רע"א 10433/03 שיכון אזרחי בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ

1.המבקשת היא בעלת הזכויות בנכס מקרקעין (להלן – "הנכס") שמושכן למשיב מס' 1, בנק למסחר בע"מ (בפירוק) (להלן – "הבנק"). הבנק פתח בהליכי מימוש משכנתא ובגדרם מונה בשנת 2000 כונס נכסים לנכס, הוא המשיב מס' 3 (להלן – "כונס הנכסים"). כשנתיים וחצי אחרי מינוי כונס הנכסים, קיים כונס הנכסים התמחרות – שאליה, ככל הנראה, לא זומנה המבקשת – בה זכה המשיב מס' 2 (להלן – "הקונה"). אחרי שנחתם הסכם עם הקונה שיגר כונס הנכסים הודעה למבקשת על תוצאות ההתמחרות שבה הציע לה לפדות את המשכנתא בסכום שהציע הקונה תמורת הנכס. משלא הגיבה המבקשת על ההודעה, הגיש כונס הנכסים לראש ההוצאה לפועל בתל-אביב בקשה לאשר את המכר ולפסוק את שכר טרחתו. ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ד' ורד), בהחלטתה מיום 28.4.03, ציוותה על כונס הנכסים להמציא העתק מבקשתו "במסירה אישית כדין למנהל המיוחד של החייבת [המבקשת – י' ט'] - - - וכן למר דיאמנט יוסף [מנהל המבקשת – י' ט'] לתגובתם תוך 10 ימים מהמסירה". משלא נתקבלה תגובה אישרה כבוד ראש ההוצאה לפועל את המכירה, בהחלטתה מיום 22.5.03. כשבועיים אחרי כן, הגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל בקשה לעכב את ביצוע ההחלטה ואת הליכי המכר. ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתה מיום 24.7.03, ציוותה להתלות את אישור המכר ואפשרה למבקשת "להשיג הצעה טובה יותר למכירת הנכס" תוך 45 ימים. המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו בבקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן), בפסק דינו מיום 18.11.03, נתן למבקשת רשות לערער, דן בבקשה כבערעור ודחה את הערעור.

המבקשת מבקשת להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בגדר הבקשה ביקשה המבקשת "סעד זמני, לפיו לא ייעשה על ידי המשיבים או מי מהם כל שינוי ו/או פעולה בקשר עם הנכס - - - לרבות השלמת הליכי מכר הנכס לידי הקונה, ביצוע תשלומים על ידי הקונה והעברות תשלומים מכונס הנכסים אל המשיב מס' 1 [הבנק – י' ט']". בהחלטתי מיום 25.11.03 נתתי צו זמני כבקשתה של המבקשת וכן ציוויתי על המשיבים להשיב על בקשתה של המבקשת לסעד זמני. המשיבים השיבו על בקשתה של המבקשת לסעד זמני.

2.בבקשתה טוענת המבקשת כי "הותרת פסק הדין (והחלטת הרשמת הנכבדה) על כנו, פירושה אישור מכירת הנכס בשיעור נמוך בלמעלה ממחצית שוויו". לטענתה, הפגמים והליקויים הרבים שנפלו בהליך המכר – לרבות, אי הזמנתה להתמחרות, אי הגשת חוות דעת של שמאי מטעם כונס הנכסים אלא הערכה שמאית שאיננה חוות דעת, העובדה שלא ניתנה לה הזדמנות לחקור את השמאי ומתן החלטה בדבר אישור המכר בלי שנתקבלה תגובתה – מצדיקים את ביטול החלטתה של ראש ההוצאה לפועל. עוד טוענת היא כי במועד שבו אישרה ראש ההוצאה לפועל את המכר טרם חלף המועד להגשת תגובתה של המבקשת, וזאת מחמת שביתה במערכת המשפט. לחילופין טוענת היא כי כונס הנכסים לא המציא לה כדין את הבקשה לאישור המכירה וכי ובנסיבות העניין לא היה די בכך שידעה אודות ההליך המשפטי. לכך מוסיפה היא כי אין להסיק מכך שקיבלה את החלטתה של ראש ההוצאה לפועל מיום 28.4.03 שקיבלה גם את הבקשה לאישור המכר וכי התחמקה מלמסור כתובת עדכנית. כמו כן מבקשת המבקשת "לחילופין – להאריך למבקשת את המועד לאיתור רוכש, למשך שישה חודשים לפחות - - - לחילופין – לקיים הליך מכר מסודר חדש - - - לחילופין – לקיים דיון בפני הרשמת הנכבדה, לרבות לצורך חקירת השמאי".

3.העיון בהחלטותיה של ראש ההוצאה לפועל ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מראה כי כל טענותיה של המבקשת נדונו בהרחבה ונדחו לגופן בשתי הערכאות. יתר על כן, כל טענותיה של המבקשת, כפי שפורטו בבקשתה, מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנידונה ואין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדל'ת אמותיה של הפרשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לפיכך אין מקום לחזור ולדון בעניין בערכאה שלישית.

דינה של הבקשה להידחות גם לעצם העניין. אשר לטענותיה של המבקשת לעניין ההמצאה ייאמר כי בית המשפט המחוזי קבע בפירוש, על פי הראיות, כי המבקשת "שכאמור התחמקה מלמסור כתובת מעודכנת, קיבלה, ללא ספק את מסמכי הבקשות והחלטות ראש ההוצל"פ". כונס הנכסים הציע למבקשת לרכוש את הנכס במחיר שהציע הקונה ומאוחר יותר אפשרה לה גם ראש ההוצאה לפועל להגיש הצעה טובה יותר לרכישת הנכס תוך 45 ימים. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי במסקנתו כי "אם אומנם הסכום בו אושר המכר הוא סכום הנמוך - - - באופן משמעותי מהשווי הריאלי של הנכס אין כל ספק כי היתה המערערת [המבקשת – י' ט'] מצליחה להביא רוכש מטעמה שיקנה את הנכס במחיר מציאה זה". יוער כי, ככל הידוע, עד היום לא הציעה המבקשת לפדות את הנכס וכן לא הציעה הצעה טובה יותר לרכישתו. יתר על כן, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי לפי חוות הדעת של השמאי, מיום 13.4.03, שהוגשה לכונס הנכסים, הוערך שוויו של הנכס בסכום של 390,000$ במכירה רגילה ובסכום של 331,000$ במימוש מהיר וכי בסופו של דבר נמכר הנכס תמורת סכום של 420,000$. לא למותר לציין כי בינתיים לווה הקונה סכומי כסף נכבדים כדי לממן את הרכישה, שילם את מלוא התמורה עבור הנכס, שכר בעלי מקצוע והקים חברה לצורך הפרויקט המתוכנן על ידיו. ציינתי בעבר כי "השאיפה לקבל עבור נכס העומד למכירה בהליכי הוצאה לפועל את הסכום הגבוה ביותר היא רצויה, אולם כנגדה עומד הצורך שלא לערער את אמונם ואת ביטחונם של המעורבים בתוקפם של הליכים שהתקיימו כדין" (ראו רע"א 7435/04

כהן נ' הבית העגול בע"מ (טרם פורסם) והאסמכתאות שם).

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא מתבטל הסעד הזמני שניתן בהחלטתי מיום 25.11.03. המבקשת תשלם למשיבים מס' 1 ו- 3 יחד שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח ולמשיב מס' 2 שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.