רע"א 8735/12 חברת המושבים בדרום בע"מ נ. שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתו

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) בת"א 4814-10-12 מיום 23.11.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למחיקת תביעת המשיבה על הסף או לעיכוב הליכים או למחיקת כותרת התביעה והעברתה מסדר דין מקוצר לסדר דין רגיל.

עיקרי העובדות

2.

ביום 12.2.2012 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי פסק דין בתובענה שהגישה המשיבה נגד המבקשת ונתבעת נוספת. בפסק הדין נקבע כי ככל שחיובה של המשיבה במס שבח לא יבוטל, החובה לשלמו תחול על המבקשת ועל הנתבעת הנוספת. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה.

3.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המבקשת והנתבעת הנוספת, בסדר דין מקוצר, על סך של 3,095,898 ₪. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית תביעת המשיבה על הסף. לחלופין ביקשה המבקשת לעכב את ההליכים עד להכרעת בית משפט זה בערעור על פסק הדין ההצהרתי. לחילופי חלופין, ביקשה המבקשת להעביר את התביעה מפסים של סדר דין מקוצר לסדר דין רגיל.

4.

ביום 23.11.2012 דחה בית המשפט את הבקשה בקביעה ש" אין באמור להצדיק עיכוב הליכים או מחיקת כותרת ".

תמצית טענות הצדדים

5.

לטענת המבקשת, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ללא כל נימוק ובניגוד לחובת ההנמקה החלה על הערכאה השיפוטית. המבקשת טוענת כי יש לעכב את בירור תובענת המשיבה מכיוון שהיא נסמכת על פסק הדין ההצהרתי של בית המשפט המחוזי, אשר עליו הוגש ערעור. לטענת המבקשת, יש להמתין להכרעה בערעור בכדי למנוע מצב שבו הליך התביעה ינוהל לשווא וכדי למנוע החלטות סותרות. המבקשת חוזרת על טענותיה לפיהן המשיבה לא הייתה רשאית להגיש תביעה כספית בהיעדר היתר לפיצול סעדים, וכי לא הייתה רשאית להגיש את תביעתה בסדר דין מקוצר. בנוסף הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי שהורתה על הגשת בקשת רשות להתגונן.

6.

בתגובת המשיבה לבקשת עיכוב הביצוע נטען כי למבקשת לא יִגרם כל נזק מהגשת בקשת הרשות להתגונן ומניהול ההליך. המשיבה טענה כי עיכוב ההליכים בתובענה יגרום לה לנזקים כבדים, מכיוון שעד להכרעה בתובענה הכספית היא נושאת בתשלומים בשיעורים גבוהים לרשויות המס. עוד טוענת המשיבה כי בשים לב למועדו הקרוב של הדיון בערעור אין חשש שהתובענה תתברר עד לסיום ההליכים בערעור, ועל כן אין חשש לפגיעה ביעילות או לקיומן של החלטות סותרות.

דיון והכרעה

7.

שקלתי את נימוקי הבקשה ואת אלו שבאו בתגובה לבקשת עיכוב הביצוע, והחלטתי כי דין הבקשה להידחות. לערכאה הדנה בעניין מסורה סמכות שבשיקול דעת האם להורות על עיכוב דיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות (רע"א 6755/12 קהילת ציון אמריקאית (בפירוק) נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הרצליה (לא פורסמה, 26.11.2012)). במניין שיקוליו יביא בית המשפט בחשבון את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה וכן גם את מאזן הנוחות (ראו: רע"א 3765/01

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן , פסקה 3 (לא פורסם, 28.1.2002)).

8.

ככלל אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות-ניהוליות של הערכאה הדיונית, אלא במצבים יוצאי דופן. אמנם החלטה בדבר עיכוב הליכים, נוכח ההשלכות הפוטנציאליות על משאבים שיפוטיים כתוצאה מניהול הליכים כפולים, עשויה לבוא בגדר מצבים חריגים אלו, אלא שלא שוכנעתי כי קיימת בעניין דנן הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, שהיא סבירה על פניה. שיקולים של מהירות ההכרעה מטים את הכף לעבר קיום הדיון בבית המשפט המחוזי, לנוכח העובדה שבידי המשיבה סעד הצהרתי התומך בטענותיה לחבות המבקשת בתשלום המס ולנוכח העובדה כי המשיבה היא זו שנושאת בנטל החוב עד להכרעה בתובענה הכספית. כמו כן, הדיון בערעור קבוע למועד קרוב, ויש בכך כדי לצמצם את החשש מפני מתן הכרעות סותרות ובזבוז משאבים.

9.

לפיכך החלטתי לדחות את בקשת הרשות לערער, ממילא אין עוד מקום להידרש לבקשת עיכוב הביצוע, והיא נמחקת בזאת.