רע"א 6468/19 ח'ליל ח'שיבון נ. סעיד ג'רייב

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) מיום 26.9.2019 בת"א 29155-09-19, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בזכויות בחלקה 30 בגוש 17394 באדמות כפר מע'אר (להלן: המקרקעין ).

1.

ברקע להליך, הסכם שנחתם בין המבקש לבין המשיבים ביום 26.4.2016, למכירת חלק מזכויותיו של המבקש במקרקעין (להלן: הסכם המכר או ההסכם ). לטענת המבקש, ההסכם נעשה על רקע התדרדרות במצבו הכלכלי, חובות שצבר והליך פשיטת רגל שהתנהל בעניינו. עוד לטענתו, הצדדים הסכימו בעל-פה כי התמורה שתשולם עבור מכירת הזכויות במקרקעין תעמוד על 1,750,000 ש"ח, אך לבקשת המשיבים ולצורך הקטנת חובת תשלום המס על ידם, מחיר התמורה שצוין בהסכם עמד על 750,000 ש"ח בלבד.

2.

בחלוף כשלוש שנים וחצי, ביום 11.9.2019 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת לביטול ההסכם בשל היותו הסכם בלתי חוקי ובשל מעשי הטעיה והפרות שנלוו לו. לטענתו, דבק בהסכם אי-חוקיות נוכח העובדה שלא צוינה בו

התמורה המלאה וזאת כאמור לדרישת המשיבים ועל מנת להונות את רשויות המס. עוד נטען כי המבקש גם הוטעה, שכן בסופו של יום הועברה לידיו תמורה בסך של 900,000 ש"ח בלבד לצורך סגירת חובותיו בתיק פשיטת הרגל. סכומי כסף נוספים הועברו על ידי המשיבים, שלא בהסכמתו וללא ידיעתו, לגורמים נוספים – סך של 850,000 ש"ח הועבר לידי עו"ד אמיר גנטוס שהיה בא-כוחו באותה עת; וסך נוסף (מעבר לתמורה המוסכמת) העומד על 450,000 ש"ח שולם לבן דודו (מר סעיד חשיבון). לטענת המבקש, בן-דודו טען כי הוא העביר מחיצת מהסכום שהועבר לידיו לידי עו"ד יוסף גרייב, שהיה גם הוא בא-כוחו של המבקש באותה עת, כאשר זה האחרון מכחיש כי קיבל לידיו סכומי כסף כלשהם.

3.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על ביצוע דיספוזיציה במקרקעין ובזכויות אותן מכר למשיבים. ביום 26.9.2019 – ולאחר שנחקר המבקש על תצהירו – דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, זאת לאחר שנדרש לסיכויי ההליך ולמאזן הנוחות. בית המשפט לקח בחשבון את סיכויי ההליך הנמוכים, בהתחשב בכך שאף לטענת המבקש התמורה עבור המקרקעין שולמה – אלא שהועברה לידי באי-כוחו דאז אשר לא נקראו לעדות על ידי המבקש – ומשמדובר בסעד כספי בעיקרו אותו יכול המבקש לתבוע מעורכי הדין. כמו כן נלקח בחשבון נזקם של המשיבים בעיכוב מימוש רישום זכויותיהם במקרקעין. מנגד, צוין כי אף אם תתקבל התביעה ויובטל ההסכם, לא הובהר כיצד יוכל המבקש להשיב את הכספים אשר התקבלו זה מכבר בתיק פשיטת הרגל במסגרתו אף ניתן לו זה מכבר הפטר. מכאן הבקשה שלפנַי, ולצדה בקשה דחופה לסעד זמני.

4.

בבקשתו טען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, שכן קיימות ראיות אובייקטיביות התומכות בגרסתו בעוד שבית המשפט התעלם מכך שהמשיבים כלל לא הגיבו לבקשה ולא הגישו תצהירים התומכים בעמדתם. עוד טען המבקש כי העובדה שבתיק פשיטת הרגל סוכם על העברת סך של 1,750,000 ש"ח לצורך קבלת הפטר, תומכת בטענתו כי זו הייתה התמורה המוסכמת האמיתית עבור המקרקעין.

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הלכה היא כי התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ביחס להחלטות הנוגעות לסעדים זמניים נעשית במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307 (2000); רע"א 1270/12 מנשה לוי חברה לבנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (27.2.2012); רע"א 3994/19 באנקר פוניט סופליי לימיטד נ' חברת נמל אשדוד בע"מ , פסקה 6 (13.6.2019)). מקרה זה אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים.

6.

על מבקש הסעד הזמני להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה וכן להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט המחוזי בחן את התמונה העובדתית ולאחר שקיים דיון בעניין, במהלכו גם נחקר המבקש על תצהירו, מצא כי אין בתשתית העובדתית הלכאורית כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני כמבוקש. קביעה זו בדין יסודה. בהתחשב בתמונה כולה, על פני הדברים הנטל המוטל על המבקש להוכחת טענותיו כבד מאוד. המבקש אישר כי הוא חתם על הסכם המכר לאחר שקרא אותו. הוא גם לא הציג ראיות אשר יש בהן כדי לבסס את טענותיו בשלב הדיוני הנוכחי. אף לגרסתו, הועברה לידיו זה מכבר תמורה נכבדת בסך של 900,000 ש"ח, אשר אין חולק כי לא הוחזרה בשום שלב (ראו גם: רע"א 6368/17 מייזלס נ' סמט (1.11.2017)). זאת כאשר יתרת התמורה המוסכמת על פי הנטען, הועברה – אף לגרסת המבקש – לידי מי שהיה בא-כוחו באותה עת, כאשר גם הוצג לגביו לפני בית המשפט המחוזי יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את מיופה הכוח לפעול בשם המבקש בצורה רחבה. על פני הדברים, המבקש גם יידרש להבהיר מדוע חלף זמן כה רב עד שהעלה את טענותיו בדבר ביטול ההסכם (השוו: רע"א 617/19 פיין נ' אדמות הברון בע"מ (18.3.2019)). על כל אלה עומדת לפני המבקש משוכה גבוהה למדי להסביר כיצד נטל חלק בחתימה על הסכם שהוא לדעתו בלתי חוקי וכעת מבקש להיבנות מאי-החוקיות (וראו: ע"א 6667/10 בר טנדלר נ' קוזניצקי (12.9.2019); כן ראו לעניין סיווג חוזה שנועד להונות את רשויות המס כחוזה למראית עין או חוזה פסול: גבריאלה שלו, אפי צמח דיני חוזים 634 (מהדורה רביעית, 2019)).

7.

בצדק גם נתן בית המשפט דעתו לנזק אשר עלול להיגרם למשיבים, ומן העבר השני, למידת יישומו של הסעד עליו עמד המבקש – ביטול ההסכם – נוכח העובדה שאף לגרסת המבקש הכספים שהתקבלו זה מכבר שולמו לצורך סגירת חובותיו שבעקבותיה גם ניתן לו הפטר. בנסיבות אלו ובמבט מאזן הנוחות שבין הצדדים, מוטל על המבקש נטל כבד נוסף והוא להסביר כיצד בדעתו להשיב את כספי התמורה ששולמו לו נוכח חובת ההשבה שתחול עליו כתוצאה מביטול ההסכם. זאת במיוחד בשים לב לכך שהוא הוכרז בעברו פושט רגל.

הבקשה נדחית אפוא וממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה עמה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.