רע"א 2348/15 הרב שלמה דובער פנחס לאזאר נ. ארקדי גאידמק (אריה בר לב)

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 15.3.2015 בתיק ע"ר 5190-02-15, בגדרה התקבל ערעור על החלטת כב' הרשמת, השופטת ש' יעקובוביץ , מיום 11.1.2015 בת"א 33857-01-13, ונקבע כי היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל שניתן בתביעה שהגיש המשיב לא יבוטל.

2.

המשיב, איש עסקים מוכר, הגיש תביעה נגד המבקש, רבהּ הראשי של רוסיה וראש איחוד הקהילות היהודית ברוסיה, שעניינה בהפרת הסכם שהסב למשיב נזקים כבדים. על פי הנטען בכתב התביעה, בין המשיב ואיש העסקים לב לבייב לבין המבקש נכרת הסכם (להלן: הסכם השמירה ) שלפיו היה על המבקש להחזיק במשמרת בעבור המשיב ולבייב מעטפה ובה הסכם שותפות הנוגע לפעילותם העסקית באנגולה ובזאיר. לאחר שהתגלע סכסוך בין המשיב ללבייב, במסגרתו התכחש לבייב להסכם השותפות, דרש המשיב מהמבקש את העתקו של הסכם השותפות, אך זה סרב להמציאו בטענות שונות.

3.

בד בבד עם הגשת התביעה, עתר המשיב להתיר לו המצאת כתבי בי-הדין אל מחוץ לתחום השיפוט של ישראל, ובסופו של יום הבקשה התקבלה (אין זה המקום לפרט את השתלשלות העניינים שהובילה לתוצאה זו).

4.

המבקש הגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 502(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בהחלטה מיום 11.1.2015 קיבלה כב' הרשמת, השופטת ש' יעקובוביץ , את הבקשה והורתה על ביטול ההיתר. בהחלטתה קבעה, כי על פי התשתית העובדתית שהונחה לפניה, הסכם השמירה נכרת ברוסיה וגם הפרתו נעשתה ברוסיה, כך שהתביעה אינה עונה על אחת מהחלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות. כמו כן נקבע, כי הפורום הנאות בנסיבות המקרה הוא ברוסיה, אשר לשם נוטות מירב הזיקות, ולא בישראל. ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל. נקבע, בניגוד לקביעת הרשמת, כי לא הונחה תשתית עובדתית מספיקה על-מנת לקבוע שהסכם השמירה נכרת ברוסיה, ועל כן יש לקבוע כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו להראות שההסכם נכרת בישראל ותנאי תקנה 500(4) לתקנות התקיימו. כן נקבע כי גם הפרת הסכם השמירה נעשתה בישראל, ולפיכך התקיימו גם תנאי תקנה 500(5) לתקנות. לבסוף נקבע כי לא היה בסיס מוצק לקביעה לפיה הפורום הנאות במקרה דנן איננו בישראל. הודגש כי המבקש לא הגיש תצהיר בענין וכי העובדה שהוא מתגורר ברוסיה איננה שיקול מכריע. לכן נקבע כי הפורום הנאות הוא בישראל. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5.

בבקשה נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להלכות מחייבות של בית משפט זה ועל כן יש מקום ליתן רשות ערעור. עיקר הטענות מופנה כלפיי התערבותה של ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות שקבעה כב' הרשמת, השופטת יעקובוביץ . כך נטען, כי בית המשפט טעה בהגיעו למסקנה כי הסכם השמירה נכרת בישראל וכי הפרתו בוצעה אף היא בישראל, וכי היה עליו לקבוע, כפי שקבעה הרשמת לפניו, כי החלופות השונות שבתקנה 500 לתקנות לא התקיימו. כמו כן, נטען כי לא היה מקום לקבוע שישראל היא הפורום הנאות לבירור התביעה. בענין אחרון זה נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי ייחס משקל רב מדי לעובדה שהמבקש לא הגיש תצהיר, אף שלטענת המבקש די היה בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי לבסס את המסקנה שישראל איננה הפורום הנאות בנסיבות הענין. כמו כן נטען, כי גם לפי מבחן אי הנוחות שתיגרם לבעלי הדין ולעדים ומבחן מקום מושבו של הנתבע, כמו גם שיקולים נוספים כגון הדין החל על התביעה, אפשרות האכיפה אם התביעה תתקבל ושיקולים ציבוריים אחרים, צריכה הייתה המסקנה בדבר הפורום הנאות להיות שונה. לבסוף נטען גם כי קביעת בית המשפט לפיה התביעה תידון בארץ איננה נכונה, שכן המבקש יכול להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מהטעם שישראל איננה הפורום הנאות.

6.

לאחר העיון בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ; רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P

נ' טכנו הולד אחד בע"מ

(11.4.2005)). במקרה דנן לא מתעוררת שאלה כאמור, שכן הטענות המועלות בבקשה נוגעות רובן ככולן לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. בענין זה אוסיף, כי גם אם ראה בית המשפט המחוזי לנכון להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, חרף הכלל הידוע בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בקביעות שבעובדה - כלל שאיננו נטול חריגים , אין הדבר מצדיק בהכרח התערבות של ערכאת ערעור נוספת ב"גלגול שלישי". דברים אלה אמורים הן ביחס לקביעתו של בית המשפט כי הסכם השמירה נכרת בישראל ואף הופר בישראל, והן ביחס לקביעתו כי מירב הזיקות במקרה זה נוטות לישראל, שהיא קביעה עובדתית במהותה, וזאת מבלי להידרש לגופן.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.