בע"מ 1115/10 רות צ'רנינסקי נ. ויויאן אדלר צ'רנינסקי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו ר' לבהר-שרון ) מיום 12.1.2010 בעמ"ש 1069-08 לפיה הותר פרסום פסק הדין שניתן בהליך זה, תוך ציון שמותיהם המלאים של הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקשים 2 ו-3 והמשיבה הם ילדיו של המנוח אלפרדו צ'רנינסקי (להלן: המנוח ), והמבקשת 1 היא אלמנתו. המשיבה הגישה בקשה לקבלת צו ירושה לרשם לענייני ירושה במחוז תל אביב. בעקבות התנגדות אותה הגישו המבקשים 2 ו-3 הועברה הבקשה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז. ביום 4.3.2008 נתן בית המשפט לענייני משפחה (כב' סגן הנשיא י' שנהב ) פסק דין וצו ירושה המתייחס לכלל נכסי עיזבון המנוח, לרבות אלו שמחוץ לישראל. נוכח הוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) נוהל הליך זה בדלתיים סגורות.

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין האמור, וביום 4.11.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (יוער כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין

זה (בע"מ 9914/09) נדחתה על ידי השופט א' רובינשטיין ). אף הליך זה נוהל בדלתיים סגורות, ופסק הדין פורסם בציון שמותיהם של הצדדים בראשי תיבות בלבד.

3.

המשיבה הגישה בקשה להתיר את פרסום פסק הדין בציון שמותיהם המלאים של הצדדים בפסק הדין, תוך שהיא סומכת את בקשתה על סעיף 68 לחוק בתי המשפט. בבקשה טענה המשיבה כי ממילא מתוכן פסק הדין שפורסם ניתן ללמוד על זהות הצדדים, וכי יש חשיבות רבה לפרסום פסק הדין נוכח היותו של המבקש 2 איש ציבור.

4.

המבקשים טענו מנגד כי בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק בתי המשפט, תובענות בין בני משפחה, לרבות תובענות לפי חוק הירושה, נדונות בדלתיים סגורות ועל כן אין להתיר את פרסומן. כן נטען כי המטרה בהגשת הבקשה היא פגיעה בשמם הטוב של המבקשים והפעלת לחץ עליהם בקשר עם הליכים אחרים שמתנהלים בין הצדדים. לטענתם, פרסום פסק הדין בציון השמות המלאים של הצדדים עלול לפגוע בפעילות המבקש 2 הפועל לטובת המדינה.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי יש לבחון האם להתיר את פרסום פסק הדין כפי שנתבקש בהתאם להוראות סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט. בהתאם, עמד הוא על הוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט ועל תכליתו של סעיף זה, וקבע כי מאחר שהסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך כספי, שאינו שונה למעשה מכל סכסוך אזרחי אחר, ומאחר שלא מדובר במקרה זה בקטינים, ביחסי נישואין שעלו על שרטון או בשאלות אינטימיות, הרי שיש להתיר את פרסום פסק הדין תוך ציון השמות המלאים של הצדדים. בית המשפט המחוזי ציין כי תכליתו של סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט אינה להסתיר קביעות כגון הקביעות שנקבעו בפסק הדין לגבי האופן בו הצדדים ניהלו את עניינם.

6.

בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי ייתכן וניתן להסיק את זהותו של המבקש 2 מתוכן פסק הדין שכבר פורסם, וכי מעמדו הציבורי של המבקש 2 דווקא מלמד על החשיבות בפרסום פסק הדין. ביצוע פסק הדין עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 1.2.2010, ולאחר מכן עוכב שוב עד ליום 11.2.2010.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

8.

לשם השלמת התמונה, אוסיף כי ביום 11.2.2010 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת. בין לבין הגישה המשיבה את תגובותיה לבקשה לעיכוב ביצוע ולבקשת רשות הערעור, והמבקשים הגישו את תשובותיהם לתגובות אלה.

טענות המבקשים

9.

המבקשים טענו לפניי כי החלטת בית המשפט המחוזי הינה החלטה תקדימית המנוגדת להוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, והעומדת בניגוד לכוונת המחוקק כפי שמצאה את ביטויה בסעיף זה. כן נטען על ידי המבקשים, כי טעה בית המשפט המחוזי שלא נתן משקל לכך שהקביעות העובדתיות בפסק הדין ניתנו מבלי שנשמעו הוכחות בתיק, כי פרסום קביעות אלה עלול לפגוע במבקשים פגיעה חמורה וכי הקביעות העובדתיות שגויות לגופן. עוד נטען כי טעה בית המשפט המחוזי כשהעדיף את עיקרון פומביות הדיון על פני עיקרון כבוד האדם, וכי טעה שעה שנתן משקל להנחה כי ניתן להסיק את זהותו של המבקש 2 מתוכן פסק הדין שפורסם. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לפגיעה שעלולה להיגרם למדינת ישראל כתוצאה מפרסום פסק הדין, נוכח מעמדו של המבקש 2. לבסוף נטען כי כל מטרתה של הבקשה היא לפגוע בשמם הטוב של המבקשים.

טענות המשיבה

10.

המשיבה טוענת כי הקביעות העובדתיות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נכונות לגופן, וכי הן עוסקות בהתנהלות המבקשים אגב ניהול ההליכים בין הצדדים, ומשכך אין בפרסומם משום פגיעה בתכלית הוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט. כן נטען על ידי המשיבה כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה החלטת תקדימית אלא החלטה המבוססת על הוראות החוק ועל הלכות קיימות בעניין. מוסיפה המשיבה וטוענת כי מעמדו הציבורי של המבקש 2 מהווה שיקול כבד משקל להתרת פרסומו של פסק הדין. כן תומכת המשיבה בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתן ללמוד על זהותו של המשיב מתוכנו של פסק הדין כפי שכבר פורסם.

דיון והכרעה

11.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. איני סבור כי זהו המקרה שלפניי. שאלת פרסומו של דבר הנוגע להליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה נדונה ברע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס , פ"ד נו(6)592 (2002) (להלן: עניין מוזס ). במסגרת פסק הדין שניתן בעניין זה, עמדה כבוד השופטת ד' דורנר על השיקולים המנחים בעת בחינת בקשה להתיר פרסום דבר בנוגע לדיון המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, וכך נקבע:

"... על בית-משפט המתבקש להתיר פרסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות: ראשית, לבחון אם המטרה שלשמה נסגרו הדלתיים עומדת בעינה, ושנית, להפעיל את שיקול-דעתו כך שעקרון פומביות הדיון ייפגע במידה המזערית האפשרית להשגת מטרה זו...

... בענייננו מטרתו של סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט היא להגן על הפרטיות בעניינים משפחתיים אינטימיים וכן על ילדים. ברירת המחדל נקבעה בשל עיסוקו של בית-המשפט לענייני משפחה בנושאים אלה, עם זאת, לפחות בדיעבד, כאשר תוכנו של ההליך ידוע, '...תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון' ( השופט

מ' חשין בע"א מרום [4] , בעמ' 341 ), פרסום תוכן ההליך לא ייאסר, וההליך יותַר לפרסום כולו או מקצתו, אם אין בפרסום פגיעה בילדים או בעניינים משפחתיים אינטימיים" [שם, בעמ' 600].

משכך, ונוכח העובדה כי שאלת פרסומו של הליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה נדונה והוכרעה בעבר על ידי בית משפט זה, איני סבור כי במקרה זה מתעוררת שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים.

12.

למעלה מן הצורך, אציין כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף לגופה. בענייננו, פעל בית המשפט המחוזי בהתאם להלכה שנקבעה בעניין מוזס ויישמה באופן ראוי. בית המשפט המחוזי עמד על ההבדל בין הוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, העוסק בניהול הליך הנדון בפני בית המשפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות, לבין הוראות סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט המאפשרות לבית המשפט להתיר פרסום דבר בנוגע לדיון שהתנהל בדלתיים סגורות, ובצדק קבע כי הוראות סעיף 70(א) עומדות על רגליהן שלהן [ראו:ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל , פ"ד נג(3)714, 719 (1999)].

13.

בית המשפט המחוזי בחן, בהתאם להלכה שנקבע בעניין מוזס , האם המטרה שלשמה חוקק סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, דהיינו ההגנה על הפרטיות בעניינים משפחתיים אינטימיים או ההגנה על ילדים, עומדת בעינה במקרה דנא, וקבע כי זו אינה עומדת, שכן הסכסוך בין הצדדים אינו אלא סכסוך כספי שאינו נוגע בעניינים אלה ונוכח העובדה כי אין התייחסות לעניינים מעין אלו בפסק הדין. אין לי אלא להסכים עם קביעה זו של בית המשפט המחוזי. הסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך הנוגע לעיזבונו של המנוח, כאשר השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה שאלת סמכותו של בית המשפט בישראל על נכסי העיזבון המצויים מחוץ לישראל והיותו פורום נאות. בפסק הדין אין התייחסות לעניינים משפחתיים אינטימיים ובסכסוך לא מעורבים קטינים. הקביעות בפסק הדין מתייחסות לאופן ניהול ההליך על ידי המבקשים ולשאלות המשפטיות שהזכרתי. נוכח האמור איני סבור כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואיני מוצא מקום להידרש לשאלה האם מעמדו של המבקש 2 מעמד ציבורי הוא והאם מעמד זה מקים עניין ציבורי בפרסום פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

14.

באשר לטענות המבקשים ביחס לתוכנן של הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הרי שמדובר בטענות הנוגעות לתוכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בקשת רשות ערעור שהוגשה עליו נדחתה, כאמור, על ידי כבוד השופט א' רובינשטיין . משכך, איני מוציא לנכון להידרש אליהן.

15.

על כך אבקש להוסיף מספר מילים. איני מקבל את טענת המבקשים כי כל סכסוך בענייני ירושה הוא במהותו סכסוך כספי ועל כן יש בהחלטת בית המשפט המחוזי משום איון תכלית סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט. כפי שנקבע בעניין מוזס , התכלית שבבסיס הוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט היא הגנה על עניינים משפחתיים אינטימיים או על ילדים. עניינים אלו יכולים גם יכולים להתעורר בסכסוך בענייני ירושה, שעילתו סכסוך בתוך המשפחה. כאשר זה יהיה המקרה, הרי שכאשר תוגש בקשה להתיר פרסום דבר בנוגע להליך, על בית המשפט לבחון כיצד תישמר ההגנה על תכלית זו, תוך שמירה על מעמדו החוקתי של עיקרון פומביות הדיון, והכל בהתאם לנסיבות המקרה.

16.

נוכח האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות. עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 11.2.2010 מבוטל. מאחר שהתבקשה תגובת המשיבה לבקשת לעיכוב הביצוע ולבקשת רשות הערעור, ישאו המבקשים בהוצאותיה בסך של 5,000 ש"ח.