רע"א 1229/22 Hitachi Ltd נ. דוד מירום

1.

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.12.2021 (השופט ר' חיימוביץ ) ב-ת"צ 10812-11-14, במסגרתה נדחתה עתירת המבקשת לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום שניתן למשיבים 1 ו-2 בהליך ייצוגי שהוגש נגדה.

רקע צריך לעניין וההליך בבית המשפט המחוזי

2.

במוקד בקשת רשות הערעור ניצבת בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה בחודש נובמבר 2014 על ידי המשיבים 1 ו-2, דוד ורן מירום, כנגד מספר חברות זרות, בהן המבקשת, Hitachi Ltd , שמקום מושבה ביפן (להלן: המשיבים , בקשת האישור ו- היטאצ'י או החברה , בהתאמה). בבקשת האישור נטען כי בין השנים 2007-1995 החברות הזרות ניהלו קרטל בינלאומי שבמסגרתו תואמו מחיריהם של שפופרות קתודיות שהיוו רכיב מרכזי במסכי טלוויזיה ומחשב שיוצרו טרם עידן המסכים השטוחים; וכי תיאום המחירים הוביל לעלייה במחירי המוצרים שבהם שולבו השפופרות הקתודיות. עוד עולה מבקשת האישור כי בעקבות חשיפת הקרטל התנהלו ברחבי העולם הליכים פליליים, מינהליים ואזרחיים שונים נגד חברות הקרטל. בקשת האישור הוגשה בשם הצרכנים הישראליים שנפגעו מתיאומי המחירים הנטענים, בעילה לפי חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק התחרות ; שם החוק שונה ובעת הרלוונטית שמו היה חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988).

3.

הליכי ההמצאה לחברות הזרות עברו מספר גלגולים, ולצורך ענייננו אעמוד אך על עיקרי הדברים. בראשית ההליך ביקשו המשיבים להמציא אל מחוץ לתחום את בקשת האישור לחברות הזרות מכוח תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה בהמצאת תובענה המבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה (להלן: התקנות הישנות ); בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת ר' שמולביץ בסמכותה כרשמת) בהחלטה מיום 24.11.2014. המשיבים ערערו על ההחלטה לדחות את בקשתם, ובפסק דין מיום 5.1.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים (השופט י' שינמן ב- ע"ר 15317-12-14), והעניק להם היתר להמציא את בקשת האישור לחברות הזרות. בהמשך לכך המשיבים תרגמו את כתבי הטענות בהליך לשפה האנגלית וניסו להמציאם להיטאצ'י בהתאם לאמנה שיפן צד לה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי-דין וכתבים שלא מבי-דין בעניינים אזרחיים או מסחריים (להלן: אמנת האג ).

מסמכי בקשת האישור נמסרו למשרדי החברה כשהם מתורגמים לשפה האנגלית ביום 2.10.2015. בתגובה הגישה היטאצ'י לבית המשפט המחוזי בקשה לקבוע כי לא בוצעה לה המצאה כדין, באופן התואם את אמנת האג, בין היתר משום שכתבי הטענות לא תורגמו לשפה היפנית. בית המשפט המחוזי (השופטת מ' עמית-אניסמן בסמכותה כרשמת) נעתר לבקשת החברה בהחלטה מיום 14.4.2016 וקבע שכתבי הטענות לא הומצאו כדין. על החלטה זו הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ר 23967-05-16), אלא שבסופו של יום המשיבים חזרו בהם מהערעור, וזאת מפני שהיתכנות ההמצאה להיטאצ'י מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות נשללה בעקבות החלטת בית משפט זה בהליך אחר (רע"א 925/17 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' AU Optronic Corporation (31.7.2017), להלן: עניין הצלחה ).

4.

בחלוף זמן מה המשיבי ם הגיעו להסדר דיוני עם אחת מהחברות הזרות בהליך, המשיבה 3,

LG Electronics Inc (להלן:

LG ) , שלפיו המשיבים ו- LG מסכימים כי בוצעה ל אחרונה המצאה כדין בישראל. בעקבות ההכרה בהמצאה ל- LG הגישו המשיבים בקשה חדשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום ליתר החברות הזרות ובהן היטאצ'י, הפעם מכוח תקנה 500(10) לתקנות הישנות המאפשרת להמציא כתב בי-דין אל מחוץ לתחום כאשר " האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה " . לצד זאת, המשיבים עתרו לכך שיש להכיר במסירה שכבר בוצעה לחברה לפי תקנה 500(7) לתקנות הישנות כמסירה כדין, כך שלא יהיה צורך בהמצאה נוספת מכוח תקנה 500(10). בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט מ' תמיר בסמכותו כרשם) מיום 10.4.2018, תוך שהודגש כי לא ניתן להכיר במסירה המוקדמת שבוצעה להיטאצ'י לצורך המצאה כדין לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות, שכן באותה עת לא התקיימו הנסיבות המאפשרות המצאה לפי תקנה זו. בתוך כך, בית המשפט הצביע על מספר קשיים פרוצדוראליים שהתעוררו בבקשת היתר ההמצאה, בהם היעדר פירוט מספק מצד המשיבים בבקשה ובתצהיר שצורף לה על אודות כתובתן של חלק מהחברות הזרות לצורך ביצוע ההמצאה. בהתאם לכך, נקבע שעל המשיבים להגיש בקשה מתוקנת למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום תוך 15 ימים.

המשיבים פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט והגישו בקשה מתוקנת למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות. בקשה זו התקבלה בהחלטת "פתקית" קצרה מיום 31.5.2018 וניתן למשיבים היתר המצאה אל מחוץ לתחום (להלן: החלטת הרשם ). בתוך כך דחה בית המשפט את בקשת המשיבים למסור את כתבי הטענות לחברות הזרות בתרגומם לשפה האנגלית, ונקבע בהחלטת הרשם כי עליהם למסור את המסמכים לחברות הזרות בתרגומם לשפת הארץ שבה תבוצע ההמצאה, או בתרגום לשפה אחרת לפי הוראות אמנת האג.

5.

כעבור מספר חודשים הודיעו המשיבים לבית המשפט כי ביצעו המצאה כדין להיטאצ'י, אלא שהאחרונה התנגדה להודעה זו. בהחלטה מיום 2.5.2019 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת מ' בן ארי בסמכותה כרשמת ) את עמדת החברה וקבע כי טרם בוצעה לה המצאה כדין. במקביל המשיבים הצליחו להמציא את כתבי הטענות בהליך לידי חברה זרה אחרת, המשיבה 4, Royal Phillips N.V , שמקום מושבה בהולנד (להלן: פיליפס ). אולם המשיבים התקשו להמציא את כתבי הטענות ליתר החברות הזרות בהליך שמקום מושבן בקוריאה וביפן, בהן היטאצ'י. בתוך כך ו בשים לב למורכבות ההמצאה למדינות אלה, ובהמשך גם לנוכח התפרצות מגפת הקורונה, נעתר בית המשפט מפעם לפעם לבקשות ארכה שהגישו המשיבים לצורך השלמת תהליך ההמצאה אל מחוץ לתחום.

6.

סופו של דבר, ביום 28.2.2021 המשיבים עדכנו את בית המשפט כי הליך ההמצאה להיטאצ'י באמצעות הרשות המוסמכת ביפן הושלם. החברה מצידה הגישה ביום 18.5.2021 בקשה לביטול היתר ההמצאה ולכפירה בסמכות בית המשפט. בתמצית יצוין כי היטאצ'י טענה שהמשיבים פעלו בשיהוי, ברשלנות ובחוסר תום לב, הן בהגשת בקשת האישור הן בהמצאתה, ולאורך ההליך הפרו פעם אחר פעם החלטות שיפוטיות ולא עמדו במועדים שנקבעו להם על ידי בית המשפט. בהתאם החברה טענה שהתנהלות המשיבים הובילה לכך שרק בחלוף 7 שנים ממועד הגשת בקשת האישור הומצאו לה כתבי הטענות בהליך. בתוך כך היטאצ'י הפנתה את תשומת לב בית המשפט לכך שבקשת האישור הוגשה שלושה ימים לפני שהסתיימה תקופת ההתיישנות; לדבריה בקשת האישור הוגשה ביום 5.11.2014, בעוד המעשים המיוחסים לחברות הזרות התגלו ביום 8.11.2007.

בכל הנוגע לעילת התביעה נושא ההליך, היטאצ'י טענה שאין בנסיבות המקרה תחולה לחוק התחרות על המעשים שיוחסו לה. החברה הפנתה לדוקטרינת ההשפעות – דוקטרינה המאפשרת למדינה להחיל בתנאים מסוימים את דיניה המקומיים על בני אדם וגופים זרים בגין התנהגות המתרחשת מחוץ לגבולותיה –

והצביעה על כך שהחברות הזרות לא פעלו בישראל או באופן מכוון כלפי השוק הישראלי, ושהמעשים המיוחסים להן השפיעו על השוק הישראלי לכל היותר בצורה עקיפה ובלתי צפויה. נוסף על כך, היטאצ'י טענה שישראל אינה הפורום הנאות לבירור בקשת האישור, זאת משום שלעמדתה כאמור אין לדיני התחרות הישראליים תחולה על ההליך, ולכן אין לפורום הישראלי זיקה מספקת. לבסוף, היטאצ'י גרסה שאין מקום להתיר המצאה לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות בנסיבות ההליך, ובעניין זה טענה שאין בכוחו של ההסדר הדיוני בין המשיבים ובין LG

כדי לאפשר המצאה כלפיה. לשיטתה, השיקולים שהובילו את LG

להסכים לקבל את כתבי הטענות בהליך הם שיקולים טקטיים ואינטרסנטיים, כך שלא ניתן לראות בהמצאה לידי LG

כהמצאה כדין לצורך תחולת תקנה 500(10) לתקנות הישנות.

7.

בקשתה של היטאצ'י לביטול היתר ההמצאה נדונה במאוחד עם בקשות דומות לביטול היתר ההמצאה מטעם המשיבות 7-5, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשותיהן בהחלטה מיום 19.12.2021 היא ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור (השופט ר' חיימוביץ ). בפתח הדברים הפנה בית המשפט להחלטות דומות שניתנו בנוגע לפיליפס – ההחלטה לדחות את בקשתה לבטל את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום שניתן בעניינה; פסק הדין שניתן בערעור שהגישה על החלטה זו (ע"ר 41956-05-19); ובקשת רשות הערעור בנושא (רע"א 1152/20 Royal Philips Electronic N.V נ' לנואל (20.7.2021)). בהמשך להחלטות אלה, בית המשפט המחוזי קבע שדי בכך שהוכרע כי ההמצאה לפיליפס מכוח תקנה 500(10) לתקנות הישנות תקינה כדי להוביל לקביעה שאותו הדין חל על שותפותיה לקרטל, קרי היטאצ'י ויתר החברות הזרות. בתוך כך, בית המשפט עמד על כך כי חברות אלה מהוות לצורך הדיון בבקשת האישור " בעל דין דרוש, או בעל דין נכון " כלשון תקנה 500(10) לתקנות הישנות, שכן בקשת האישור עוסקת בקרטל מחירים שלכאורה הן היו שותפות לו. ברוח זו נדחו גם טענות החברות הזרות ביחס להיעדרה של תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה. בשים לב לשלב המקדמי שבו מצוי ההליך, בית המשפט קבע כי די בכך שנקבע בעניינה של פיליפס שהונחה תשתית ראייתית מספקת כדי שהדברים יחולו במישרין על שותפותיה הנטענות לקרטל. נוסף על כך ולמעלה מן הצורך הפנה בית המשפט למגוון החלטות ולהסדרי פשרה שניתנו ונערכו במסגרת הליכים מינהליים ואזרחיים ברחבי העולם ביחס לקרטל הנטען, וקבע שבהינתן השלב שבו מצוי ההליך הונחה על ידי המשיבים תשתית ראייתית מספקת. בעניין תחולת חוק התחרות על הסדר כובל שנערך בין חברות זרות מחוץ לישראל, בית המשפט הדגיש כי מדובר בשאלה נכבדה שטרם הוכרעה בפסיקה, ובהתאם יש לבררה במהלך הדיון בבקשת האישור לגופה ולא בשלב הדיון בהיתר ההמצאה אל מחוץ לתחום.

בית המשפט דחה גם את טענת ההתיישנות שבפי החברות הזרות תוך שהפנה לסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, המשהים את תקופת ההתיישנות עד למועד הגילוי, קרי לחודש נובמבר 2007. מעבר לכך, בית המשפט הבהיר כי מדובר בטענה הנושאת אופי עובדתי, ושלא ניתן להכריע בה בשלב היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום. לבסוף, בית המשפט דחה גם את טענת השיהוי. בעניין זה בית המשפט הבחין בין שתי טענות נפרדות – טענת שיהוי הנוגעת לפרק הזמן שבין מועד חשיפת הקרטל ובין מועד הגשת בקשת האישור; וטענת שיהוי המתייחסת לתקופה שבין הגשת בקשת האישור ועד למועד שבו הומצאו לחברות הזרות כתבי הטענות. תחילה, ביחס לתקופה שקדמה להגשת בקשת האישור, בית המשפט עמד על כך שהנטייה היא שלא לשעות לטענת שיהוי מקום שבו טרם חלפה תקופת ההתיישנות. בית המשפט הטעים את קביעתו בכך שהמשיבים לא יצרו מצג של ויתור או מחילה על עילת התביעה, וציין שהחברות הזרות לא שינו את מצבן לרעה; זאת בהינתן העובדה שבכל אותה תקופה הן ניהלו ברחבי העולם הליכים פליליים, מינהליים ואזרחיים בנושא הקרטל הנטען. עוד נקבע כי ממילא מדובר בסוגיות עובדתיות ששלב ההמצאה אינו השלב הנכון לדון בהן. בכל הנוגע לתקופת השיהוי ממועד הגשת בקשת האישור ועד למועד ההמצאה בפועל, בית המשפט הצביע על כך שטענה ממין זה תתקבל רק כאשר מדובר בנסיבות שבהן התובע ישב בחוסר מעש ולא עשה דבר במשך תקופה מבלי ליתן הסבר סביר להתנהלותו. בהקשר לכך בית המשפט סקר את מקצת ניסיונות ההמצאה בהליך והגיע למסקנה שלא ניתן לקבוע שהמשיבים זנחו את ההליך או את בקשת היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום.

לנוכח האמור דחה בית המשפט המחוזי את בקשת ביטול היתר ההמצאה, ובגין החלטה זו הגישה היטאצ'י את בקשת רשות הערעור הנדונה.

בקשת רשות הערעור

8.

בפתח הדברים מפנה היטאצ'י לתקנה 501(ב) לתקנות הישנות, המקנה לבית משפט סמכות שלא להיעתר לבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום אם " ראה מנסיבות העניין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר ". לדבריה, בהתאם לפסיקת בית משפט זה יש לפרש את התקנה לא רק ביחס למתן היתר ההמצאה הראשוני, אלא גם כסמכות לביטול היתר המצאה שכבר ניתן במקרים שבהם המבקש השתהה ולא פעל בשקידה ראויה להמצאת התביעה. בתוך כך היטאצ'י סבורה כי יש להורות על בטלות היתר ההמצאה שניתן בעניינה, מחמת השיהוי שדבק בהמצאת כתבי הטענות מצד המשיבים. החברה מדגישה כי בבואו לבחון את עצם השיהוי בהמצאת תביעה במסגרת הליך של היתר המצאה אל מחוץ לתחום, שומה על בית המשפט לבחון את טיב התנהלותו של התובע תוך מתן דגש לתום ליבו ולניקיון כפיו. היטאצ'י מוסיפה וטוענת כי במקרים שבהם מצא בית המשפט דופי בהתנהלות התובע, אזי יש להורות על ביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום. בהמשך לכך, היטאצ'י טוענת שבית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מהמסכת העובדתית בהליך ולא נתן את הדעת למחדלים השונים של המשיבים. כך, למשל, היטאצ'י מציינת שהמשיבים הפרו החלטות שיפוטיות שונות ואף בחרו באופן מכוון להימנע מלקדם את ההליך מתוך חשש שהמותב שדן בו באותה עת ידחה את תביעתם.

לדברי היטאצ'י, שגיאתו של בית המשפט נובעת מכך שבמקום לבחון את הטענות והראיות שהוצגו בבקשתה לבטל את היתר ההמצאה, בית המשפט המחוזי ביסס את קביעותיו על הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטות השונות בעניינה של פיליפס. החברה מצידה סבורה שעניינה נבדל מזה של פיליפס, שכן מקום מושבה של האחרונה הוא בהולנד ולפי אמנת האג ניתן להמציא לה כתבי בי-דין בתרגום לאנגלית. בהתאם טוענת היטאצ'י שבכל הנוגע להמצאה לפיליפס, המשיבים פעלו בשקידה והמציאו לה את בקשת האישור כבר בשנת 2015 ופעם נוספת בשנת 2018. עוד טוענת היטאצ'י כי התשתית העובדתית הנוגעת להתנהלות המשיבים ובפרט ביחס למעשיהם בכל הנוגע לתרגום המסמכים ליפנית, ממילא לא נגעה לפיליפס. על כן סבורה היטאצ'י כי לא ניתן להיבנות מהתשתית העובדתית שנקבעה בנוגע להליך ההמצאה של פיליפס לצורך בחינת השיהוי בהליך ההמצאה שלה. בהינתן נסיבות אלה, החברה סבורה כי יש להורות על בטלות היתר ההמצאה שניתן למשיבים מחמת השיהוי שדבק בו.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי שאדרש לתשובת המשיבים. ואבאר.

בבקשת רשות הערעור היטאצ'י מיקדה את טענותיה בכך שלאחר שניתן למשיבים היתר המצאה מכוח תקנה 500(10) לתקנות הישנות, המשיבים השתהו בהמצאת כתבי הטענות בהליך. בהתאם החברה סבורה כי יש להורות על בטלות היתר ההמצאה שניתן למשיבים, זאת מכוח תקנה 501(ב) לתקנות הישנות. למען שלמות הדיון אביא את נוסחה של תקנה 501 במלואה:

בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט

501.

(א) לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה.

(ב) בית המשפט או הרשם רשאי שלא להיעתר לבקשה לפי תקנת משנה (א) אם ראה מנסיבות הענין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר; לא נעתר בית המשפט לבקשה, רשאי הוא למחוק את התביעה נגד בעל הדין שלא הומצא לידו כתב בי-דין.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את טענות היטאצ'י כי המשיבים השתהו בהמצאת כתבי הטענות לה. בעשותו כן נסמך בית המשפט בין היתר על ההחלטות שניתנו בעניינה של פיליפס ועל גלגולי ההמצאה של בקשת האישור; ובהתאם קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים לא זנחו את ההליך המשפטי, שכן לא ניתן לומר שישבו בחוסר מעש והשתהו. לא מצאתי להתערב במסקנה זו. כפי שידוע, בחינת קיומו של שיהוי מצד התובע בהמצאת כתבי הטענות אל מחוץ לתחום אינה נעשית באופן אריתמטי, אלא בהתאם לנסיבות ולפעולות שבהן נקט (ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי , פ"ד מד(4) 545, 553 (1990)). אינני סבורה כי בנסיבות המקרה ניתן לקבוע כי המשיבים השתהו בהמצאת כתבי הטענות לחברה, עד כדי להצדיק להורות על בטלות ההיתר.

בקשת האישור הוגשה במהלך חודש נובמבר 2014, ולמרות פרק הזמן הממושך שחלף מאז הגשתה עודנה קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לסיומו של השלב המקדמי של המצאת כתבי הטענות להיטאצ'י. ואולם אין בפרק הזמן שחלף מפתיחת ההליך ועד למועד הודעת המשיבים בדבר המצאת כתבי הטענות להיטאצ'י, ביום 28.2.2021, כדי להוביל בהכרח למסקנה כי המשיבים ישבו בחיבוק ידיים והשתהו בהמצאת כתבי הטענות. לאורך הדרך המשיבים פעלו במגוון מסלולים בניסיונותיהם להמציא את כתבי הטענות להיטאצ'י וליתר החברות הזרות, ואף אם חלק מניסיונות אלה התגלו בדיעבד כשגויים ובכך תרמו להימשכות הליך ההמצאה שלא לצורך, אין בכך כדי להעיד על שיהוי מצידם, לא כל שכן על שיהוי המצדיק את ביטול היתר ההמצאה שניתן להם. כזכור, המשיבים פעלו בתחילה בניסיון להמציא את כתבי הטענות מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות, אולם היתכנות ההמצאה מכוח תקנה זו נשללה בעקבות החלטת בית משפט זה בעניין הצלחה . בהמשך המשיבים פעלו לאתר מסלולי המצאה חלופיים והגיעו בסופו של דבר להסדר דיוני עם LG , שעל בסיסו הגישו בקשה חדשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום, הפעם מכוח תקנה 500(10) לתקנות הישנות. לניסיונות אלה מצד המשיבים מתווספת המורכבות הנלוות להליך ההמצאה להיטאצ'י, שמקום מושבה ביפן, ולכך שבנסיבות העניין המצאה בהתאם להוראות אמנת האג כרוכה בהשקעת משאבי זמן וכסף רבים מצד המשיבים.

סוף דבר

10.

לנוכח האמור ובשים לב לפעולות שנעשו על ידי המשיבים לאורך ההליך, כמו גם הקשיים הכרוכים בהליך ההמצאה להיטאצ'י, אני סבורה כי גם אם אמנם היה שיהוי בהמצאת כתבי הטענות לחברה, אין בו כדי להצדיק את ביטול היתר ההמצאה שניתן. הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.