רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ. אברהם יצחק בע"מ

רקע והליכים

א.

(1) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ד' גנות ) מיום 28.2.08, בו ניתנה רשות ערעור ונתקבל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום תל-אביב (השופטת ד' מארק-הורנצ'יק ) מיום 25.7.06, שמחקה חלקים מתצהירי המשיבה בנימוק של הרחבת חזית.

(2) שתי שאלות מעלה בקשת רשות ערעור זו: האחת עניינה טרוניית המבקשת בדבר תוספת של טענות חדשות שלא בכתב תביעה מתוקן, אלא בתצהירי עדות ראשית שהוגשו לאחר כתב ההגנה וההליכים המקדמיים. האחרת עניינה טענת קיפוח, בשל סירוב בית המשפט לאפשר ערעור שכנגד לאחר מתן רשות ערעור לצד האחר.

ב.

הרקע בתמצית כך הוא: בתביעה שהוגשה נגד המבקשת – עיריית הרצליה – על-ידי המשיבה, בקשר לנזקים עקב הפרת חוזה מכרזי, כנטען, נוהלו הליכים מקדמיים, ולאחריהם הורה בית משפט השלום על הגשת תצהירי עדות ראשית. משאלה הוגשו, עתרה המבקשת למחיקת חלקים בהם שעניינם הרחבת חזית או שינויה. חלק מן הטענות בדבר הרחבת חזית נדחו על ידי בית משפט השלום וחלקן נתקבלו, ובהן הנוגעות ללוח זמנים של העבודות ולעיכובים במסירת תכניות אצל המבקשת גופה; וכן נושאים נוספים שלא היה להם ביטוי בכתב התביעה. באלה ראה בית משפט השלום שינוי חזית (בהעדר בקשה לתיקון כתב תביעה), ועל כן החליט על מחיקה חלקית.

ג.

(1) המשיבה עתרה לרשות ערעור בבית המשפט המחוזי; הרשות ניתנה והערעור נתקבל. לשיטת בית המשפט המחוזי, אין על התובע לפרט בכתב התביעה את כל המעשים או המחדלים המיוחסים לנתבע, ועליו לפרט כללית את טענותיו ולא את הראיות. בנידון דידן, כך נקבע, אין צורך לפרט כל הפרה והפרה, ודי אם הועלתה טענה באשר לה. בית המשפט המחוזי התרשם, כי המבקשת (המשיבה, שם) מנסה לדחות את בירור התביעה, ו"יש מקום לעשיית צדק ולא לסתימת פיות". עוד קבע בית המשפט, כי בידי המבקשת להתמודד עם כל טענה בתצהירי העדות הראשית מטעמה.

(2) אשר לערעור שכנגד, נאמר מפי בית המשפט כי המ דובר בטענה פורמלית שהועלתה על דרך הסתם, וממילא זכות כל צד לערער בסיפת ההליכים.

ד.

בבקשה דנא – הערוכה כדבעי – נטען, כי במקום להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, הוספו בתצהירים, מעבר לשלושת האירועים הנטענים בכתב התביעה, עוד 10 אירועים המפורטים בבקשה, ובכך יש משום שינוי חזית אסור; ואף הוסף נזק עקיף שלא עלה בכתב התביעה. עוד נטען כנגד קיפוח זכות המבקשת לענין הערעור שכנגד. שינוי החזית, כך נאמר, מקפח את המבקשת בהגנתה; לשיטתה, אין די לומר בכתב התביעה "הפרה", "מעשה" "מחדל", בלא הפירוט, כדי שתדע כלפי מה עליה להתגונן. ולבסוף, נאמר כי המשיבה היא זו שגרמה עיכוב בדיונים, ואין לטעון שהמבקשת התחמקה מבירור כעולה מפסק הדין נשוא הבקשה; כל משאלתה היא להתגונן כראוי.

הכרעה

ה.

(1) לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה; אין בה רכיב בעל חשיבות ציבורית שבגינו תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי; היא תחומה במובהק בגבולות המחלוקת בין הצדדים וביישום הלכות קיימות, ועל כן אין בה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

(2) אומר דברים אחדים לעיצומו של הנושא שבמחלוקת. אכן, דרך המלך היא כתב תביעה תמציתי דיו ובו "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה", כלשון תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ועוד נאמר, כי "כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן" (תקנה 71(א); וראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 61-60, והאסמכתאות דשם. פשיטא כי אין הדברים יוצרים "מרשם מחשב", וכי יש מתחם גמישות. ואכן, אין לגזור "חליפה מחויטת" לכל סיטואציה; וכבר ציין השופט (כתארו אז) ש' לוין

ברע"א 2904/95 מדינת ישראל נ' אל הוזייל , פ"ד מט(2) 40, 42 כי, "השאלה מה היא 'עובדה מהותית', מה היא 'ראיה' ומהי 'שאלה שבדין', עשויה להשתנות ממקרה למקרה, וההבחנה בין שלושה מושגים אלה איננה אלא ענין שבדרגה". על התביעות להתברר, על ההליך לזרום, ועל השכל הישר של בית המשפט להנחותו; גם "תוך כדי תנועה" ניתן לתקן רבות, אם בתיקון כתב תביעה, ואם בתצהירי ההגנה, לפי המקרה; אך על בית המשפט כמובן לעמוד על המשמר, שצד מן הצדדים לא יעשה שבת לעצמו וישיג יתרונות בתרגילים פרוצדורליים.

(3) אכן, המבקשת הפנתה להחלטתי ברע"א 8667/01 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל (לא פורסם),

שבה לא בא בכתב תביעה זכרו של אירוע נזיקי אשר הובא בהמשך, כנטען, כדי להתמודד עם טענת התיישנות לגבי אירוע קודם. ואכן נאמר שם כי "אין לקבל את העולה מטענת המבקשים, כי המשיבים יבינו ויבנו בעצמם עילה חדשה, ויחברו אחת לאחת פיסות מידע הפזורות במסמכים – שעה שהמבקשים עצמם לא עשו כן מתחילה. אין צד להתדיינות לעומתית אמור לעשות את מלאכת יריבו...". אמנם כך. אלא שבאותו ענין הוחסר אירוע מרכזי "מכונן" בתיק לצורך התיישנות, מן התביעה כל עיקר – ואילו בענייננו (וכאמור, אין כאן "מלאכת מחשב"), המ דובר בחלקים מתוך תמונה שמסגרתה וקויה

העיקריים היו בפני המבקשת.

(4) לא אמנע, מבלי לקבוע מסמרות הואיל ולא נתבקשה תשובה כדי שלא להכביר הוצאות, מאמוֹר כי בנידון דידן וברוח דברי הפיוט לליל יום הכיפורים "כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר", היה מקום לטעמי להרחיב בכתב התביעה יותר מאשר נעשה. לכן ניתן היה לנקוט עמדה שיפוטית כזאת או אחרת. ואולם, המסגרת הבסיסית לתביעה ישנה בשורה תחתונה, וכך גם סכום התביעה, והפתעות גדולות ביותר לא יכלו להיות למבקשת.

(5) על כן, לאמיתו של דבר אין כאן אותם "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" מובהקים המחריגים את הנטען בתצהירים מגדרי המחלוקת למחוזות חדשים; המחלוקת היסודית היא כפי שהוצבה בכתבי הטענות (גורן, שם , 97). אכן, הכלל הוא, כפי שציין בית משפט זה מפי השופטת חיות בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי , פ"ד נח(2) 145, 151: "שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא" (ראו גם האסמכתאות דשם). הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא. כדברי המלומד קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה , מה' 15 תשס"ז-2007, כרך א' 526: "כאשר הטענות והעדויות שהיו בפני בית המשפט לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד אך ורק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרתן של עובדות נוספות כלשהן – אין בהן כדי ליצור 'שינוי חזית'" (ראו גם האסמכתאות דשם). וכבר ציין הנשיא שמגר בע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי , פ"ד לט(1) 496, 503:

"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון, אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים, אשר הובאו בפניו במסגרת ההליכים".

ראו גם קשת שם , 529. אפשרות אחת היא כמובן תיקון כתב התביעה, אך לא תמיד ייקוב הדין את ההר.

(6) אמרנו – מבלי לקבוע מסמרות – כי יתכן שהיה מקום לפירוט רב יותר בכתב התביעה. ואולם, דומה שהגנתה של המבקשת לא קופחה, שכן פרשת ההוכחות טרם החלה, תצהירי המשיבה מצויים ברשותה, ובידה לנסח את תצהיריה שלה תוך מתן תשובה לכל ענין ודבר. חזקה על המבקשת ש"לא אלמן ישראל", וחזקה כמובן על בית המשפט שידון כדבעי בפרשת ההוכחות ויעיין בכל חומר רלבנטי.

(7) אשר לערעור שכנגד: אין חולק, ככלל, כי "משניתנה למערער רשות ערעור..., ממילא ניתנה למשיב רשות להגשת ערעור שכנגד" (השופט בייסקי בע"א 594/80 אליאב נ' הסנה , פ"ד לו(3) 543, 546). ואולם, בנידון דידן לא נפגעה זכותה של המבקשת כבעל דין (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה הדיון בבקשת רשות ערעור כבערעור) בשאלת הערעור שכנגד, שכן הערעור שכנגד דכאן יכול היה ביסודו לסוב רק על אותם חלקים מהחלטת בית משפט השלום שבהן לא נתקבלה עמדת המבקשת; אך משנדחתה כללית עמדתה באשר לטענת הרחבת החזית, נראה כי לא היתה משמעות של ממש לערעור שכנגד.

(8) סוף דבר, גם אם ניתן היה להרחיב בכתב התביעה, נראה כי אין זה מקרה שבו יש מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי, מקום ש"בחר בדרך של מתן סיכוי לבירור המהותי במלואו, כדרך המלך השיפוטית..." (רע"א 8674/04 א.ש. גל חום נ'

Franco

Belges (לא פורסם)). וכדברי המחבר ש' לוין :

"נטיית בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת ערעור בגלגול שלישי תהיה חזקה ביתר שאת כשהבקשה סבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על החלטה אחרת של בית משפט השלום. כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים את מלאכתו, ומ דובר בפסק דין שעדיין אינו מכריע בזכויות בעלי הדין, הוא בעל חשיבות רבה, ומקטין עוד יותר את הסיכוי שבית המשפט ייענה לבקשה". ( תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 185 בעמ' 181-180).

(9) סוף דבר, כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.