רע"א 6034/15 גודר אחזקות בע"מ נ. ישראל לוסטיג

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.7.2015 (ע"א 61943-11-14, השופטת א' כהן ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 1.9.2014 (ת"א 31983-12-09, השופטת א'

מני-גור ).

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 23.1.2008 נחתם בין המבקשת, שהיא חברת יזמות בתחום הנדל"ן, לבין המשיב, העוסק ביזמות, הסכם מסגרת לשיתוף פעולה בנוגע לפרויקטים של תמ"א 38 (להלן: הסכם המסגרת ). לפי פסק דינו של בית משפט השלום, להתקשרות היו שותפים שני אנשים נוספים ששמם לא הוזכר בהסכם המסגרת והם לא היו צדדים להליכים דנן, ולכן העניינים הנוגעים להם אינם נדרשים לפירוט נוסף. לפי הסכם המסגרת, הצדדים יפעלו לקידום פרויקטים של בניה על בסיס תמ"א 38, כך שעבור כל פרויקט שיקבלו לטיפולם תוקם חברה פרטית בעלת אחריות מוגבלת, אשר באמצעותה יבוצע אותו פרויקט. בסעיף 14.3 להסכם המסגרת נקבע כי אם הוצאו על-ידי המבקשת כספים לצורך תכנון, קידום או ביצוע של פרויקט אשר לא יצא אל הפועל ובנסיבות שבהן הסכם המסגרת יגיע לסיומו לפני שנפרעו הוצאות אלו, המשיב ישלם למבקשת מחצית מן ההוצאות מיד עם קבלת דרישת ממנה.

3.

בשנת 2007, עובר להתקשרות בהסכם המסגרת, המשיב התקשר באמצעות חברת תמ"א 38 גליל יזמות (2007) בע"מ (להלן: גליל יזמות ) בהסכם עם דיירי בניין ביהוד לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט תמ"א 38 (להלן: פרויקט יהוד ). המבקשת טוענת כי התקשרותה בהסכם המסגרת התבססה על מצגו של המשיב לפיו ניתן יהיה להפוך את פרויקט יהוד לכזה המתנהל במסגרת הפעילות המשותפת של הצדדים, והיא אף העבירה לגליל יזמות, באמצעות המשיב, כספים לשם קידומו של אותו פרויקט. לטענת המבקשת, כאשר התברר לה שלא ניתן יהיה לקדם את פרויקט יהוד במסגרת הפעילות המשותפת לצדדים, היא הודיעה למשיב על ביטולו של הסכם המסגרת, והגישה תביעה להשבת הכספים שהועברו אליו לבית משפט השלום.

4.

בבית משפט השלום הצדדים היו חלוקים, בין היתר, בשאלה האם המבקשת הייתה רשאית לבטל את הסכם המסגרת, בשאלת סיווגם של הכספים שהועברו למשיב (השקעת בעלים או הלוואה), וכן באשר לסכום שעליו להשיב למבקשת. בית משפט השלום קבע כי המבקשת ביטלה את הסכם המסגרת בינואר 2009, וכי היא הייתה רשאית לבטלו לפי סעיף 2.7 להסכם מפני שכעבור שנה ממועד חתימתו לא התקדם אף אחד מהפרויקטים של תמ"א 38 שהוצעו על-ידי המשיב, לרבות פרויקט יהוד. בית משפט השלום הוסיף כי אין לראות בכספים שהמבקשת העבירה לגליל יזמות השקעת בעלים אלא הלוואה שניתנה למשיב במקום השקעת בעלים בחברה המיועדת לכך, שבאותו מועד הקמתה טרם הושלמה. בית משפט השלום הדגיש כי המבקשת לא הייתה בעלת מניות בגליל יזמות וכי המשיב הוא שהתקשר עם המבקשת, ולא גליל יזמות. לבסוף, בית משפט השלום קבע כי המשיב לא הראה עבור אלו הוצאות הועברו סכומי הכסף השונים מהמבקשת, ובפרט אלו סכומים הוצאו על-ידו לפני חתימתו של הסכם המסגרת ואלו סכומים הוצאו לאחר חתימתו. לפיכך, בית משפט השלום הורה להשיב למבקשת סך של 111,068 שקלים. להשלמת התמונה, יצוין כי בית משפט השלום דחה את תביעתה של המבקשת להשיב לה סכום נוסף של 48,000 שקלים, שאותו היא הוציאה, לטענתה, בגין בדיקות כדאיות של פרויקט יהוד. זאת, מכיוון שהמבקשת לא הראתה עבור מה שולמו הכספים וכן מכיוון שרוב הכספים הוצאו לאחר ביטולו של הסכם המסגרת על-ידה.

5.

המשיב ערער על החלטתו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, וערעורו התקבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי קבע כי המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה, ועל כן אינו מוצא לנכון להתערב ברוב קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר הראיות עולה שהכספים אשר הועברו למשיב אינם כספי הלוואה כי אם השקעת בעלים, ועל כן חל סעיף 14.3 להסכם המסגרת, המורה כי במקרה זה חובת ההשבה תחול רק על חצי מהסכום ולא על כולו. לפיכך, בית המשפט המחוזי הורה למשיב לשלם למבקשת סך של 55,534 שקלים.

בקשת רשות הערעור

6.

המבקשת טוענת כי יש לקבל את בקשתה בשל כך שהיא מעוררת שאלה משפטית כללית הנוגעת להיקף ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, וכן בשל כך שלשיטתה נפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגמים דיוניים היורדים לשורשו של עניין.

7.

טענתה העיקרית של המבקשת היא כי בית המשפט המחוזי שגה כששינה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. לטענתה, לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעה כי הכספים שהעבירה למשיב הם כספי הלוואה, מה גם שבית המשפט המחוזי אף לא נימק כראוי את החלטתו להתערב בממצאי עובדה אלו. המבקשת מוסיפה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הכספים הושקעו במיזם המשותף של הצדדים סותרת את קביעתו של בית משפט השלום לפיה הכספים הועברו לגליל יזמות ואף את הצהרות המשיב עצמו בקשר לכך.

8.

עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי הסתמך בקביעותיו על טענה שלא הועלתה על-ידי המשיב בבית משפט השלום, היינו כי יש להחיל בעניין זה את סעיף 14.3 להסכם המסגרת, ובהתאם לכך לחייב את המשיב לכל היותר בהשבת חצי מהסכום שהועבר אליו על-ידי המבקשת. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו חרף התנגדותה לשינוי והרחבת חזית מצד המשיב. המבקשת מוסיפה כי טענה זו של המשיב סותרת טענות אחרות שהועלו על-ידו, ובהן טענתו לפיה אם פרויקט יהוד ייצא בסופו של דבר אל הפועל יוחזרו למבקשת הכספים שהושקעו על-ידה בפרויקט (ולא רק מחציתם), וכן טענתו להיעדר יריבות בינו לבין המבקשת, היינו שעל המבקשת לתבוע את השבת הכספים מגליל יזמות.

דיון והכרעה

9.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענותיה של המבקשת נטועות בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ואינן מעלות שאלה משפטית כללית המצדיקה את קבלת הבקשה.

11.

התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה הענקת רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד , פסקה 5 (17.5.2015); רע"א 2348/15 לאזאר נ' גאידמק , פסקה 6 (1.6.2015)). אכן, התערבות כזו אינה הכלל, אך היא אפשרית, והתשובה לשאלה מתי יש מקום לעשות כן נטועה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. אין בפנינו אפוא מחלוקת עקרונית, אלא יישום של עקרונות ידועים, עניין אשר אינו מהווה בסיס להענקתה של רשות ערעור כמבוקש.

12.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי לא התרשמתי שהמבקשת צודקת בטענות שהעלתה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין לומר שהחלטתו של בית המשפט המחוזי להתערב בסיווג הכספים שהועברו למשיב לא הייתה מנומקת, בשים לב לכך שהוא התבסס בהקשר זה, בין היתר, על העדרו של הסכם הלוואה, וכן על עדותו של אחד העדים שהעידו בבית משפט השלום. לכאורה, אין מקום אף לטענה הנוספת של המבקשת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי מתבססת על הרחבת חזית אסורה מטעם המשיב. הרי, המשיב טען בבית משפט השלום כי הכספים הועברו אליו כהשקעת בעלים מכוח ההסכם בין הצדדים ושימשו למטרותיו של המיזם המשותף, ואף בית משפט השלום הזכיר את סעיף 14.3 להסכם המסגרת בפסק דינו. לפיכך, החלתו של בית המשפט המחוזי את סעיף 14.3 אינה חורגת מגדר המחלוקת שבין הצדדים (ראו: רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ , פסקה ה (15.5.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 145 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).

13.

לפני סיום אעיר, כי הבקשה דנן רחוקה מלעמוד באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וכי הגשת בקשות בנסיבות מסוג זה, היינו בקשות המבוססות על טענות ערעוריות "רגילות" הנטועות בעובדותיו של המקרה הקונקרטי, עשויה להצדיק השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו למשל: רע"א 3215/12 אבו טיר נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 7 (19.7.2012)).

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, משלא התבקשה תשובה ולפנים משורת הדין איני מורה על פסיקת הוצאות.