רע"א 2781/07 שער מזרח -נכסים בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן ) מיום 20.2.07, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכי מכר מקרקעין בשלושה תיקי הוצאה לפועל שמתנהלים כנגדה. בד בבד נתבקש בית משפט זה ליתן במעמד צד אחד סעד זמני עד להחלטה בבקשת רשות הערעור. בקשה זו נדחתה על-ידי ביום 11.4.07. ביום 22.4.07 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון מחדש בהחלטתי האמורה.

2.

השתלשלות האירועים בתיק זה הינה ארוכה ומפותלת, והיא כוללת מספר רב של הליכים בהם נקטה המבקשת. מרבית ההליכים האמורים מפורטים, ובהרחבה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.10.06 (בר"ע 1376/06), ועל כן איני רואה מקום לחזור עליהם פעם נוספת. אסתפק, אם כך, באזכור הפרטים הבאים: המבקשת הינה הבעלים המשותפים של מקרקעין הידועים כחלקות 28, 29 ו-30 בגוש 8233, המהווים מגרש ברחוב הרצל בנתניה (להלן: המקרקעין או הנכס ). המבקשת משכנה את זכויותיה במקרקעין אלו לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק ), וזאת לשם הבטחת חיוביה כלפיו. במהלך שנת 1995 החל הבנק לפעול למימוש המשכנתא. במהלך חודש יולי 2005 מונה המשיב 2 ככונס נכסים על זכויות המבקשת במקרקעין. החל מאותה עת, נקטה המבקשת שורה של הליכים בפני ערכאות שונות, שכל תכליתם לעכב את מימוש המשכנתא ומכירת הנכס לצד שלישי (לפירוט תוכנם של ההליכים האמורים, ראו בר"ע 1376/06 הנ"ל). ביום 2.4.06 דן ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב בשתי בקשות במאוחד – האחת, של כונס הנכסים לאישור הסכם מכר המקרקעין, והשנייה, של המבקשת לביטול הליך המכר בשל פגמים שנפלו בהתנהלות כונס הנכסים. בהחלטתו, דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקשת, אולם לפנים משורת הדין ניתנה לה אורכה אחרונה, לפדות את הנכס בסכום של 1,400,000 דולר תוך 14 ימים מיום מתן ההחלטה. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נמחקה ביום 7.11.06 בהסכמת המבקשת. כאן המקום לציין כי במהלך הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי, הודיע בא-כוח המבקשת כי אדם מטעמו היה מוכן לרכוש את המקרקעין בעבור סכום של 1,400,000 עבור המקרקעין, אולם הצעתו נדחתה מטעמים לא ברורים. ביום 19.11.06 ניתנה החלטה נוספת של ראש ההוצאה לפועל, בגדרה צוין כי למבקשת ניתנו מספר ארכות לפדות את הנכס או חלקים הימנו, אולם היא נמנעה מלהציע הצעה קונקרטית, ובכך "גרמה להתמשכות ההליכים שלא לצורך". נוכח האמור, הוחלט לאשר את הסכם המכר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2984/06) אשר הינה תלויה ועומדת, ודיון בה אמור להיערך ב-10.6.07.

3.

זמן קצר לאחר מכן, ביום 12.12.06 הגישה המבקשת בקשה נוספת להשהיית הליכי הוצאה לפועל, וזאת עד שתינתן ההחלטה בבר"ע 2984/06. בקשה זו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, מן הטעם שהיא הוגשה לאחר שכבר אושר הסכם המכר. ראש ההוצאה לפועל אף העריך כי סיכויי הצלחתה של המבקשת בערעור הינם נמוכים, תוך שהוא איזכר בהחלטתו את בקשות הסרק החוזרות ונשנות שהגישה המבקשת. בקשת דומה לעיכוב הליכי המכר הוגשה זמן קצר לאחר מכן לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה אף היא ביום 20.2.07, מן הטעם שהליך המכר הושלם ברובו ולאור העובדה שהחזקה במקרקעין כבר נמסרה לרוכשת, היא המשיבה 3 (להלן: הרוכשת ). על ההחלטה האמורה משיגה המבקשת בפניי.

4.

בבקשתה מעלה המבקשת טענות מטענות שונות, אשר חלקן כבר נטענו על ידה בהליכים קודמים, ונדחו. בין היתר, מלינה המבקשת על כך שהיא לא הוזמנה להליך ההתמחרות; על כך שלא בוצע הליך התמחרות נפרד לכל אחד משלוש החלקות, אלא בוצע הליך אחד כולל לשלושתן גם יחד; ועל כך שהצעותיה לפדיון חלקה 29 בלבד מעולם לא נדונו. עוד טוענת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתה מאחר והיא השקיעה הון רב בהשבחת המקרקעין ולאור החשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו עם השלמת הליכי המכר.

המשיבים מנגד סבורים, כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני, בהיותה נעדרת כל נימוק ענייני המצדיק דיון נוסף בפני ערכאה שלישית במספר. כן מציינים המשיבים, כי הבקשה דנא אינה אלא הליך סרק נוסף שכל מטרתו לעכב את הליכי המכר.

5.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות.

הלכה ידועה היא מימים ימימה, כי רשות ערעור שנייה ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה דנא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי, והמבקשת לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

6.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. על פניו, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, אעיר כי מקובלת עליי ההערכה של ראש ההוצאה לפועל לפיה סיכויי בקשת רשות הערעור הינם נמוכים, זאת מאחר והליך המכר הושלם ברובו עם אישור הסכם המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל ובשל העובדה שהחזקה במקרקעין נמסרה לרוכשת

עוד בחודש נובמבר 2006. על פי ההלכה הנוהגת, ביטול אישורו של הסכם המכר יעשה רק במקרים חריגים, למשל מקום בו נרקמה קנוניה בין המוכר לכונס הנכסים (ראו למשל רע"א 2404/01 וקנין נ' בראון (טרם פורסם); רע"א 2125/06 רובננקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם)). על פניו, דומה כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים יוצאי דופן. כן נתתי דעתי לעיתוי בו הוגשה הבקשה האחרונה לביטול הסכם המכר ולעובדה שלמבקשת ניתנו ארכות שונות לרכוש את המקרקעין, אולם היא נמנעה מלעשות כן, תוך שהיא אינה נרתעת פעם אחר פעם מלנקוט הליכי סרק שכל תכליתם לעכב את הליך מכירת הנכס. כאן אף המקום לציין, כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.11.06 בבית המשפט המחוזי המבקשת הביעה במפורש את נכונתה לשלם סכום בסך 1,400,000 דולר, אולם בהמשך היא נמנעה מלעשות כן, כאשר בפיה אין נימוק משכנע אחד מדוע לא עלה הדבר בידה. לבסוף, ולא פחות חשוב מכך, כי עיכוב מימוש המשכנתא פוגע באינטרס של בנק כי חובו ייגבה בדרך היעילה והמהירה וללא דחיות מיותרות (ראו רע"א 10862/06 גולדשטיין נ' בנק כרמל - איגוד בע"מ (טרם פורסם); רע"א 4327/06 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שרביט (טרם פורסם)).

עיכוב ממושך זה במימוש המשכנתא אף אינו עולה בקנה אחד עם הצורך להגן על קונה תם לב, המבקש לרכוש זכויות בממכר, הגנה אשר נועדה לתמרץ קונים פוטנציאלים להשתתף במכירות פומביות ובה בעת להחיש ולפשט את הליכי ההוצאה לפועל (ראו למשל, ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ , פ"ד כו(1) 793, 800; רע"א 3704/04 חזן נ' טפחות בנק למשכנתאות (לא פורסם); רע"א 2125/06 רובננקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם)). בהתחשב בכלל הנימוקים האמורים נדמה, ולוּ לכאורה, כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל אינם גבוהים, וזאת בלשון המעטה.

7.

בהתחשב בשני הטעמים האחרונים שאוזכרו לעיל, דעתי היא כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת. שכן, הנכס אינו משמש למגורים או לעסקיה של המבקשת. מאידך, יש לזכור כי כבר חלפו כ-15 חודשים למן הרגע שזכתה הרוכשת במכרז, וכי הרוכשת כבר שילמה את מלוא התמורה עבור הנכס בתוספת מס רכישה, תוך שהיא ביצעה פעולות שונות והשקיעה כספים רבים בהסתמך על ההנחה שהנכס יועבר לבעלותה בהקדם. בהתחשב בכל אלו, סבורני כי הנזק העלול להיגרם למשיבים אם יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עולה על הנזק העשוי להיגרם למבקשת. ודאי וודאי, אם מביאים אנו בחשבון את העובדה שהחזקה בנכס כבר הועברה לרוכשת לפני כחצי שנה. כן סבור אני, כי אם תתקבלנה השגות המבקשת לעניין אישור הסכם המכר, ניתן יהיה לתקן את הנזק שייגרם לה, אם בכלל, בשל אי מתן הסעד הזמני באמצעות פיצוי כספי הולם.

בהתחשב בשלל הנימוקים האמורים, דעתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות אלו ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 11.4.07. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח לטובת משיבים 1-2 ובסך זהה לטובת המשיבה 3.