בר"מ 4624/12 יוסף זועבי נ. עבד זועבי ואח'

1.

ביום 20.5.2012 הגישו המבקשים עתירה מינהלית המכוונת לחוקיות תכנית איחוד וחלוקה שחלה בתחום היישוב טמרה ואושרה למתן תוקף בחודש ספטמבר 2011 (להלן: העתירה הראשונה ). בעתירה נטען כי נפלו פגמים חמורים בהליכי אישור התכנית, ובין היתר כי התכנית אושרה בעקבות מעשי זיוף ומרמה. בד בבד עם הגשת העתירה, ביקשו העותרים, במעמד צד אחד, צו ביניים שיאסור על המשיבה 4, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גלבוע (להלן: הוועדה המקומית ), להיעתר לבקשות למתן היתרי בניה שהגישו קבוצות המשיבים 3-1, בעלי זכויות במקרקעין בטמרה. בו ביום נעתר בית המשפט קמא (כב' השופטת נ' מוניץ ) לבקשה במעמד צד אחד, כפוף לחתימה על התחייבות עצמית בסך של 50,000 ש"ח ולהפקדת ערבות צד שלישי בסכום זהה. הערובות הופקדו כדין וצו הביניים נכנס לתוקף.

2.

יומיים קודם לכן, ביום 18.5.2012, הגיש המשיב 8 עתירה מינהלית אחרת המכוונת אף היא לאותה תכנית (להלן: העתירה השנייה ). גם בעתירה זו התבקש, במעמד צד אחד, צו ביניים שיאסור על הוועדה המקומית להיעתר לבקשות למתן היתרי בנייה שהגישו המשיבים באותה עתירה (המשיב 9 וקבוצת המשיבים 10), אף הם בעלי זכויות במקרקעין בטמרה. ביום 18.5.2012 נעתר בית המשפט קמא (כב' השופט ז' הווארי ) לבקשה, כפוף לחתימה על התחייבות עצמית והפקדת ערבות צד שלישי בסך של 100,000 ש"ח לשיפוי נזקי המשיבים בעתירה. ערובות אלו הופקדו אף הן כדין.

3.

הדיון בבקשות לצווי ביניים בשתי העתירות אוחד ונשמע ביום 3.6.2012. במהלך הדיון הסכימו הצדדים שצווי הביניים שניתנו במעמד צד אחד ימשיכו לעמוד בתוקפם עד למתן החלטה אחרת, אולם בעלי הדין יהיו רשאים לטעון בשאלה אם ראוי להתנותם בהפקדת ערובות נוספות. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.

4.

ביום 6.6.2012 החליט בית המשפט קמא (כב' השופט ז' הווארי ) לחייב כל אחד מהעותרים בשתי העתירות (המבקשים והמשיב 8 בבקשה שכאן) בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ש"ח בנוסף לערובות האמורות. כלומר: המבקשים חויבו להפקיד 10,000 ש"ח כל אחד (ובסך הכל 80,000 ש"ח) כתנאי להותרת צו הביניים שניתן בעתירה הראשונה על כנו, ואילו המשיב 8 חויב להפקיד 10,000 ש"ח כתנאי להותרת הצו שניתן בעתירה השנייה על כנו. המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה להבהיר את החלטתו. לטענתם, די היה בכך שאחד מהם יפקיד 10,000 ש"ח כדי שצו הביניים ייכנס לתוקף. בית המשפט קמא דחה את בקשת ההבהרה וקבע כי על כל אחד מהמבקשים להפקיד סך של 10,000 ש"ח. הבקשה שלפניי מכוונות לשתי החלטות אלו.

5.

המבקשים טוענים כי לא היה מקום לחייבם בהפקדת ערובה בסך של 80,000 ש"ח שעה שהעותר בעתירה הנוספת חויב בהפקדת 10,000 ש"ח בלבד; וכי לא היה מקום להתנות את צו הביניים בעתירתם בכך שתופקד ערובה על ידי כל אחד מהם. לשיטתם, אין לכרוך את זכותו של כל עותר למתן סעד זמני בשאלה אם יתר העותרים יעמדו בתנאי שנקבע.

קבוצות המשיבים 3-1 וכן המשיבים 10-9 סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט קמא. המשיבים 7-4, רשויות המינהל, מותירים את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. יתר המשיבים לא השיבו לבקשה.

דיון והכרעה

6.

תקנה 9(ו) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התש"ס-2001 (להלן: התקנות ) קובעת כי "בית המשפט רשאי להתנות מתן צו ארעי או צו ביניים בערובה או בתנאי אחר שיקבע, לפיצוי נזק שייגרם למשיב מהוצאת הצו, או לכל צורך אחר שיראה לבית המשפט לנכון, בנסיבות העניין". כידוע, צו ביניים נועד, בדרך-כלל, להותיר את המצב הקיים על כנו עד שבית המשפט יכריע בעתירה, כדי לאפשר לעותר לקבל סעד אפקטיבי אם עתירתו תתקבל. בשאלה אם יש מקום ליתן צו ביניים יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את הגורמים האלה: זהות העותר; המניע העומד מאחורי העתירה ותכליתה; מאזן הנזקים שעלולים להיגרם לעותר, לרשות המינהלית ולציבור הרחב; עוצמת הטענה שלפיה הרשות המינהלית פועלת שלא כחוק; ועוד (בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(3) 472, 475 (1997); עע"ם 6101/09 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה , פסקה 8 (לא פורסם, 21.9.2010)). ככלל, בית המשפט ישקול לחייב עותרים בהפקדת ערובה כתנאי למתן צו ביניים במקרים שבהם מעורב במחלוקת גורם פרטי שעלול להיפגע ממתן הצו. בכל הנוגע למתן סעד זמני בכלל, ולתנאים שקבעה הערכאה הדיונית כתנאי לכניסתו לתוקף בפרט, מסור לבית משפט לעניינים מינהליים שיקול דעת רחב. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת זה, למעט במקרים חריגים (השוו: רע"א 806/06 חיים נ' כספי , פסקה ד (לא פורסם, 8.5.2006); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים עבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307, 310 (2000)).

7.

לאחר בחינת הבקשה והתשובות שהוגשו לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט קמא קבע את הסכום שהמבקשים והמשיב 8 נדרשים להפקיד כתנאי להותרת צווי הביניים על כנם בהחלטה מנומקת ובשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים. כך, בית המשפט ציין כי בפי המבקשים טענות רבות ומגוונות לפגמים שנפלו בהליכי אישור התכנית. מנגד, המבקשים – שעליהם נטל ההוכחה – לא הניחו תשתית ראייתית לנזקים שעלולים להיגרם להם אם יפוג תוקפם של צווי הביניים. עוד ציין בית המשפט כי אם בעלי הדין יעמדו במועדים שנקצבו להם להגשת כתבי טענות, פסק הדין צפוי להינתן בתוך חודשים ספורים. לבסוף צוין כי בעוד שהמשיב 8 טען כי הכנסתו דלה (הגם שהטענה לא נתמכה בראיות), המבקשים לא טענו טענות קונקרטיות בדבר מצבם הכלכלי והשפעתו על יכולתם להפקיד את הערובה. בהינתן שיקולים אלה, לא מצאתי עילה להתערב באיזון שערך בית המשפט קמא. לבסוף, המבקשים טוענים שהתניית צו הביניים בהפקדת ערובה מטעם כל אחד מהם משמעה כריכת גורלו של כל עותר במשנהו באופן שאינו מוצדק. אין לקבל טענה זו. איני רואה מניעה כי במקרה שמי מהמבקשים לא יפקיד את הערובה שנקבעה לו, יעשו כן אחד או יותר מהמבקשים האחרים, ומכל מקום לא נטען לפניי כי יש מניעה לכך.

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. הסעד הזמני שניתן ביום 12.6.2012 מבוטל. המבקשים יפקידו את הסכומים שקבע בית המשפט קמא בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידי בא כוחם. המבקשים ישלמו לקבוצות המשיבים 3-1 ביחד שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבים 10-9 ביחד.