רע"א 6524/12 ד"ר עאוני סעיד יוסף נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט בנימין ארבל) בת"א 1001/12 מיום 15.8.2012, בגִדרה נדחתה בקשתם של המבקשים לצו מניעה זמני, שיאסור על המשיב לשווק מגרשים מספר 62 ו-64 בחלקה 22 בגוש 16971 באדמות כפר דבוריה (להלן: המגרשים ), במסגרת מכרז צפ172/2012 או כל מכרז אחר.

2.

המבקשים הגישו לבית משפט קמא תביעה נגד המשיב, ובה טענו כי המגרשים היו אמורים להימסר להם, בהתאם להסכם ביניהם לבין המשיב מיום 16.8.1989 (להלן: ההסכם ), ואשר על-פיו המבקשים ויתר יורשי אביהם המנוח יפנו חלקים מתוך שטח החלקה, בתמורה לכך שהמשיב יקצה את המגרשים למבקשים. המבקשים תמכו את טענתם במסמכים שונים, שלא כללו הסכם חתום כלשהו, פרט לטיוטת הסכם; התכתבויות בין המועצה המקומית דבוריה למשיב, בהן ביקשה המועצה מהמשיב להקצות למבקשים את המגרשים, וכן פרוטוקול של המשיב בעקבות ביקור במקום. בד בבד, הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיב לשווק את המגרשים במסגרת המכרז, עד למתן פסק דין בעניין זכויותיהם במגרשים.

3.

בית משפט קמא דחה את הבקשה, מאחר וקבע כי המבקשים לא הוכיחו קיומה של זכות לכאורה במגרשים, בהתאם להוראת תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית משפט קמא ציין כי על-פי הראיות שהוצגו לפניו ברמה הלכאורית, המגרשים אינם נכללים בהסכם האמור, שבין המבקשים למשיב. על כן קבע בית משפט קמא כי אין מקום להעניק למבקשים סעד זמני, שימנע מהמשיב לפגוע בזכויות שאינן עומדות להם.

4.

בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בדחותו את בקשתם למתן צו המניעה הזמני. לטענתם, המסמכים שהגישו לבית משפט קמא מהווים ראיה לכאורית לזכויותיהם במגרשים, ומשכך, מצדיקים מתן צו מניעה זמני שיסכל את האפשרות שזכויותיהם תועברנה לזוכים במכרז. בין היתר, מציינים המבקשים את ההסכם ביניהם לבין המשיב, וכן מציינים כי המשיב לא מילא אחר חלקו בהסכם ולא הקצה להם את המגרשים, על אף שהם פינו את השטח שהתחייבו לפנות בתמורה לכך. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי לא הוכחה זכותם הלכאורית במגרשים מן הטעם שלא הוצג לפניו הסכם חתום. לטענתם, בנסיבות המקרה דנן, די במסמכים שהוגשו בכדי להקים תשתית לכאורית להוכחת זכויותיהם במגרשים ואין צורך בהסכם חתום לשם כך. בנוסף טוענים המבקשים כי חיוניותו של צו המניעה הזמני נובעת מן הצורך לשמר את המצב הקיים, שבו המבקשים מחזיקים במגרשים מזה עשרות בשנים, מעבדים אותם ונוהגים בהם כבעלים לכל דבר ועניין, וזאת בטרם יחלוף המועד האחרון להגשת ההצעות במכרז שפרסם המשיב, שהוא יום 5.9.2012, קרי, מחר. יתר על כן, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, מאחר וגם אם בסופו של דבר יקבע בית המשפט כי אין בסיס לתביעתם, הרי שבכל מקרה יוכל המשיב לשווק את המכרזים במכרז, ולעומת זאת אם לא ינתן צו המניעה הזמני, יגרם להם נזק בלתי הפיך, מאחר וזכויותיהם במגרשים תועברנה לזוכים במכרז.

5.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשתם להידחות, ולא מצאתי צורך לבקש את תגובת המשיב (תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסעדים זמניים, ולמעט מקרים חריגים, לא תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעת זה (ראו למשל: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307 (2000); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2011)). לא מצאתי כי הנסיבות בעניין דנן עולות בגדר החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית. אמנם, בהתאם למסכת הטענות המפורטת בבקשה – להבדיל מן התימוכין הראייתיים –עולה לכאורה כי הדין עם המבקשים, מאחר והמשיב התחייב להעביר להם את המגרשים בתמורה לכך שיפנו חלקים אחרים של החלקה. במצב דברים זה, מאזן הנוחות נוטה, לכאורה, לטובתם של המבקשים. שכן, עבורם המשמעות של פרסום המכרז היא העברת הזכויות שלכאורה עומדות להם במגרשים, לזוכה במכרז; ואילו עבור המשיב משמעות צו המניעה הזמני היא עיכוב בהוצאת המגרשים למכרז, כך שבמידה ובמסגרת ההליך העיקרי המתנהל בבית משפט קמא יתברר כי הדין עם המשיב, כי אז לא תסוכל מבחינתו האפשרות לפרסם את המכרז בשנית. יחד עם זאת, על פי מכלול החומר שהובא לפניו, קבע בית משפט קמא כי בהסכם שבין המבקשים למשיב לא נכללים המגרשים נשוא הבקשה. בית משפט קמא ציין כי על פי המסמכים שהציג בפניו המשיב, מצטיירת תמונה שונה, לפיה המשיב התחייב להקצות למבקשים שלושה מגרשים אחרים, ואכן עמד בהתחייבותו. המבקשים לא הוכיחו לכאורה אחרת, ומשכך לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשתם למתן צו מניעה זמני, שימנע מאת המשיב לפגוע בזכויות שלא הוכח שעומדות להם ברמה הלכאורית.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.