רע"א 4026/11 טדי ז'ורבין נ. אלישע אלן

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בתביעה שהגיש המבקש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נגד המשיב, להשבת סכום של 100,000 ש"ח אשר נלקח ממנו, לטענתו, במרמה. מכתב התביעה עולה כי המבקש, הסובל מנכות בדרגה של 100%, היה בעת הרלוונטית בעל מניות מיעוט בחברה פלונית (להלן: החברה ). באחד הימים, פנה אליו המשיב בבקשה כי המבקש יעביר לידיו 100,000 ש"ח בשל קשיים שנקלעה אליהם החברה, תוך הבטחה כי ידאג להשבת הכספים לידיו בתוך מספר ימים. המבקש נעתר לבקשה, משך מחשבונו סכום של 100,000 ש"ח במזומן ומסר אותו לידי המשיב. לטענת המבקש, עם קבלת הכספים ניתק עימו המשיב כל קשר ובהמשך, משהצליח ליצור קשר עם המשיב, הכחיש האחרון את קבלת הכספים. בעקבות זאת, הוגשה התביעה נושא הבקשה. בכתב ההגנה טען המשיב, כי הכספים האמורים אינם שייכים כלל למבקש, אלא לאחיו והם נמשכו מחשבונו של המבקש בהתאם להוראה מפורשת של האח. לטענת המשיב, יש לקזז את הכספים שקיבל כנגד החוב שיש לאחיו של המבקש כלפיו.

2.

במסגרת התביעה, הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום, להורות למשיב להפקיד סך של 100,000 ש"ח בקופת בית המשפט. בית המשפט הורה למשיב להשיב לבקשה. תגובת המשיב לא נתקבלה. עם זאת, קבע בית המשפט (כב' השופטת ש' גלר ) כי אין מקום להורות על צו עשה של הפקדה כספית, שכן, הבקשה משקפת את הסעד הסופי שנתבקש ואין היא משום תחליף להליך העיקול בתיק העיקרי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) דחה את הבקשה בקובעו כי "לא מדובר בהודאת בעל דין שאינה מסויגת ואינה זקוקה לבירור ולכן צדקה הערכאה הדיונית כאשר לא נעתרה לבקשה מנימוקיה".

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה משיג המבקש על החלטותיהן של הערכאות הקודמות. לטענתו, אין זהות בין הבקשה שנועדה להבטיח את השבת הכספים לבין סעד ההשבה שהתבקש בתביעה. כן, אין מדובר בתחליף להליך העיקול, שכן, הוגשה על-ידו זה מכבר בקשה לעיקול נכסי המשיב, ובית המשפט נעתר לה והטיל צו האוסר על דיספוזיציה בנכסי המשיב. המבקש מדגיש כי צו זה לא הועיל לתפיסת הסכום המדובר, ויש בכך להעיד על חוסר היכולת להיפרע מן המשיב. עוד טוען המבקש, כי המשיב הודה באופן מפורש בכתב הגנתו כי הוא נטל את כספו. לדבריו, עד כה לא נתקבלה כל החלטה שיפוטית בדבר חוב שלו או של אחיו כלפי המשיב. במצב דברים זה, אין להתיר למשיב להמשיך להחזיק בכסף, ויש לזקוף לחובתו את העובדה שבחר שלא להגיב לבקשה להפקדת הכספים בקופת בית המשפט. בנוסף, טוען המבקש כי מצבו הרפואי הקשה ונסיבות המקרה החמורות מצדיקים היעתרות לבקשתו על מנת להבטיח את השבת הכספים השייכים לו. לדידו, הפקדת הכספים בקופת בית המשפט לא תגרום נזק למשיב, שכן אם ייקבע שהכספים אינם שייכים למבקש, יוחזרו אלה למשיב.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה, אין בידי להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים שבהם עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מגדרי המחלוקת הספציפית המונחת לפתחו של בית המשפט (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982) ; רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011), פסקה 7). על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אופי עקרוני, הרי שאין היא מגלה כל שאלה כאמור והיא מוגבלת לעובדותיו של המקרה הפרטני המוצג לפניי. מעבר לכך, כפי שנפסק לא אחת, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים, לא כל שכן, כאשר מדובר בבקשה בגלגול שלישי (ראו: רע"א

1190/11 פלגי מוצקין בע"מ נ' גלי גיל מרכז ספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ (לא פורסם, 18.5.2011); רע"א 5072/00 אזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307, 310 (2000) והאסמכתאות המופיעות שם). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי מצדיק חריגה מכלל זה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.