רע"א 3887/04 התאחדות הקבלנים הארצית ו-22 אח נ. עיריית מודיעין

1.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת דותן) בו נדחה ערעורן של המבקשות על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד הרשמת שיצר). באותה החלטה דחתה כב' הרשמת את בקשת המבקשות להטיל צו עיקול זמני על כספי המשיבה בסכום שבמחלוקת בין הצדדים.

2.בע"א 3888/99 התאחדות הקבלנים הארצית ואח' נ' עירית מודיעין (פד"י נו(1) 835) קבע בית המשפט העליון בערעור כי אגרות חיבור מים שהמבקשות חוייבו בהן על ידי המשיבה אינן עומדות במבחן החוקיות באתרים בהם לא המשיבה היא שהניחה את הצינורות. דיון נוסף שהוגש ביחס לפסק דין זה נדחה (דנ"א 9777/01). המבקשות הגישו תביעה כספית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו מהם, לטענתם, שלא כדין, ובמסגרתה בקשו להטיל עיקול זמני על כספי המשיבה כדי להבטיח תשלום כספים שייפסקו.

3.כב' הרשמת דחתה את הבקשה להטלת עיקול זמני בהחלטה שנומקה בהרחבה, בה בחנה את שאלת התקיימותם של תנאים המוקדמים להוצאת צו עיקול זמני בנסיבות ענין זה. היא מצאה כי אחד התנאים להטלת עיקול – קיומו של חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין – אינו מתקיים במקרה זה. לטעמה, לא הוכח קושי צפוי מצד המשיבה לקיים חיוב כספי שיוטל מכח פסק דין משקיימת סבירות גבוהה כי המקורות התקציביים מהם היא ניזונה יוזרמו לתקציבה גם בעתיד ואילו עיקול כספים כיום עלול להביא להכבדה ניכרת על המשך תיפקודה הציבורי ולהסב נזק לציבור. "במאזן השיקולים הכולל איזון אינטרסים נאות ושיקלול האינטרס הציבורי להמשך מתן שירותים על ידי המשיבה, מול אינטרס המבקשות, אינו מצריך ואינו מצדיק השארת העיקול בתוקף" - כך לדברי הרשמת בהחלטתה. בית המשפט המחוזי בערעור אימץ עמדה זו של הרשמת ודחה, כאמור, את הערעור. בית המשפט ציין כי את החשש שהובע על ידי המשיבה בטיעוניה בהליך הדיון הנוסף לפיו חיובה בהשבת כספים עלול להכביד משמעותית על תקציבה "באופן המאיים על המשך תיפקודה ואשר תוצאתו הכמעט וודאית הינה קריסה וחידלון כלכלי" אין להבין כאמירה בדבר חוסר יכולת פרעון של חובות, ולא הובאה כל ראייה לפיה המשיבה אינה פורעת את חובותיה.

פסק דין זה של בית המשפט המחוזי הוא נשוא בקשת רשות הערעור.

4.בבקשתן בפני בית משפט זה חוזרות המבקשות על עיקרי טענותיהן בפני הערכאות הקודמות, לפיהן בנסיבות העניין מתקיימים התנאים למתן צו עיקול ואלה הם: זכות בכספים שהשבתם נדרשת עולה מפסק דינו ההצהרתי של בית משפט זה בע"א 3888/99; קיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין העולה מאי נכונותה של המשיבה להשיב להן את הכספים לגביהם נקבע בפסק דין חלוט כי נגבו שלא כדין; מהודאתה של המשיבה כי תשלום החובות עלול להביא לקריסתה; מניסיון החיים ביחס למצבן והתנהלותן של הרשויות המקומיות המקים חזקה בדבר קשיים במימוש פסקי דין נגדן; כן טוענות המבקשות כי מקרה זה מעלה שאלה משפטית בעלת משמעות כללית בדבר יישומו של מבחן החשש הסביר להכבדה על ביצוע פסק דין, לצורך מתן צו עיקול.

5.אין מקום להיענות לבקשת רשות ערעור זו. עניינה של הבקשה להטלת עיקול נשקלה בידי שתי ערכאות וזכתה לדיון שקול ומעמיק אין היא מעלה סוגיה בעלת חשיבות כללית מיוחדת החורגת מעניינם הישיר של הצדדים המצדיקה דיון בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123) רע"א 10373/02 סאמר איברהים נ' אבלאלין, חב' לבנין בע"מ ; רע"א 5072/00 יוגב נ' מסגריית האחים אבו , פד"י נה(2) 307, 310).

6.מעבר לנדרש יצויין כי גם לגופו של ענין נראה כי הערכאות הקודמות הגיעו להחלטות שקולות ומאוזנות בהחילן את התנאים המיקדמיים להטלת עיקול זמני על נסיבות ענין זה. הטלת עיקול זמני על כספי רשות ציבורית הוא צעד העלול לפגוע באורח מהותי בפעילותה ובתיפקודה ובכך לגרום נזק לאינטרס ציבורי כללי. במיוחד כך הדבר כאשר מדובר בהיקפים כספיים ניכרים החורגים מגדר תקציבה השוטף של הרשות הציבורית. מאידך, משתקציב הרשות הציבורית ניזון ממקורות כספיים ציבוריים אין חשש אמיתי כי חיוב כספי שיוטל בפסק דין לא ייפרע, ולו כל עוד לא הוכח שהרשות נתונה לחובות שאינה מסוגלת לפורעם.

על יסוד האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.