פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
9914/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן ביום 4.11.09 בתיק
ע"מ 1069/08 על-ידי כבוד השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון
בשם המבקשים:
עו"ד יהושע ננר
החלטה
רקע והליכים
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון) מיום 4.11.09 בתיק ע"מ 1069/08, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (סגן הנשיא י' שנהב) מיום 4.3.08 בתיק ת"ע 109310/06.
ב.
המבקשת 1 היא אלמנתו של המנוח פלוני (להלן המנוח ), מבקשים 3-2 והמשיבה הם ילדיו. המנוח נפטר בשנת 2003 במקום מושבו הקבוע באקוודור, והותיר נכסים רבים במדינות שונות, בכללן ישראל. עניינו של ההליך הוא בסמכות בתי המשפט בישראל לדון בירושת המנוח, ובפרט אופן פרשנות החלופה השניה הקבועה בסעיף 136 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965:
"136. סמכות בתי-המשפט הישראליים
בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל " (ההדגשה הוספה - א"ר).
לשיטת המבקשים, בתמצית, חלופה זו מקנה סמכות רק לגבי נכסים המצויים בישראל . עוד טוענים הם, כי אף אם לבתי המשפט בישראל סמכות מכוח הסעיף, אין הם הפורום הנאות לדון בירושת המנוח שמחוץ לישראל. התוצאה המתבקשת על-ידיהם היא כי נכסי המנוח שבחו"ל יטופלו בבתי המשפט בחו"ל.
ג.
הערכאות הקודמות דחו את שתי הטענות. בית המשפט לענייני משפחה (בהחלטה מקיפה מיום 29.1.08) נימק מדוע הסמכות הנרכשת היא לגבי כלל נכסי העיזבון, תוך הפניה לפסיקה ותיקה (בין היתר בג"צ 171/68 חאנזאליס נ' בית הדין של הכנסיה הפטריארכית , פ"ד כג(1) 260; ע"א 598/85 כהנא נ' כהנא , פ"ד מד(3) 473, 476), וסקירת ספרות המלומדים. הפסיקה הנזכרת פירשה את סעיף 136 כמקנה את הסמכות, על פי לשונו כפשוטה - שבו שתי חלופות מקבילות, אם מושב בישראל בעת הפטירה ואם הנחת נכסים בישראל. עוד הוטעם, כי במקרים הדורשים זאת יימנעו בתי המשפט בישראל מהפעלת סמכותם לדון, וייעתרו לטענת פורום לא נאות, אך נאמר כי לא זה המקרה, בין השאר נוכח העובדה שהמבקשים בנידון דידן לא מסרו היכן מצויים הנכסים שמחוץ לישראל ולא פירטום.
ד.
בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות. דעת הרוב (השופט ד"ר ורדי והשופטת לבהר-שרון) הסכימה עם בית המשפט לענייני משפחה, ואילו דעת המיעוט (השופט שנלר) השאירה את שאלת הסמכות בצריך עיון, אך הציעה להגביל את הדיון לנכסים המצויים בישראל בלבד.
בקשת רשות הערעור
ה.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בהרחבה הן לגבי היקף הסמכות והן לגבי דחיית הטענה בדבר נאותות הפורום. בין היתר נטען, כי שאלת הסמכות טרם נדונה באופן ישיר בפסיקת בית משפט זה, שכן פסקי הדין שנזכרו מעלה עסקו במי שמושבו בישראל; כי המלומדים נחלקו לגבי התוצאה הרצויה; כי הפרקטיקה בבתי המשפט בישראל היא שלא ליתן צוי ירושה לגבי נכסים המצויים בחו"ל; וכי יש לשקול את אימוץ הדעה (שהביע השופט שנלר) לפיה נאותות הפורום תיבחן בהתאם לדין החל. ולבסוף, בכל הנוגע לשאלת נאותות הפורום, נטענו טענות קונקרטיות התחומות לנסיבות המקרה - אשר לשיטת המבקשים היו אמורות להביא למסקנה, כי בתי המשפט בישראל אינם הפורום הנאות.
הכרעה
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. אכן, שאלת פרשנותה של הוראת חוק עשויה לבוא בכלל המקרים שבגינם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אף על פי כן, בנסיבות סבורני שאין להתיר זאת בנידוננו. נקדים ונזכיר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם האמור בעניין חאנזאליס (אף אם לשיטת המבקשים מדובר היה בו באמרת אגב לענין פרשנות הסעיף). גם אין חולק, כי הפרשנות עולה ישירות מלשון החוק , שהרי, כאמור, החלופות בו עומדות זו כנגד זו, על מישור שוה לכאורה, וכי לקשיים הנובעים ממנה יש, כלשון פרופ' שילה, "תבלין" בדוקטרינה של פורום לא נאות (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (כרך שני, תשנ"ה) 120). בלשון פשוטה, דוקטרינה זו עשויה לשמש כשסתום המווסת את הסמכות הרחבה, החובקת- כל, העולה מלשון הסעיף בפירוש דווקני. ויודגש, המדובר בהכרעה לגבי קיומה של סמכות , ולא לגבי האופן בו יש לעשות בה שימוש . ועוד, אף אילו היה מקום לשקול מתן רשות ערעור - ולא אמנע מאמור, כי כשלעצמי מקובלות עלי החלטות הערכאות הקודמות לגופן - נסיבותיו העובדתיות של התיק, והתנהלות המבקשים כפי שנקבעה על-ידי בתי המשפט הקודמים, אינן מאפשרות זאת.
ז.
בית המשפט המחוזי התייחס להתנהלות בעייתית מצד המבקשים, בין היתר בכך שנמנעו מפירוט נכסי העזבון ומקום הימצאם (ראו למשל פסקה 31 לפסק דינו של השופט ורדי). אין חולק, כי בישראל מגיעים נכסי העזבון למיליונים רבים, כי יתרת העיזבון מפוזרת ברחבי העולם - והמבקשים מודים שרובה אינה באקוודור, אך אינם מגלים היכן היא. בנסיבות אלה, אף אילו היה מקום לשקול פרשנות אחרת לסעיף 136 לחוק הירושה לא ניתן היה לערוך בנידון דידן דיון ממצה, לא בשאלת הסמכות ולא בשאלת אופן יישומה. ברי, כי אינו דומה עיזבון שחלק ניכר ממנו נמצא בישראל ויתרתו מפוצלת בחלקים קטנים במדינות רבות, למקרה בו מיעוט נכסי העזבון בישראל ורובם במדינת המושב. בית המשפט אינו יכול בכגון דא לחיות בעמימות. הואיל והמבקשים "שמרו על 'ערפול'" (כלשון בית המשפט המחוזי), אין הם יכולים לבקש להביא את עניינם בעודו לוט בערפל להכרעה שיפוטית עקרונית בגלגול שלישי.
ח.
כך בשאלה העקרונית של פרשנות הסעיף, מקל וחומר כך בשאלה הנקודתית לגבי קביעת הפורום הנאות. אף מבלי להתייחס לאופן בו השפיעה התנהלות המבקשים על אי היעתרות לטענתם, מדובר לעניין הפורום בהכרעה הנטועה תדיר בעובדות הקונקרטיות של המקרה (לרבות הליכים שמנהלים המבקשים בישראל ושיקולים נוספים); "וכל מהותה של הבקשה אינו אלא השגה על יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה" (רע"א 800/02 קו לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' קדמת נגב - קידום ושיווק פרוייקטים בע"מ (לא פורסם) - הנשיא ברק).
ט.
אוסיף, כי בית משפט זה נדרש לא אחת לשאלת הפורום הנאות והלא נאות בעידן הגלובליזציה, ונקט גישה מצמצמת לגבי קבלת טענה בדבר פורום לא נאות (ראו רע"א 2705/97 הגבס נ' The Lockformer
פ"ד נב(1) 109, 114; רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס פ"ד נב(1) 817, 821; רע"א 749/05
Insight Venture Bartners
נ' טכנו הולד; רע"א 451/05 Deluxe Laboratories
נ' דה לקס הוליווד ישראל (לא פורסם)); רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ' Icc Industries Inc .
(לא פורסם)). במספר החלטות אף נזדמן לי לומר:
"כי ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצינורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות" (עניין Insight Venture Bartners ; ראו גם ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd
(לא פורסם)).
המסר העיקרי העולה מן ההחלטות הוא, כי בעידן זה שבו נתקרבו הרחוקים על-ידי התפתחויות הטכנולוגיות בכל התחומים, יש לייחס משקל פחות לטענה זו.
י.
אכן, כפי שציין המלומד מ' קרייני, המבחן הננקט לעניין הפורום הוא על פי רוב "מבחן מירב הזיקות" (ראו ספרו השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (תשס"ב – 2002), 25). ועם זאת, היחס הראוי לדוקטרינה זו צריך להיגזר גם מתוך ניתוח רוחב הסמכות העניינית: ככל שסמכות זו רחבה ועלולה "ללכוד" מקרים שזיקתם המהותית לפורום המקומי רופפת, תיתכן פניה לשימוש בדוקטרינה:
"אי אפשר לעצב את אופיו של ערך המצפון שבשיקולי הפורום הנאות מבלי לעמוד תחילה על כוח ההחטאה שבזיקות הסמכות הקיימות" (מ' קרייני, "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט (תשס"ב) 67, 99).
דברים אלא מזכירים לנו אותו "תבלין" של פרופ' שילה, כך שבמקרים המתאימים תהא האוזן כרויה לטענה. ואולם, לענייננו אין צורך לבחון טענה זו ביחס להתפתחות הגלובלית כולה, שלגביה הובעה העמדה כאמור. אמנם ההחלטות השיפוטיות שהובאו עסקו ביסודם בסוגיות חוזיות – מסחריות או נזיקיות, ויתכנו הבדלים אל מול – למשל – נכסי מקרקעין או מקרים של זיקה כלכלית רופפת; במקרים כאלה, אל מול הסמכות הרחבה הקבועה בסעיף 136 לחוק הירושה, יש לשקול אם לאפשר לדוקטרינת הפורום הלא נאות להוות איזון. בכל מקרה, כאמור, בנידון דידן אין צורך להכריע בכך, שהרי לא זכינו לפירוט הנכסים, ואם מיהות נכסים ומיקומם אַיִן, הכרעה באשר לנאותות הפורום מנַיִן?
י"א.
סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, ד' שבט תש"ע (19.01.10).
ש ו פ ט