההליכים עד להכרעה בערעור. גם לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו. לבית המשפט מוקנה שיקול דעת אם להורות על עיכוב הליכים לאור קיומו של הליך אחר המתנהל ביחס לאותו עניין (ראו למשל: רע"א 2314/02 גידולי שדה נטופה - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו(5) 305 (2002)). על בית המשפט לשקול, בשעה שהוא מתבקש לעכב את בירור התובענה, שיקולים שונים, ובהם שיקולים של יעילות הדיון, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה וכו' (ראו למשל: רע"א

8901/06 ובר נ' הר נשגב השקעות בניה ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 25.12.2005)). בעניין שלפנינו הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכים עד למתן פסק דין בערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה זו, שכן במידה ויתקבל ערעור המשיבה יכול שיתנהל לפני בית המשפט המחוזי הליך מיותר ושגוי אשר יגרום לבזבוז משאבים וזמן שיפוטי. אם יִדחה הערעור בבית המשפט העליון, או אז, כשיחודשו ההליכים בבית המשפט המחוזי, מן הראוי יהיה לייחד פרק זמן שיפוטי מתאים על מנת לסיים את המשפט בהקדם האפשרי.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.