רע"א 6123/09 פלדמן וינוגרד ושות' עו"ד נ. דוד שילוח

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט מ' יפרח) מיום 14.7.09. בהחלטתו ביטל בית המשפט המחוזי באופן חלקי עיקול זמני שהוטל על נכסי המשיב. בקשת רשות הערעור לוותה בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור.

2.

המבקשת הינה שותפות של עורכי דין. בתביעה כספית שהגישה נגד המשיב נטען, כי בהשפעת המשיב ניאותה המבקשת לייצג את מר אלי ארוך (להלן – ארוך ) בתביעה שניהל בהליך בוררות, והסכימה כי שכר טירחתה ייגזר מתוצאות הבוררות. הקשר בין ארוך לבין המבקשת נוצר, באמצעות המשיב, בשלהי שנת 2002 או בתחילת שנת 2003. ארוך זכה בהליך הבוררות בסך של 94,780,000 ש"ח. הנתבעות באותו הליך (להלן – כלל פיננסים ) כרתו הסכם עם המשיב, לפיו הן תשלמנה לו סך של 21 מיליון ש"ח אם יבוטל פסק הבוררות על סמך ראיות שימציא להן. הראיות האמורות מעידות שארוך הציג בהליך הבוררות מסמכים מזויפים. פסק הבוררות אכן בוטל על סמך ראיות אלה.

3.

בתביעתה טענה המבקשת כי המשיב ידע, או שהיה עליו לדעת, כבר בעת ההתקשרות בין המבקשת לבין ארוך, כי ארוך מתעתד לעשות בהליך הבוררות שימוש במסמכים מזויפים. על כן נטען, כי בתרומתו להתקשרות בין המבקשת לבין ארוך ביצע המשיב עוולה כלפי המבקשת, וגרם לה נזק בשווי שכר הטירחה הראוי לזמן ולכישורים שהושקעו בייצוגו של ארוך בבוררות. על יסוד חוות דעת מומחה טענה המבקשת, כי השכר הראוי מגיע כדי 4,770,977 ש"ח בתוספת מע"מ. עוד נטען בתביעה, כי המשיב התעשר על חשבונה של המבקשת, שכן הסכום שהוא צפוי לקבל מכלל פיננסים נולד בעקבות מאמציה של המבקשת מטעם ארוך בהליך הבוררות. נוסף לכך תובעת המבקשת מן המשיב סכום של 1,041,821 ש"ח בתוספת מע"מ בעד טיפולה בעניינים משפטיים שונים עבור המשיב עצמו.

4.

במסגרת תביעתה עתרה המבקשת לעיקול זמני של כספים המגיעים למשיב מכלל פיננסים, עד לסך 5,812,979 ש"ח. הבקשה התקבלה על פי צד אחד ביום 10.4.08 (החלטת כבוד השופט א' יעקב). ברם, בהחלטה מיום 14.7.09 בוטל העיקול הזמני, לבקשת המשיב, למעט בכל הנוגע לסך של 1,041,821 ש"ח. הנימוק להחלטה היה, בתמצית, כי רק החלק מן התביעה הנוגע לשירותים שניתנו למשיב עצמו נתמך ב"ראיות מהימנות לכאורה", כנדרש לשם מתן סעד זמני על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על החלטה זו משיגה המבקשת בבקשת רשות הערעור דנא.

5.

דין הבקשה להידחות. תקנה 362 הנזכרת קובעת, בין השאר, כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני שנתבקש, "אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדת בפרק זה...". יוער, כי בטרם תוקן פרק הסעדים הזמניים של התקנות בשנת 2001 היה ניסוח הדברים שונה במידת מה ככל שמדובר בעיקול זמני (תקנה 360 דאז; לגבי השינויים בתקנה זו לפני שנת 2001, ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נא(3) 789, 799­800

(1997); ועל משמעותו של תיקון התקנות בנושא זה בשנת 2001, ראו דודי שוורץ סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות 427­429 (התשס"ז); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 557 (מהדורה עשירית, 2009)). אינני רואה מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי, לפיה מרביתה של התביעה אינה נתמכת בראיות מספקות לשם מתן צו עיקול. כפי שציין בית המשפט המחוזי, קושי מרכזי בהוכחת עילות התביעה השונות נעוץ בשאלה האם ידע המשיב, או צריך היה לדעת, על כוונותיו של ארוך לעשות שימוש במסמכים מזויפים, כבר בעת שהמשיב קישר בין ארוך לבין המבקשת. עיקרי הראיות שהעמידה המבקשת לעניין זה הם תצהירו של עו"ד פלדמן מטעמה, עדותו של המשיב במסגרת הבוררות בין ארוך לבין כלל פיננסים, ותצהיר שמסר המשיב לכלל פיננסים לתמיכה במאמציה להביא לביטול פסק הבוררות. ראיות אלה מעידות כי המשיב היה מעורב בעסקיו של ארוך, וכי בשלב מסוים למד שארוך עושה שימוש במסמכים מזויפים (לפי התצהיר שמסר המשיב לכלל פיננסים, אירע הדבר בתחילת שנת 2006 לערך). על יסוד החומר הקיים קשה לומר שהמשיב ידע על מעשי הזיוף, או צריך היה לדעת עליהם, כבר בתקופת ההתקשרות בין המבקשת לבין ארוך. גם העובדה שהמשיב לא צירף תצהיר לבקשתו לביטול העיקול הזמני אינה חורצת את גורלה של הבקשה לחובתו (ראו, רע"א 8420/96 הנ"ל בעמ' 801 ). בסופו של דבר הנטל מוטל על מבקש העיקול והמבקשת לא עמדה בנטל לבסס במידה מספקת את עילות התביעה.

6.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, איפוא, מבלי שנתבקשה תשובה. משכך מתייתרת הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. כמובן שחלקו של העיקול שבית המשפט המחוזי השאירו בתוקף, בסך 1,041,821 ש"ח, ייוותר על כנו.