רע"א 10862/06 מעוז גולדשטיין נ. בנק כרמל - איגוד בע"מ

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) מיום 11.12.06, בגדרה נדחתה בקשה למתן צו שימנע מימוש משכנתא על נכס מקרקעין במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ואלו הן בתמצית העובדות הנוגעות לבקשה: המבקש מחזיק יחד עם המשיבים 9-5 בזכויות בנכס מקרקעין המצוי בראשון לציון (להלן: המגרש). בשנת 1996 הוטלה על מלוא הזכויות במגרש משכנתא הרשומה כיום לטובת המשיב 1. למען הדיוק יצוין, כי כיום המשכנתא חלה על 70 אחוזים מן המגרש, מאחר והמשיבה 9 פדתה את חלקה במשכנתא.

בשלב כלשהו החל המשיב 1 בהליכים למימוש המשכנתא. בתאריך 8.6.05 ניתנה על-ידי ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב החלטה המאשרת את מכירת המגרש. על החלטה זו לא הוגש ערעור. בתאריך 11.8.05 אושרה על-ידי ראש ההוצאה לפועל בקשה לחילופי קונים. זמן קצר לאחר מכן נקט המבקש בשני הליכים עיקריים. בגדרי ההליך האחד הוגשה ביום 25.8.05 בקשה לראש ההוצאה לפועל לביטול אישור המכר. בגדרי ההליך השני הוגשה ביום 2.10.06 תובענה על דרך של המרצת פתיחה לבית-המשפט המחוזי, בה ביקש הוא להצהיר על בטלות החלטות ראש ההוצאה לפועל.

הבקשה לביטול הסכם המכר נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 30.10.05 ואילו המרצת הפתיחה נדחתה על-ידי כבוד השופט י' אטדגי בפסק-דין מיום 3.1.06.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 30.10.05 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור ביום 17.1.06. לדידי המבקש, האיחור בהגשת הבקשה נבע מן העובדה שההחלטה של ראש ההוצאה לפועל מעולם לא נשלחה אליו ודבר קיומה נודע לו אך ביום 18.12.05. בד בבד, הוגשה על-ידי המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף ביום 26.7.06 על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד הרשם ש' ברוך). ככל שהדברים נוגעים להשגת המבקש על אישור הסכם המכר, הרי שבקשתו בעניין זה נדחתה בשל האיחור שנפל בהגשתה. כן נפסק, כי היה מקום לדחות את הבקשה על הסף "מחמת חוסר תום לב בניהול ההליכים ומחמת העובדה שעל ההחלטה המקורית לביצוע המכר לא הוגשה ערעור והיא חלוטה". עוד יצוין, כי הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה אף היא על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) ביום 23.10.06.

על החלטתו של הרשם ש' ברוך, הדוחה את בקשת רשות הערעור, ערער המבקש ביום 2.11.06 לבית-המשפט המחוזי (ע"א 3379/06). אף הערעור על החלטת הרשם הוגש באיחור. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה למתן צו שימנע את הליכי מימוש המשכנתא (בש"א 22870/06), היא הבקשה נשוא ענייננו.

ביום 11.12.06 דחה בית-המשפט המחוזי בקשה זו בקובעו, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. שני טעמים עיקריים עמדו בבסיס ההחלטה האמורה. ראשית, בית-המשפט לא מצא ממש בטענת המבקש לפיה הסיבה לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נעוצה בכך

שלא קיבל את החלטת ראש ההוצאה לפועל. זאת, מאחר וטענה זו לא התיישבה עם אישורי המסירה שהוצגו בפניו. שנית, בית-המשפט מצא כלא מדויקת את טענת המבקש לפיה מרבית בעלי הזכויות במגרש נשוא הסכם המכר מבקשים למוכרו. בית-המשפט אף נתן דעתו לכך שהמבקש נוקט הליכים מקבילים וזהים אשר מוגשים על-ידו באיחור, והעריך שיש טעם, ולוּ לכאורה, בטענה לפיה כל תכלית מעשיו היא להתחמק מביצועה של החלטה חלוטה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש טענות מטענות שונות. אפרט בקצרה את העיקריות שבהן. ראשית, כי בית-המשפט שגה שעה שקבע כי סיכויי הערעור נמוכים, היות ולא הוגשה בקשה להארכת מועד. לדידי המבקש, הערעור על החלטת הרשם לא הוגש באיחור של שלושה חודשים. כן מציין הוא, כי עוד בתאריך 20.9.06 הוגשה על-ידו בקשה "לדחיית מועדים להגשת ערעור על החלטת הרשם", שטרם ניתנה בה הכרעה. שנית, המבקש סבור כי בית-משפט קמא שגה בהתעלמו לחלוטין משלל הטענות שהועלו כנגד פגמים שנפלו בהליך המכר שאושר, כך לדידי המבקש, אגב מעשה מחטף והטעיה. שלישית, לטענת המבקש, שגה בית-המשפט שעה שקבע כי החלטת ראש ההוצאה לפועל הפכה לחלוטה. כן, טוען המבקש כי בניגוד לקביעת בית-המשפט, הבקשה לביטול הליך המכר אכן הייתה על דעת כל החייבים. לבסוף, מלין המבקש על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המשיבים על תצהיריהם.

דין הבקשה להידחות על הסף.

יש לזכור, כי על-פי ההלכה הנוהגת ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, אך במקרים חריגים (ראו למשל, רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם); רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) (לא פורסם); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307). לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים.

הערכאות שקדמו לי הביעו מורת רוחן מהתנהלותו של המבקש בסוברן כי הלה פועל במכוון בשני מסלולים מקבילים שכל תכליתם להביא לדחייה נוספת בהליכי ההוצאה לפועל. כך בהחלטתו של הרשם שמואל ברוך מיום 26.7.06 צוין:

"מדובר במשיב [הוא המבקש דכאן – ס.ג'.] שפועל ללא לאות במטרה להכשיל את ההליך לפיו נמכר הנכס בהוצאה לפועל. לשם כך לא בחל בהגשת בקשות על בקשות, פעם אחר פעם, תוך שהוא גורם לעיכוב בהליכי ההוצאה לפועל".

בפסק הדין של בית-משפט השלום מיום 3.1.06, אשר דחה את המרצת הפתיחה שהגיש המבקש נפסק, כי הוא עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, כאשר ניהל שני הליכים מקבילים, האחד בפני ראש ההוצאה לפועל והשני על דרך של הגשת המרצת פתיחה. אף בהחלטתה של השופטת דותן, היא נשוא בקשת רשות הערעור דנא, צוין, כי "נראה כי לכאורה גישת המשיבים לפיה המבקש פועל בחוסר תום לב בניסיון למנוע ביצוע החלטה חלוטה, יש לה על מה שתסמוך".

מהתחקות אחר השתלשלות האירועים שתוארו עד כה, נדמה כי יש ממש בקביעות אלו של הערכאות שקדמו לי. המבקש אשר נמנע מלהשיג במועד על החלטת ראש ההוצאה לפועל המאשרת את הסכם המכר, החל להגיש בקשות מבקשות שונות תוך שהוא פועל בו-זמנית בשני צירים מקבילים. אף-על-פי שהשאלה האם היה צורך בהגשת המרצת הפתיחה טרם הוכרעה מאחר וערעור שהגיש המבקש על דחיית תובענה זו עודנו תלוי ועומד, נדמה - ולוּ לכאורה - כי פעולתו לוקה בחוסר תום לב. זאת משום שהלה לא נרתע מלעשות שימוש שלא כדין בהליכים דיונים שונים שכל תכליתם, כך נדמה, למנוע את המשך הליכי ההוצאה לפועל. די היה בכך כדי לדחות את בקשתו. שכן, הלכה עתיקת יומין היא שאין בית משפט זה פותח שעריו בפני בעל דין שמעשיו לוקים בחוסר תום לב (ראו למשל, רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307).

מעבר לנדרש, אעיר כי אף לגופו של עניין איני מוצא כל ממש בבקשה. ככל שהדברים נוגעים לסיכויי הערעור, הרי שעל פניו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נדמה שהם אינם גבוהים. זאת, בין היתר, מן הטעם שאין בפי המבקש סיבה טובה לעיכוב שנפל בהגשת בקשת רשות הערעור. כך מהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 26.7.06 עולה כי המבקש ידוע ידע לכל המאוחר ביום 23.11.05 על ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל, הדוחה את בקשת רשות הערעור, ואף על-פי כן מצא הוא לנכון להשיג עליה אך כחודשיים לאחר מכן. המבקש אמנם טען בפני הערכאות שקדמו לי כי ההחלטה האמורה הומצאה אליו אך כחודש לאחר מכן. אולם, כפי שציין בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 11.12.06 - ובצדק – אין הדבר מתיישב עם אישור המסירה שהציג המשיב 2, ממנו למדים אנו כי עוד ביום 23.11.05 הומצאה למבקש בקשה אחרת שכללה עותק של החלטת ראש ההוצאה לפועל. למותר לציין, כי אף בהעלמת פרט מידע זה מבית המשפט ניתן לראות כחוסר תום לב מצידו של המבקש.

בנסיבות אלו, איני רואה מקום להתייחס לגוף הטענות שמעלה המבקש ואשר ביסודן מכוונות כנגד הפגמים שנפלו בהסכם המכר. זאת ועוד, אף אם אניח כי סיכויי הערעור, ככל שהדבר נוגע לטענות התוקפות את אישור הסכם המכר, הינם מאוזנים, הרי שאיני סבור כי יש בכך כדי לשנות את החלטתי. זאת, מן הטעם שמאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המשיבים. יש לזכור, כי חלפה כשנה וחצי מאז אושר הסכם המכר ואף-על-פי-כן, טרם הושלמה מכירת הנכס, כאשר פעם אחר פעם מוגשות לבית-המשפט בקשות שונות לדחיית פעולה זו. עיכוב משמעותי במימוש המשכון פוגע באינטרס של המשיב 1, הוא הבנק, כי חובו של המבקש ייגבה בדרך היעילה ומהירה. לא זו אף זו, לעובדה שבמקרה דנא עוסקים אנו במימוש משכנתא מיוחסת חשיבות רבה, שכן ייחודו של מנגנון זה "הוא במתן אפשרות לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות" (רע"א 4327/06 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שרביט (טרם פורסם)).

שיקול נוסף, אותו יש להביא בחשבון, הוא הצורך להגן על המשיבים 3 ו-4, אשר הינם קונים תמי לב, שביקשו לרכוש זכויות בנכס. יש לזכור, כי חלפה כשנה וחצי מאז אושר הסכם המכר ואף-על-פי-כן, טרם הושלמה העברת הבעלות בנכס לידי הקונים, כאשר פעם אחר פעם מוגשות לבית-המשפט בקשות שונות לדחיית פעולה זו. מתגובה שהגישה חברת "הצלחת ישע בע"מ" (היא המשיבה 4) לבית-משפט קמא עולה, כי עד ליום 4.1.06 היא העבירה לידי כונס הנכסים סך של 2,695,729 ש"ח במסגרת ביצוע הסכם המכר לרכישת הנכס. בנסיבות אלו, ברי כי כל עיכוב נוסף בביצוע עסקת המכר עשוי להסב לה נזק משמעותי. בית-משפט זה עמד לא אחת על כך שהצורך להגן על קונים באמצעות אכיפת הסכמי מכר ללא סחבת ועיכובים מיותרים נועדה, בין היתר, לתמרץ קונים פוטנציאלים להשתתף במכירות פומביות בעתיד, בציינו:

"מטרת חוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967, והתקנות שהותקנו לפיו היא - להחיש ולפשט את הליכי ההוצאה-לפועל. סחבת בהליכים אלה מעודדת אי-קיום התחייבויות ופוגעת ללא צדק בנושים ... טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת, שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס. דבר זה לא יושג, אלא אם המציע יידע, שתוך זמן קצר יוברר, אם הוא זכה בנכס, והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה, שהמכירה תבוטל" (ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ , פ"ד כו(1) 793, 800 ; ראו גם, רע"א 3704/04

חזן

נ' טפחות בנק למשכנתאות (טרם פורסם))

בהתחשב בכל אלו, סבור אני כי הנזק העלול להיגרם למשיבים אם יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עולה על הנזק העשוי להיגרם למבקש. ודאי וודאי, אם מביאים אנו בחשבון את טענת המשיבים לפיה המבקש מחזיק אך בחלק מן הזכויות בנכס. כן סבור, כי אם יתקבל ערעורו של המבקש, ניתן יהיה לתקן את הנזק שייגרם לו, אם בכלל, בשל אי מתן צו המניעה הזמני באמצעות פיצוי כספי הולם.

לאור כל האמור דעתי

היא, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.