רע"א 7435/04 אבנר כהן נ. הבית העגול בע"מ

1.המשיב מס' 3 נקט הליכי הוצאה לפועל, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, לגביית כספים המגיעים לו מהמשיבה מס' 4. בגדר ההליכים מונה המשיב מס' 2 לשמש כונס נכסים למכירת נכס מקרקעין של המשיבה מס' 4. המשיב מס' 2 עשה הסכם עם המשיבה מס' 1 שלפיו היה הנכס אמור להימכר לה תמורת סכום של 1,250,000$. אחרי שנעשה ההסכם ובטרם אישר ראש ההוצאה לפועל את המכירה הגיש המבקש הצעה לרכוש את הנכס תמורת סכום של 1,300,000$. באותו זמן עמד שווי הנכס למימוש מהיר, לפי שומה של שמאי שנעשתה לבקשת המשיב מס' 2, על סכום של 1,288,000$. בעקבות הגשת הצעתו של המבקש הורה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם ד' מאזן), בהחלטתו מיום 20.7.04, לערוך התמחרות חדשה וכי המחיר ההתחלתי יעמוד על 1,350,000$. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בפסק דינו מיום 3.8.04, נעתר לערעורה של המשיבה מס' 1 על ההחלטה, ביטל אותה, אישר את ההסכם בין המשיב מס' 2 לבין המשיבה מס' 1 והורה כי הנכס ימכר למשיבה מס' 1 במחיר של 1,250,000$ בצירוף מע"מ. המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. בגדר בקשתו גם ביקש לעכב את ההליכים. בהחלטתי מיום 12.8.04, שבה התבקשה תגובת המשיבים לבקשה, ניתן צו זמני האוסר על המשיבה מס' 1 לבצע כל עסקה או דיספוזיציה בנכס עד להחלטה אחרת. המשיבים השיבו על הבקשה. לפי בקשתו של המבקש התרתי לו להשיב על תשובותיהם.

2.דין הבקשה להדחות.

בבקשתו להרשות ערעור מצביע המבקש על "טעויות משפטיות מצטברות וכבדות משקל" בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שבגינן יש לבטלו. לעניין זה עמד, בין היתר, על מהלך האירועים בפרשה, שלפי סברתו לא נתן עליו בית המשפט את דעתו, וכן עמד על פרשנותם של שני פסקי דין שבית המשפט גילה בהם, לדעתו, פנים שלא כהלכה (ראו ע"א 8305/01 הסתדרות מדיצינית ואח' נ' רו"ח דורון שורר ואח' תק-על 2001(3) 755; ע"א 509/00 אילן לוי ואח' נ' ראובן מ' ברכה עו"ד ואח' פ"ד נה(4) 410). אין בהשגות אלה ממש. בחינה זהירה של טענותיו של המבקש בבקשתו להרשות ערעור מראה שכולן מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנידונה וכי אין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדלת אמותיה של הפרשה. לפיכך אין מקום לחזור ולדון בהן בערכאה שלישית. ( בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(123 (3); וכן ראו, בין היתר, רע"א 5042/02 יונה ארגז נ' בנק לאומי בישראל סניף היקב , תק-על 2002(4) 874; רע"א 10493/02 אנדרומדה מחשבים בע"מ נ' יעקב מנצור , תק-על 2002(4) 692 693; רע"א 3315/03 מיסיוק נ' עקיבא , תק- על 2003(2) 3354; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה) 865-863 ).

דינה של הבקשה להדחות גם לעצם העניין. אחרי שעיינתי בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של בעלי הדין. נראה לי שצדק בית המשפט המחוזי בסוברו שלא היה בהפרש הקטן בין סכומי ההצעות כדי להצדיק התמחרות חדשה. לכך אוסיף כי הצעתו של המבקש הוגשה יותר משלושה חודשים אחרי המועד שנקבע להגשת הצעות, אחרי שנעשה ההסכם בין המשיב מס' 2 לבין המשיבה מס' 1 והוגשה לראש ההוצאה לפועל הבקשה לאשר את מכירת הנכס. אכן, השאיפה לקבל עבור נכס העומד למכירה בהליכי הוצאה לפועל את הסכום הגבוה ביותר היא רצויה, אולם כנגדה עומד הצורך שלא לערער את אמונם ואת ביטחונם של המעורבים בתוקפם של הליכים שהתקיימו כדין. זאת ועוד. אחרי שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הצהיר המבקש בבית המשפט כי הוא משלים עם פסק הדין וכי אין בכוונתו לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ולאור ההצהרה וויתרה המשיבה על פסיקת הוצאות משפט לזכותה. יש, אפוא, מקום לומר כי הבקשה להרשות ערעור לוקה גם בחוסר נקיון כפים ובחוסר תום לב. (ראו, בין היתר, דברַי ברע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו פ"ד נה(2) 307, 310-309).

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא מתבטל הצו הזמני שניתן ביום 12.8.04, לפיו נאסר על המשיבה מס' 1 לבצע כל עסקה או דיספוזיציה בנכס הנדון.

המבקש ישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים: למשיבה מס' 1 – 10,000 ₪; למשיבים מס' 2 ו- 3 – 10,000 ₪; למשיבה מס' 4 – 5,000 ₪.