רע"א 7320/17פלוני נ. פלוני

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ת' נסים-שי ) נעתר לבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקשים לבצע פעולה כלשהי – לרבות העתקה, חיקוי, שכפול, שיווק, הפצה, מכירה ועוד – במערכת ממוחשבת לסריקת רכבים שפיתחה המבקשת 2. על כך מופנית בקשת רשות הערעור שלפני.

הרקע העובדתי כפי שנפרש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי

2.

המשיבה היא חברה העוסקת במתן שירותים בתחומי המחשוב, הסלולר וציוד לאבטחה. בשנת 2016 פיתחה המשיבה מערכת בקרת כניסה ממוחשבת לסריקה וזיהוי חזותי של כלי רכב (להלן: המערכת או מערכת

CAMO ), המיועדת לשימוש בעסקים או אתרים בהם נדרש תיעוד לוחיות זיהוי של רכבים, כגון מוסכים, מגרשי מכוניות, חניונים וכדומה.

3.

המבקשת 1 (להלן: שלטל ), שבעל השליטה והמנהל בה הוא המבקש 3, היא בעלים של מגרש המשמש בחלקו כמוסך ומרכז לוגיסטי לציי הרכב שלה ובחלקו מוסך של חברת "כלמוביל". בין הצדדים התקיים קשר עסקי מאז שנת 2014 במסגרתו סיפקה המשיבה למבקשים 1 ו-3 ציוד מחשוב ואבטחה. לפי הנטען, בשנת 2015 עלה אצל המבקשת 1 צורך במערכת כמתואר לעיל והמשיבה מצדה הודיעה כי היא מוכנה "להרים את הכפפה" ולהשקיע בפיתוח מערכת שכזו, תוך שהמבקש 3 הסכים כי "הרצת" המערכת תתבצע במוסכי המבקשת 1, ובתמורה לשיתוף הפעולה היא (שלטל) תשמש כמשווקת בלעדית של המערכת.

המשיבה אכן פיתחה מערכת כאמור לעיל, וכתנאי להתקנתה לשלב ה"פיילוט" במוסכי שלטל, נחתם ביום 24.5.2016 הסכם אשר קבע את עקרונות ההתקשרות בין הצדדים לתקופת הפיילוט (להלן: ההסכם ) . המערכת הותקנה במוסכי שלטל ופעלה כשלושה חודשים שבמהלכם ביצעה בה המשיבה התאמות ושינויים בהתאם למשובים והצעות ייעול שסיפקו "כלמוביל" ושלטל, באמצעות המבקש 4, שמונה מטעם שלטל לעמוד בקשר מול המשיבה בתקופת הפיילוט. בין הצדדים התקיימו פגישות רבות בעניין המערכת, אולם בסופו של יום לא בשלו המגעים לכלל הסכם לעניין רכישת והתקנת המערכת ולעניין שיווקה. בשלב כלשהו ניתקה שלטל קשר עם המשיבה ועם תום תקופת הפיילוט פירקה המשיבה את המערכת שהייתה מותקנת במוסכי שלטל, בהתאם להוראות ההסכם.

בתחילת שנת 2017 התברר למשיבה כי המבקשים התקינו במוסכי כלמוביל מערכת כדוגמת מערכת CAMO (להלן: המערכת ה"מפרה" ), שפותחה על ידי המבקשת 2 – חברה שלפי הנטען הוקמה לצורך כך – וכי המבקשים משווקים או מוכרים או מאפשרים ללקוחותיהם שימוש במערכת ה"מפרה".

4.

המשיבה הגישה תביעה ועמה בקשה לצו מניעה זמני כאמור, בה נטען כי המבקשים הפרו את זכויותיה ופגעו בזכויות הקניין הרוחני שלה ועשו עושר ולא במשפט.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט בחן את עילת התביעה של המשיבה וקבע כי באופן לכאורי ולשלב זה של ההליך יש להעדיף את גרסתה, לפיה הצדדים התקשרו בהסכם תקף ומכוחו, בין היתר, קמה למשיבה זכות לאי-תחרות. באשר לטענת המבקשים בדבר חתימה ללא הרשאה על ידי המבקש 4, סבר בית המשפט כי כוחה יפה לשלב שמיעת הראיות בתיק (שעה שההסכם על פניו חתום והצדדים פעלו, למצער, על פי חלק מעיקריו); מה גם שלא הוצג פרוטוקול זכויות החתימה של המבקשת 1 והמבקש 4 לא העיד. עוד דחה בית המשפט המחוזי את הטענה כי מדובר בהסכם כובל. כמו כן, נדחו טענות לפיהן מדובר במוצר "מדף" וכי מדובר במערכות שונות בתכלית זו מזו. בנוסף, נקבע כי קשה לקבל את טענת המבקשים בדבר כשלונה של המערכת.

בית המשפט המחוזי סבר עוד כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, נוכח העובדה שהפרת זכויותיה לפי ההסכם פוגעת בקניינה ומסבה לה נזקים כלכליים. מנגד, כך נקבע, לא הוכח שייגרם נזק בלתי הפיך למבקשים. לבסוף, נדחתה טענת השיהוי, שכן לא הוכח שהמשיבה ידעה כי המבקשים מפתחים מערכת "מתחרה" עוד בשלב הפיילוט. עוד בהקשר זה, הגשת התביעה הצריכה הפעלת חוקר פרטי, דבר שארך זמן.

טענות המבקשים

6.

המבקשים חוזרים וטוענים כי ההסכמות בין הצדדים היו הסכמות בלתי מחייבות, בעל-פה, וכי ההסכם הוא בלתי חוקי (הסדר כובל) ובלתי מחייב. נטען כי ההסכם לא נחתם בידי מורשה החתימה של המשיבה 1, כונה "טיוטא לצרכי מו"מ בלבד" ומהווה רק פיילוט שבסיומו נפרדים הצדדים כל אחד לדרכו. לשיטת המבקשים, ההזדמנות לבצע "פיילוט" של המערכת בחצרי שלטל לשימוש חברת "כלמוביל" ניתנה מתוך "פרגון", אולם לגישת "כלמוביל" מדובר היה במוצר כושל ובלתי הולם לדרישותיה. המבקשים מדגישים כי לא הוצגה חוות דעת התומכת בטענת הדמיון הטכני בין שתי המערכות ולדבריהם מדובר במוצר שונה לגמרי. כמו כן, לטענתם לא הוכחה זכות קניין רוחני במערכת. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי התעלם מהשיהוי הניכר בו הוגשה הבקשה. לבסוף, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת 2, שכן צו המניעה מונע ממנה להמשיך ולהפעיל את עסקיה תוך גרימת נזק לה ולשמה הטוב, ובד בבד מעניק "מונופול" למשיבה על המערכת. עוד טוענים המבקשים באשר למאזן הנוחות, כי גם אם ייגרמו למשיבה נזקים (דבר שלא הוכח), הרי שמדובר בנזקים כלכליים הניתנים לפיצוי כספי. לעומת זאת, המבקשים סבורים כי הוכיחו שהשקיעו מיליוני שקלים בפיתוח המערכת אשר כבר הותקנה במקומות שונים.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובה. הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים [רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 8415/07 חברת אנ.די סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 5

(24.10.2007); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פסקה 9 (28.6.2010)]. אין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מן ההלכה האמור והתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

8.

קביעותיו הלכאוריות של בית המשפט המחוזי באשר לסיכויי התביעה הן ברובן קביעות עובדתיות, שאין מקום להתערב בהן במסגרת בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי שמע את העדים שהעידו לפניו ועל יסוד עדויות אלה העדיף את גרסת המבקשת באשר לתוקפו המחייב של ההסכם. גם באשר לשאלת הדמיון בין שתי המערכות, אין מקום להתערב בהתרשמותו (הלכאורית) של בית המשפט המחוזי לפיה המערכת של המבקשים מפרה את זכויותיה של המשיבה. אשר לטענה בדבר היות ההסכם בלתי חוקי בשל היותו הסדר כובל, הרי הלכה היא כי מקומה הראוי של שאלה זו הוא במסגרת התובענה העיקרית ולא בגדר הליך של בקשה לסעד זמני [ראו: רע"א 4933/01

סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' חברת קניון אדומים בע"מ (11.7.2001); רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ , פ"ד נח(1) 385, 391 (2003); רע"א 9324/05 עדיגר השקעות בע"מ נ' שניב תעשיות נייר בע"מ (6.11.2005); כן השוו: רע"א 2725/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קניון הראל בע"מ , פסקה 4 (4.6.2006)].

9.

אשר למאזן הנוחות; משני צדי המאזניים ניצבים נזקים כלכליים נטענים. אלא שבית המשפט המחוזי קבע כי הנזק הכלכלי הנטען על ידי המבקשים לא הוכח, אף לא לכאורה, ולכן סבר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. לדידי, אין מקום להתערב אף בסוגיה זו. בד בבד אוסיף, כי די בכך שסיכויי התביעה טובים במידה המצדיקה סעד זמני ומנגד נראה כי לכל הפחות, לכאורה, לא צפוי להיגרם למבקשים נזק בלתי הפיך.

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.