רע"א 3080/12 שרה בסרבי נ. רכבת ישראל בעמ

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' שינמן ) ברע"א 40365-08-11 שניתן ביום 10.3.2012 בו נדחתה בקשת רשות ערעור אותה הגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ר' שרון ) בת"א 7286-05-11 שניתנה ביום 30.6.2011.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

המבקשת (להלן: בסרבי ) טוענת כי היא דיירת מוגנת ובעלת זכויות חכירה מתחדשות בקרקעות המצויות בסמוך לתחנת הרכבת של יבנה (להלן: המקרקעין ). בסרבי היא כבת 80 ולטענתה היא מחזיקה במקרקעין ועושה בהם שימוש מאז שנת 1977. בסרבי אינה מעבדת את המקרקעין כיום, אך בסמוך להם מצויים ביתה וכן שטחים נוספים אותם היא מעבדת. ביום 21.3.2002 פרסם שר התחבורה ברשומות צו (להלן: צו ההפקעה ) המחיל את פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) על חלק מהמקרקעין לצורך הכפלת מסילת הרכבת בין רחובות לאשדוד (להלן: הפרוייקט ). בין השנים 2004 ו-2010 התנהלו בין בסרבי למשיבה (להלן: רכבת ישראל ) הליכים משפטיים שונים, אשר אינם מענייננו, הנוגעים להפקעת המקרקעין ולטענותיה של בסרבי כי ההפקעה גרמה לירידת ערך המקרקעין. ביום 22.2.2010 הועברה לבסרבי הודעה בדבר כוונת רכבת ישראל לתפוס ביום 23.1.2011 חזקה במקרקעין באמצעות סימונם וגידורם לפי הוראות סעיף 27 (ג) לחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3) התש"ע-2010 (להלן: החוק לתיקון הפקודה ) וסעיף 8 (ב) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) וזאת בלא צו שיפוטי. ביום 1.5.2011 קיבלה בסרבי הודעה ממשטרת ישראל לפיה בכוונתה לסייע לרכבת ישראל לתפוס חזקה במקרקעין ולסלק את ידה של בסרבי מהם. בעקבות כך הגישה בסרבי לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה ובקשה בהולה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 5.5.2011 דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו מניעה זמני, אך בעקבות בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הורה באותו מועד על מתן צו מניעה זמני (להלן: הצו הזמני ) האוסר על רכבת ישראל "להכנס למקרקעין נשוא הבקשה, לבצע בהם עבודות ולתפוס חזקה".

2.

ביום 30.6.2011 קבע בית משפט השלום כי בסרבי ניסתה לתקוף בתקיפה עקיפה את צו ההפקעה - תקיפה שאינה בסמכות בית משפט השלום אלא בסמכות בית המשפט המחוזי. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי עילת התביעה של בסרבי התיישנה שכן צו ההפקעה הוצא עוד בשנת 2002 אך תביעתה הוגשה רק בשנת 2010, ולא הוכח כי היא הביעה את התנגדותה לתפיסת החזקה על ידי המשיבה קודם לכן, אלא רק תבעה פיצוי כספי מרכבת ישראל. בית המשפט הוסיף וקבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי המיוצג בידי רכבת ישראל, שכן טענותיה של בסרבי לפיהם תפיסת החזקה במקרקעין תפגע קשה בפרנסתה מחקלאות ובגישה לבית מגוריה לא הוכחו, בעוד האינטרס הציבורי בקידום הפרויקט הוא חשוב וברור. נוכח כל זאת הורה בית המשפט על ביטול הצו הזמני, תוך שהבהיר כי על רכבת ישראל להבטיח כי דרכי הגישה של בסרבי לשדותיה ולביתה יוסדרו וכן תוסדר העתקת הדוכן בו היא מוכרת את תוצרתה (להלן: הדוכן ), ככל שצו ההפקעה פוגע באלו (להלן: התנאים ).

על החלטה זו הגישה בסרבי בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. רכבת ישראל הגישה אף היא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שאינה מענייננו.

פסק דינו

של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום הוא המוסמך לדון בתיק ובלאו הכי היה מוסמך לתת צווי מניעה זמניים בעניין. בית המשפט קבע עוד כי אמנם רכבת ישראל לא יכולה הייתה לתפוס חזקה במקרקעין בטרם תקבל צו שיפוטי שיתיר זאת, כיוון שהוראות החוק לתיקון הפקודה המאפשרות תפיסה כזאת אינן חלות על המקרקעין שהופקעו עוד קודם לכניסתו של החוק לתיקון הפקודה לתוקף. עם זאת קבע בית המשפט כי מרגע שנקטה בסרבי בהליך משפטי במטרה למנוע את תפיסת החזקה במקרקעין הרי שחשפה את עצמה לאפשרות שתינתן החלטה הדוחה את בקשתה, וממילא משמעות הדבר היא כי יינתן צו למסירת החזקה לידי רכבת ישראל. לכן, קבע בית המשפט כי מלכתחילה היה על רכבת ישראל לפנות לבית המשפט בבקשה למסירת החזקה במקרקעין לידיה, אך כיוון שבסרבי פנתה בבקשה למנוע את מסירת החזקה היה בית המשפט רשאי לסרב לה ובלאו הכי להורות כי רכבת ישראל רשאית לקבל את החזקה לידיה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום, עילת תביעתה של בסרבי טרם התיישנה וכי היא לא השתהתה בהגשת התביעה. יחד עם זאת סמך בית המשפט המחוזי את ידיו על קביעתו של בית משפט השלום לפיה מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובת רכבת ישראל ולכן אין מקום להוצאת צו מניעה זמני במקרה זה, כל עוד ימולאו התנאים. נוכח כל זאת דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור שהגישה בסרבי (בה הוא דן כערעור), תוך שהבהיר כי מסירת או תפיסת החזקה במקרקעין יותנו בהסדרת דרכי הגישה לביתה ולשדותיה של בסרבי על חשבונה של רכבת ישראל, וכי רכבת ישראל תעתיק על חשבונה את הדוכן מהמקרקעין המופקעים.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

בבקשה דנן טוענת בסרבי כי עניינה מעורר שאלה תקדימית בעלת השלכות רוחב מובהקות, והיא זכותה של רשות מפקיעה לתפוס חזקה במקרקעין מכוח צו הפקעה ללא צורך בקבלת צו שיפוטי. בסרבי טוענת בהקשר זה כי רכבת ישראל נקטה בסעד עצמי בניגוד לדין והחלטת בית המשפט המחוזי להתיר לה לתפוס חזקה במקרקעין למרות זאת מהווה תמריץ שלילי לרשויות האמונות על דיני ההפקעה. בסרבי מוסיפה וטוענת כי לו הייתה רכבת ישראל יוזמת את ההליך המשפטי כדין הרי שנטל הראיה היה מוטל עליה ובנטל זה לא עמדה, ומכאן שבית משפט השלום לא היה רשאי להתיר לרכבת ישראל לתפוס חזקה במקרקעין לאחר שתעמוד בתנאים. בסרבי טוענת כי בית משפט השלום העניק למעשה לרכבת ישראל סעד אותו כלל לא ביקשה (כי היא הנתבעת בתיק ולא התובעת) ומבלי שהוכיחה כי ההפקעה נעשתה כדין. כן טוענת בסרבי כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי אין ראיות לכאורה להוכחת טענותיה כיוון שכלל לא דן בשאלת חוקיות פעולת רכבת ישראל ושגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הפך קביעה זו.

בסרבי גורסת גם כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת רכבת ישראל וכי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התערב בקביעה זו והתעלם מהנזק הכבד שייגרם לבסרבי כתוצאה מההפקעה. נוכח כל זאת מבקשת בסרבי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי תבוטל כך שבית משפט זה יורה לרכבת ישראל להגיש תביעה לקבלת החזקה במקרקעין, בה יוטל עליה מלוא נטל ההוכחה או כי יורה לחלופין כי במסגרת תביעתה של בסרבי לצו מניעה בבית משפט השלום יועבר נטל הראיה אל כתפי רכבת ישראל, על אף שאינה התובעת.

דיון והכרעה

5 .

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת רכבת ישראל. אפשר כי הבקשה דנן אכן מעוררת סוגיה משפטית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים להליך, אך לא יהיה בכך כדי להצדיק בנסיבות המקרה דנן מתן רשות ערעור, זאת היות והלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור אפילו אם מתעוררת שאלה משפטית חשובה אך אין בפתרונה כדי להשפיע על תוצאת הערעור (ראו, למשל: רע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין (לא פורסם, 14.6.2005), בפסקה 5 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ; רע"א 6953/11 הוד מעלת הפטריארך אירינאוס הראשון נ' הפטריארך בפועל תיאופילוס ג'אנופולוס (לא פורסם, 20.12.2011), בפסקה 11 להחלטתי). ענייננו עוסק בסעד זמני וההלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים [ראו למשל: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310 (2000)] והדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 3954/08 קנית השלום בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.1998), בפסקה 6 להחלטתו של הנשיא א' ברק ). יתרה מכך, בית משפט השלום סמך את החלטתו בנוגע לביטול הצו הזמני על ממצאים עובדתיים שקבע בנוגע למאזן הנוחות בין הצדדים. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, וקל וחומר שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאים אלו כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 16.2.2012), בפסקה 12 להחלטתי). לכן, לא השתכנעתי כי יהיה בדיון בשאלה המשפטית אותה מבקשת בסרבי לערוך כדי לשנות את ההחלטה לבטל את הצו הזמני. כמו כן, איני סבור כי נגרם לבסרבי עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

6.

לצד זאת אעיר כי כידוע, ההפקעה היא אמצעי חשוב המסייע למדינה בתהליך פיתוחה אך מייצג גם התנגשות ברורה בין אינטרס הפרט והאינטרס הציבורי וככזה היא בבחינת "רע הכרחי". מעשה ההפקעה שולל למעשה את זכות הפרט על קניינו ופוגע בליבתה של זכות הקניין הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט הרגשי וניתן אף לומר כי הפקעת מקרקעין פוגעת אף בכבודו של אדם בעצם ההתערבות הכפויה הטמונה בה, אף אם ניתנים בגינה פיצויים (ראו: בג"ץ 3100/05 שטוקלמן נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 17.8.2009), בפסקה 23 לחוות דעתי). לכן, כאשר מפקיעות רשויות הציבור מקרקעין, וכאשר פועלות הן לתפיסת חזקה על מקרקעין מופקעים, עליהן להקפיד היטב על כללי המשפט המנהלי ובמסגרת זאת הן נדרשות לפעול בסבירות ובמידתיות, ביעילות ובהגינות ותוך הקפדה על הוראות הדין (ראו למשל: עע"ם 1396/06 הלביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה

(טרם פורסם, 9.7.2008), בפסקה 58 לחוות דעתי).

ראוי כי עקרונות אלו יעמדו לנגד עיני רשויות הציבור כאשר הן פועלות לתפיסת חזקה על מקרקעין מופקעים, ובטוחני כי בית משפט השלום יבחן במסגרת ההליך העיקרי האם התנהלות רכבת ישראל במקרה דנן אכן הלמה עקרונות אלו - ואיני מביע כמובן כל עמדה בשאלה זו.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת רכבת ישראל, איני עושה צו להוצאות. בנסיבות אלה התייתר הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני אותה הגישה בסרבי יחד עם בקשת רשות הערעור.