פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8041/15 - א'
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
ד"ר משה וינברג ושות' עורכי דין ונוטריונים
נ ג ד
המשיבים:
1. הולצברג שמחה
2. הולצברג אבשלום
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.10.15 בע"א
16258-09-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ר'
לבהר-שרון
בשם המבקשת:
עו"ד אופיר שדה
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.11.2015 (ע"א 16258-09-13, השופטת ר' לבהר-שרון ), ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע שלו עד להכרעה בבקשה. בפסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 27.6.2013 (ת"א 24327/06, השופטת הבכירה ח' ינון ).
2.
המבקשת, שהיא שותפות עורכי דין, הגישה תביעה נגד שני המשיבים, שהם בני זוג, בטענה כי הם לא שילמו לה סכומים המגיעים לה עבור שירותים משפטיים שסיפקה בעניין תחנת דלק שנמצאת בבעלותו של המשיב 2 ובניהולם של המשיבים. מנגד, המשיבים טענו כי השירותים שסיפקה המבקשת ניתנו לחברה שניהלה את תחנת הדלק, ולא להם עצמם, ועל כן לא ניתן לתבוע אותם בשל כך. בית משפט השלום קיבל את התביעה, וחייב את המשיבים בתשלום שכר הטרחה, לאחר שדחה את טענת היעדר היריבות שהעלו.
3.
המשיבים הגישו ערעור על פסק דין זה, והוא התקבל על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי מסקנותיו של בית משפט השלום אינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות שהובא לפניו. בית המשפט המחוזי קבע כי מלשונם של הסכמי שכר הטרחה ניתן ללמוד כי השירותים נועדו לשרת את תחנת הדלק (להבדיל מאשר את המשיבים עצמם). בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יש לזקוף לחובת המבקשת את העובדה כי עו"ד משה וינברג, שאליו פנו המשיבים לצורך קבלת שירותים משפטיים, לא העיד במשפט. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין יריבות בין המבקשת לבין המשיבים, ועל כן דין הערעור להתקבל.
4.
בבקשת רשות הערעור שלפני המבקשת טוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גרם לה לעיוות דין חמור, מאחר שהמסקנות המובאות בו סותרות את הראיות שנשמעו לפני הערכאה הראשונה. היא מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי גיבש את עמדתו באשר לסכסוך כבר בתחילת ההליך, ואף בכך יש כדי להצדיק את קבלת רשות הערעור. לבסוף, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שזקף לחובתה את אי-העדתו של עו"ד משה וינברג. לטענתה, קביעה זו מעוררת שאלות בעלות חשיבות כללית הנוגעות למידת הנחיצות והרלוונטיות של עד לסכסוך.
5.
דין הבקשה להידחות, מאחר שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) ביחס להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לא התרשמתי כי נגרם למבקשת עיוות דין חמור כתוצאה מקבלת הערעור על-ידי בית המשפט המחוזי. למותר לציין, כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה הענקת רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 6034/15 גודר אחזקות בע"מ נ' לוסטיג , פסקה 11 (14.10.2015)). הוא הדין ביחס לטענות המבקשת בדבר החשיבות הכללית הטמונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מדובר, לכל היותר, בטענות ערעוריות שהולבשו במחלצות עקרוניות, ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.
6.
בשולי הדברים אוסיף כי ניתן לצפות כי בעלי דין ישקלו היטב קודם להגשת בקשה מסוג זה, הרחוקה מרחק רב מלקיים את אמות המידה שנקבעו לקבלתה של רשות ערעור, ולא כל שכן כאשר הם עצמם עורכי דין שאמות מידה אלה אמורות להיות שגורות אצלם.
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשע"ו (8.12.2015).
ש ו פ ט ת