פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5869/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
איאן נייג'ל דיוויס
נ ג ד
המשיב:
יוסף מנור
המשיב הפורמאלי:
אביב אלגור
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 16.06.2014 בתיק
ער
057130-12-13
שם המבקש:
עו"ד זוהר לנדה;
עו"ד נועה הבדלה; עו"ד מורן ביקל
בשם המשיב:
עו"ד טומי מנור;
עו"ד אסף שפירא
החלטה
מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 57130-12-13, כב' השופטת ר' לבהר-שרון ), לפיו הושב על כנו היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט שניתן כנגד המבקש.
1.
המשיב התקשר עם חברה מסוימת (להלן: החברה ), שהמבקש והמשיב הפורמאלי (להלן: אלגור ) מחזיקים בעקיפין במניותיה, בהסכמים שונים. מערכת היחסים ההסכמית עלתה על שרטון, ובפסק בוררות נקבע כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המשיב. המבקש לא היה צד לבוררות. לאחר שניתן צו פירוק לחברה, הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש ואלגור על סך של כ-6.5 מיליון ₪, בטענה כי ניהלו ושלטו בחברה, וכי הם חבים כלפיו באחריות אישית. יצוין כי ברישומי החברה, אלגור לבדו רשום כנושא משרה בה, ואולם המשיב טוען כי המבקש היה מקבל ההחלטות בפועל.
המשיב הגיש בקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום למבקש, וזו התקבלה במעמד צד אחד (כב' השופטת א' כהן ). המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בבית משפט קמא כי לא יישמעו מצהירים, ולאחר השלמת טיעון בעל פה נהפכה הקערה על פיה ובוטל היתר ההמצאה (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט , בכובעה כרשמת). המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי – שהתקבל (כב' השופטת ר' לבהר-שרון ). מכאן הבקשה שבפניי.
2.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטות הערכאות שקדמו לי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. יודגש, כי לצרכי היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט – הן רמת ההוכחה לקיומה של עילת המצאה ("תביעה הראויה לטיעון") והן רמת ההוכחה לקיומה של עילת תביעה ("מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה" וזו אינה תביעת סרק) – הן פחותות מזו הנדרשת להצלחת התביעה בהליך גופו (מאזן ההסתברויות) (ראו, למשל, ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd (4.9.2007), להלן: הלכת אשבורן ; וכן רע"א 7205/12 אקולין טכנולוגיות (98) בע"מ נ' EAZ PRODUCTS INC DRI
(11.9.2014)). הקביעות בגדרי הליך היתר ההמצאה אינן מחייבות את בית המשפט שידון בתיק לגופו, והדברים יתבררו במלואם בהליך העיקרי (הלכת
אשבורן ).
הבקשה אף אינה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו והשוו: רע"א 749/05 Insight Venture Partners ואח' נ' טכנו הולד אחד בע"מ
(11.4.2005), רע"א 2541/13 Societe Diamantairc Ch Finkclstein Et. Co NV נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.4.2013)). כל אלה מחזקים את המסקנה כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.
3.
לחיזוק התוצאה אליה הגעתי יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת עילת תביעה ראויה לטיעון, וכן כי המבקש הוא בעל דין דרוש כלשון תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת על בסיס החומר שהיה בפניו, שעמד גם בפני הערכאה קמא. משלא נשמעו עדויות, זו האחרונה אינה נהנית מיתרון דיוני על פני ערכאת הערעור. על פני הדברים, נראה כי התנאים הנוספים הקבועים בתקנה 500(10) מתקיימים אף הם, ולמצער לא נטען כנגדם: (א) מפסק הדין עולה כי התובענה אינה משוללת יסוד על פניה, שהרי נקבע כי מתקיימת "תביעה הראויה לטיעון"; (ב) הבקשה שבפניי אינה מגלה טענות לפיהן התביעה לא הוגשה כהלכה כנגד אלגור, מבחינה פורמאלית-פרוצדוראלית.
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של המשיב בסך של 8,000 ש"ח.
ניתנה היום, יג' ניסן התשע"ה (2.4.2015).
ש ו פ ט