רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P נ. טכנו הולנד אחד בע"מ

א.זו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) מיום 23.12.04, בו נתקבל ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי (השופט שילה) מיום 19.8.04, שבגדרה בוטל היתר המצאה לחו"ל לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שניתן למשיבה. בית המשפט המחוזי קבע, כי עלה בידי המשיבה להראות שחלה על תביעתה הוראת תקנה 500(5) לתקנות, ולכן הותיר על כנו את היתר ההמצאה.

ב.(1) בתמצית, המדובר בסכסוך הנוגע לכריתתו של הסכם לרכישת מניות שביקשה המשיבה לאכוף על המבקשות. המבקשות כפרו בכריתתו של ההסכם.

(2) הרשם המלומד סבר שאף אם ניתן להגיע "למסקנה שיש אולי בידי המשיבה תביעה ראויה לטיעון בשאלה אם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב", היה המדובר בהסכם אופציה, "ואין להסיק מהראיות שלפני, ולו לכאורה, שהמבקשות מסרו הודעה מחייבת בדבר כוונתן לממש את האופציה". עוד סבר הרשם, כי הגם שאין במסמכים הרלבנטיים סעיף של סמכות ייחודית, הפורום השיפוטי הישראלי אינו נאות בנסיבות.

(3) בבית המשפט המחוזי נהפכה הקערה על פיה: השופטת המלומדת סברה, כי עלה בידי המשיבה להראות שיש לה תביעה ראויה לטיעון, והמבקשות ביקשו הימנה במהלך המגעים "מספר פעולות אשר אינן עולות בקנה אחד עם הטענה לפיה מדובר בהסכם אופציה בלבד", ומכל מקום "המסקנה המתבקשת היא שגם סוגיה זו טעונה ליבון ואין לקבוע בשלב זה שלא עלה בידי המערערת להראות קיומה של תביעה ראויה לטיעון". באשר לטענת הפורום הלא נאות, סברה השופטת המלומדת כי לא הובאו ראיות לכך.

ג.בבקשת הרשות לערער לבית משפט זה - המנומקת כשלעצמה בטוב טעם - נטען הן באשר לקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, הן באשר לנטלי הראיה ולפרשנות המשפטית, והן באשר לפורום הלא נאות. נטען כי לא נכרת כל הסכם, וגם אם נכרת היה זה הסכם אופציה שלא מומש; מסוימות ההסכם, על פי מסמכיו, אין פירושה גמירות דעת - וזו לא הושגה. אף הפורום אינו נאות על פי שיקולי הנוחות וההוצאות. לפיכך, כנטען, לא נוצרה עילה, ולכן אין "תביעה הראויה לטעון" וייגרם למבקשות עיוות דין.

ד.בטרם דן בית משפט זה בבקשה לרשות ערעור, ביקשה המשיבה להורות למבקשות להגיש כתב הגנה, שלא הוגש בתיק אשר ראשיתו ב-2001, שכן עוד ב-12.5.02 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת-הרשמת שיצר) לעכב את חובת הגשתו של כתב הגנה עד לאחר בירור הבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום. נטען, כי הגיעה העת להגיש כתב הגנה. המבקשות התנגדו, שכן לשיטתן חל עדיין הפטור שניתן ב-2002, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור בבית משפט זה. רשם בית המשפט המחוזי (השופט ברוך) החליט ביום 25.3.05 שאין הבקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי מצדיקה עיכוב נוסף, ויש להגיש כתב הגנה עד ל-15.4.05, שאחרת יינתן פסק דין. נתבקש עתה איפוא סעד זמני לפטור מהגשת כתב הגנה עד לאחר הכרעה סופית בבקשה לרשות ערעור. ההחלטה הנוכחית נוגעת לבקשה לרשות ערעור, ועמה ממילא גם לבקשת הסעד הזמני.

ה.(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובבקשה לעיכוב ביצוע, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לדיון בגלגול שלישי, ומשאיני נעתר לבקשה, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

(2) ראשית, עם כל היותה של הבקשה שובת לב, משפטית אין הנושא חורג ממחלוקת פרשנית לסיטואציה מסחרית בין הצדדים, המצויה בדל"ת האמות של יחסיהם. ענייננו ביישום הכללים המפרשים בפסיקה את תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי על חלופותיה, ואין בכך כדי לעורר בעיה משפטית או ציבורית שמעבר לזאת; רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. ביחסים שבין הצדדים היה למבקשות יומן בשני בתי המשפט הקודמים, ואין מקום לגלגול ערעורי שלישי. אף שכדרך מבקשי רשות ערעור בגלגול שלישי הועלו גם טענות באשר לנושאים כלליים ועקרוניים, במהותו המדובר בנסיון ערעורי נוסף במחלוקת בין הצדדים, שבו כבר דנו שני בתי המשפט.

(3) ובקצרה אף לגופם של דברים:

(א) נטען בבקשה, כי פרשנות נכונה למצב המשפטי שבין הצדדים היא כדברי הרשם המלומד, קרי, כי נכרת ביניהם הסכם אופציה, וכי המשיבה לא הוכיחה שהמבקשות מסרו הודעה מחייבת על מימושה של זו, ולא כדברי בית המשפט המחוזי, שנטל ההוכחה על המבקשות.

(4) אכן, דרישת הסף בבקשה להיתר לפי תקנה 500 לתקנות היא "תביעה הראויה לטיעון", וזאת כדי שלא להרחיב יתר על המידה את "הגבולות הבינלאומיים" של משפט המדינה. הפסיקה בעניין זה מוכרת: ראו ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם , פ"ד כא(2) 243, 250-249; כן ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי מה' 7 בעריכת ש' לוין, סעיף 195 עמ' 247-246; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מה' 8, עמ' 662-660.

(5) לענייננו, המדובר בתקנת משנה 500(5), שעניינה "תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה, אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה".

(6) השאלות שבהן התלבטו בתי המשפט הקודמים בענייננו הן שאלות שיסודן הכרעה עובדתית ואחריה פרשנות משפטית; לשאלות שבעובדה ניתנו תשובות שונות, ובהתאם הוסקו מסקנות. כשלעצמי סבורני למקרא החומר, כי אכן המדובר ב"תביעה הראויה לטיעון", וכי משוכה זו נעברה על ידי המשיבה. לאמיתו של דבר, המרחק בעניין זה בין בתי המשפט הקודמים אינו גדול. עיקר המחלוקת הוא בשאלה אם המדובר בהסכם אופציה שלא מומשה, או בהסכם מחייב. יתכן שהמדובר בסיטואציה גבולית, אך היא ראויה בהחלט להתברר, והיתה ראויה להתברר אילו ישבו הנתבעות הזרות בארץ (ראו בהיקש פרשת ליבהר נ' גזית ושחם הנזכרת). הרשם המלומד בבית המשפט המחוזי ציין כי לא עיגן הכרעתו במהימנות העדים, שכן עדי המפתח לא הועדו. הסוגיות עודן טעונות ליבון. בנסיבות, אין מקום להתערבות בגישת השופטת המלומדת שסברה כי יש מקום לכך במסגרת הליך לגיטימי.

(7) כיוון שטענה בדבר תניית שיפוט "נשרה", בשונה מן הנקבע בפרשת ע"א 4601/01 ראדא נ' Bodstray , פ"ד נח(2) 465 (השופט גרוניס). נטען עניין הפורום הלא נאות. כפי שנקבע ברע"א 2705/97 הגבס נ'

The Lockformer , פ"ד נב(1) 109, 114, מפי השופט - כתארו אז - אור: "רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט (בית המשפט בישראל - א"ר) כי אין הוא הפורום הנאות ... להנחה זו ... ישנו רציונל נוסף ... מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים ... בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם, העולם כולו הולך והופך ל"כפר אחד גדול" ... לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטיה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך וקטן". ראו גם רע"א 9141/00 Lang

נ' נ' מרכס , פ"ד נו(1) 118, שלפיו בהפעלת מבחן הפורום הלא נאות "על בית המשפט לתת את דעתו על הפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות ... על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפשרת לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה" (עמ' 123, השופטת דורנר); רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס , פ"ד נב(1) 817, 821 (המשנה לנשיא לוין). כן ראו מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעים אל תוך האלף השני ומעבר לו",

מחקרי משפט י"ט (תשס"ב), 67, העוסק בפרשת הגבס הנזכרת, וגישתו היא כי את הדגש יש לשים - במצב הנוכחי, שזיקות טריטוריאליות תופסות בו מקום מרכזי - על שיקולים משלימים שאינם גיאוגרפיים, והם בעלי אופי מעשי (עמ' 100).

בענייננו, המדובר ב"שחקנים" ממספר מקומות: ארצות הברית (בוסטון וניו יורק), ישראל, הונג קונג, והאי גרנסיי. כאמור בפסק דין הגבס , בעולם הגלובלי נחלש המבחן של "מירב הזיקות" כבסיס לבדיקת הנאותות, אף כי לא עבר מן העולם. בשאלת הנטל בהקשר זה סבר השופט גרוניס בפרשת ראדא , כי מקום שמתבקש היתר המצאה "מוטל הנטל על התובע להראות כי ראוי שההליך יתנהל בישראל", את זאת השתית על פסיקה זרה וישראלית (ובין היתר פרשת ליבהר נ' גזית ושחם הנזכרת). הנשיא ברק הותיר עניין זה בצריך עיון בעקבות פרשיות ה גבס ו מסיקה נ' דולנס

הנזכרות. אין הערת אגב מקום ראוי לקביעת מסמרות בעניין זה, כמובן, אך סבורני כי ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצינורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות. אין הדבר פוטר את בית המשפט הדן מראיה כוללת של שיקולים פרקטיים, כגון אלה שעליהם מצביע ד"ר קרייני במאמרו, אך זה המקום להידרש לכך, נוכח כל האמור.

(8) סוף דבר, אין לי אלא להצטרף בנסיבות לדברי הרשם ברוך, כי הגיעה עת, בתביעה שהוגשה ב-2001, להגשת כתב הגנה. מובן, כי לגופם של דברים לא תמה הדרך ובית המשפט הדן יידרש לטענות השונות וילבנן לפי הצורך; ומבלי לקבוע מסמרות נטועים, יוכלו הוצאות להיחסך במהלך הבירור על ידי "ועידת וידאו" לחקירות מסוימות, אם כך ייקבע, כפי שנעשה בהליך בפני הרשם המלומד. כאמור, אין בידי להעתר לבקשה לרשות ערעור ועמה לבקשה לסעד זמני.